מוזיאון ת''א לאמנות בתכנון דן איתן / צילום: ויקיפדיה
1
דן איתן, שהלך לעולמו בינואר האחרון בגיל תשעים ואחת, היה דמות מפתח בדור הראשון של האדריכלים הצברים בארץ, דור שכלל, בין השאר, את יעקב רכטר, רם כרמי ויצחק ישר. הוא תכנן עשרות בניינים, ביניהם המטה הארצי של משטרת ישראל בירושלים והקריה למחקר גרעיני בדימונה. חלקם הפכו למונומנטים של אדריכלות מקומית מודרנית, רציונלית ונהירה.
2
הבניין הידוע ביותר של איתן, אותו תכנן יחד עם האדריכל יצחק ישר, הוא מוזיאון תל אביב לאמנות. במקור, הוא תוכנן להיבנות בפינת הרחובות דיזנגוף־תרס"ט, יחד עם הסנונית הראשונה, ביתן הלנה רובינשטיין, שנפתח בשנת 1959. אולם בשנת 1962, לאחר שהושלמה עבודת התכנון של המוזיאון, הוחלט למקם אותו בשדרות שאול המלך, בין היתר כדי למנוע את עקירתם של עצי השקמה העתיקים באתר, סביבם הוקם בסופו של דבר "גן יעקב" בתכנונם של יעקב רכטר ואדריכל הנוף אברהם קרוון, אביו של הפסל דני קרוון. המוזיאון נבנה על קרקע שהייתה שייכת בעבר למושבה הטמפלרית שרונה ורכישתה על ידי עיריית תל אביב הסתיימה רק בשנות ה־60. ב-1971 נפתח המוזיאון למבקרים.
3
תכנון מוזיאון תל אביב יצא לדרך בשנת 1964 במסגרת תחרות אדריכלית. חבר השופטים הדגיש כי המבנה צריך לשלב גמישות ופונקציונליות עם תחושת קבע, אך שיהיה גם יצירת אמנות.
התכנון של דן איתן ויצחק ישר, שזכה בתחרות, כלל ארבע גלריות מלבניות גדולות ופתוחות, בגודל כ־800 מ"ר כל אחת, מסודרות במפלסים שונים סביב חלל מרכזי גבוה, עם רמפות שמובילות ומחברות בין החללים השונים. האלגנטיות והפשטות של העיצוב, שנעשה כולו בבטון חשוף ומשטחי גרנוליט ברוח התקופה, יצרו את אחד הבניינים האייקונים של תל אביב.
התכנון שאב השראה מעבודותיו של האדריכל השוויצרי הנודע לה קורבוזיה, שהיה מראשוני המתכננים בבטון מזוין, וכן מזרם הברוטליזם המאופיין בשימוש בבטון חשוף, שהיה נפוץ בישראל ובעולם בין שנות ה־50 לשנות ה־70 של המאה ה־20.
המבנה הייחודי של הבניין היווה השראה ללוגו, בעיצובו של דן ריזינגר, שהפך גם הוא לאייקון. ב-1972 זכו איתן וישר על תכנון המוזיאון בפרס רכטר לאדריכלות, הפרס היוקרתי ביותר בתחום.
4
הבניין הפחות מוכר של דן איתן, מסיבות ברורות, הוא הקריה למחקר גרעיני בדימונה, אותה תכנן גם כן עם יצחק ישר, בתקופת השותפות הפוריה של השניים בשנות השישים. התמונות המעטות שחלקו מהפרויקט מציגות מבני בטון פונקציונליים ומגדל מים. איתן מיעט לחלוק מידע על המבנה הזה, אך את ההילה הביטחונית שלו ידע לנתב לפרויקטים הבאים. כך, בשנות השבעים, מצא עצמו איתן מתכנן ערים חדשות באיראן של תקופת השאה, כמו גם פרויקטי מגורים בחוף השנהב, כחלק מהייצוא האדריכלי, החקלאי והבטחוני המסיבי של ישראל באותן השנים, במטרה לטוות קשרים עם מדינות ה"עולם השלישי". איתן וישר תכננו גם מתקנים לצבא השאה ואף עיר למחקר גרעיני. בעוד הערים החדשות באיראן הספיקו להיבנות, העיר הגרעינית של האדריכלים הישראלים בוטלה עם עליית חומייני לשלטון.
5
היצירה האדריכלית השנייה הידועה ביותר של איתן היא ככל הנראה מרכז כלל בירושלים, מרכז מגדלים ומסחר הצמוד לשוק מחנה יהודה, אך יצירה זו נודעה בעיקר בשל הכשלים והמחלוקות שמלוות אותה עד היום. בניית המתחם החלה ב־1972, תחת חברת "אזורים", חברה בת של קונצרן "כלל", אך נקלעה לשורה של בעיות ניהוליות ופיננסיות. הבנייה הגבוהה ספגה ביקורת מאנשי מקצוע, ואיתן עצמו מיהר למשוך את ידו מהפרויקט, שהפך בתוך כמה שנים לאחד המושמצים והשנואים בירושלים. המרכז המסחרי של המתחם החל להתרוקן עם הקמת הקניונים הראשונים בירושלים ונודע כאבן שואבת לפשע ועזובה. מרכז כלל כולו עמד כאנדרטה לגבולות הכח של אדריכלות ויזמות כאחד. רק בשנים האחרונות פעולות של עמותות ירושלמיות הצליחו באופן חלקי להפיח חיים במקום, ולהפוך אותו למרכז פעילות קהילתית ואמנותית.
6
איתן נודע גם כאיש הבוהמה התל אביבית של שנות החמישים והשישים. המוניטין שלו נבנה, בין השאר, בזכות אשתו דאז, הסופרת רחל איתן, שתיארה בספרה החצי ביוגרפי "שידה ושידות" (1975) את משבר הנישואין שלהם. גירושי הזוג באמצע שנות השישים ויחסיו של איתן עם המשוררת רנה שני, סוקרו בהרחבה בעיתוני התקופה.
את המעבר לכלכלה יזמית צלח איתן בזכות השותפות עם האדריכל ערי גושן. האדריכלות שלו השתנתה ללא היכר, ובניינים כמו בית הפירמידה, תחנת השלום ומגדלי מנשיה, כולם בתל אביב, דיברו שפה טכנולוגית וחומרית חדשה, אך איבדו משהו מהאלגנטיות של הפרויקטים המוקדמים שלו. דווקא בעשור האחרון, בתקופת השותפות המאוחרת של איתן עם זוגתו, האדריכלית רות להב, הופיעה מחדש האלגנטיות שלו בפרויקטים לא יומרניים, דוגמת בתי כנסת בעיר החדשה חריש. הם הצליחו להמחיש את המיומנות והמקוריות של אדריכל בכיר.