אירופה מתנתקת מהמזומן / צילום: Shutterstock
כל מי שביקר בסקנדינביה בשנים האחרונות נתקל במציאות חדשה: נגני רחוב שלא מושיטים כובע אלא מבקשים העברות כספים באמצעות קוד QR; שירותים ציבוריים בתחנות רכבת המקבלים כרטיסי אשראי בלבד; דוכני תותים או תפוחי אדמה בלתי-מאוישים בצדי דרכים כפריות, שעליהם רשומים המחירים ומספר להעברות כספיות בנייד. בשוקי-הפשפשים השכונתיים, כל מוכר מציג את מספר הנייד שלו להעברה ובתחבורה הציבורית חסרי הבית המוכרים עיתונים מסתובבים עם שלט ועליו המספר שלהם להעברת כסף, ללא חשש משוד אלים. נראה כי בכל שנה שעוברת, השימוש במזומן במדינות הנורדיות רק הולך ופוחת - והחזון של "חברה ללא מזומנים" הולך ומתממש בהן.
● "אנשים מעולם לא דיברו בכזו תדירות על מרי אזרחי": גלובס יצא להבין מהמומחים מה השלכות הפילוג
● בני הזוג שניסו להעלים מס באמצעות תרומת יאכטה - ונתפסו
● "דבורים, קומפוסט וחנויות סקס": מנכ"ל דיזנגוף סנטר מסביר איך הצליח המוסד המיתולוגי להמציא את עצמו מחדש
הכסף מלווה את הציוויליזציה זה אלפי שנים, שהאחרונות שבהן קשורות קשר הדוק למזומן. אך בשנים האחרונות הוא פנה לכיוון דיגיטלי, אלקטרוני - וההשלכות הן עצומות. יש כלכלנים הסבורים כי הכסף המזומן רק "מפריע" לתפקוד החלק של הכלכלה, וכי עתיד ללא מזומנים - ללא שטרות ומטבעות - יסיר את המגבלות האחרונות על סחר שוטף ו"אופטימלי". מנגד, יש מי שמזהירים מפני זינוק ברמת השליטה הממשלתית ומפני הפגיעה העצומה בחופש הפרט שעתיד כזה ישרטט בעבור בני האדם.
כיום, מלאי המזומן שבידי הציבור בשוודיה עומד על אחוז אחד בלבד מהתמ"ג השנתי. זהו שיעור נמוך באופן גלובלי, שרק הלך וירד בשנים האחרונות. בישראל, מדובר על 6.8% מהתמ"ג, בארה"ב על 10%, וביוון ובמדינות בלקניות אחרות מחוץ לאיחוד האירופי הוא קרוב ל־20%. הירידה הזו במזומן שבמחזור בשוודיה נרשמה במקביל לכך שהצורך במזומן במדינה הסקנדינבית הלך ופחת. זו הייתה תוצאה של שורת חוקים ממשלתיים ומדיניות שנועדה לחסל את כל היתרונות של המזומן, ולהשוות את תנאי המגרש בינו לכל אמצעי התשלום האחרים - כרטיסי חיוב, העברות בנקאיות, תשלום באפליקציות וארנקים דיגיטליים.
מבחינת המדינה ורשויות החוק, הסיבה לכך והיתרונות של חברה-ללא-מזומנים ברורים. הם אלו שעומדים גם בבסיס כמה מההצעות שפורסמו בשבועות האחרונים על ידי משרד האוצר הישראלי להחרפת ההגבלות על השימוש במזומן בישראל. הצעדים המוצעים כוללים חובת דיווח על החזקת סכומי כסף גדולים וכן הרחבת אחריות הדיווח של גופים פיננסיים לגבי עסקאות (ראו תיבה). מאבק בכלכלה השחורה ובהלבנות הון וצמצום היכולת "לעבוד" על המערכת ולהעלים מסים הם קריטיים למדינה מתפקדת. בחברה ללא מזומן, כל תנועה כספית, כל תשלום, כל העברה - נתונים לפיקוח אפשרי מצד הרשויות, אפילו שנים רבות בדיעבד. עצם האפשרות יכולה להגביר את הציות האזרחי.
אבל לא מדובר רק במיקסום ההכנסות ממסים. המדינות הנורדיות, למשל, הניצבות באופן קבוע בראש דירוגי "קלות עשיית העסקים" העולמיים, סבורות כי פישוט תהליך התשלומים והגברת הנוחות שבביצוע פעולות ללא צורך בכסף פיזי גם מגבירים את קלות עשיית העסקים במשק, את הצריכה והפריון, ובסופו של דבר תורמים להתקדמות הכלכלה.
כשבקופה אין מזומן, אין מה לשדוד
לא במקרה מדינות סקנדינביה הגיעו למצב בו הן עומדות בראש הדירוגים העולמיים בתחום החברה ללא-מזומנים. הממשלות השונות של דנמרק, שוודיה, נורוגיה, פינלנד ואיסלנד קידמו בעקביות את הוזלת השימוש בכרטיסי חיוב מיידי (דביט) ובכרטיסי אשראי והגבירו את הקלות שבתשלומים מקוונים, דיגיטליים וניידים - ושחקו את היתרונות שהיו למזומן עליהם. והן עשו זאת באמצעות חקיקה שנועדה למנוע מבנקים ומחברות אשראי יתרונות בתחום. כיום, כ-80% מהתשלומים בחנויות ברחבי דנמרק, שוודיה ונורווגיה, נעשים באמצעות כרטיסים בנקאיים, העברות דיגיטליות או יישומונים (אפליקציות).
בדנמרק, האפליקציה הסופר־פופולרית המקומית נקראת MobilePay. בשוודיה, התשלום נעשה באמצעות אפליקציית SWISH. אחד הסודות להצלחה הנורדית בנושא הוא שכבר מתחילת הדרך, היה מדובר בשירות בין־בנקאי, ולא כזה שמגביל את השימוש ואת אפשרויות התשלום לבנקים מסוימים. בשתי המדינות, וגם בנורווגיה ובאיסלנד (כמו בישראל), לכל תושב ישנו מספר תעודת זהות המקושר לשירותים מקוונים רבים, המשמש כדי להתחבר לאפליקציה ולקבל תשלומים לפי מספר הטלפון הנייד.
האפליקציה מאפשרת להעביר מיידית כסף לכל אדם בעל מספר טלפון נייד, כולל לקבצנים המסתובבים בתחבורה הציבורית או יושבים ברחובות בחודשי הקיץ עם שלטים קטנים שעליהם מספר המוביל-פיי שלהם. הם אינם צריכים לחשוש מכך ששודדים ייקחו להם את הכסף. התורמים, מצדם, יכולים להרגיע את החששות שלהם מכך שהכסף יוצא ישירות על סמים.
כאמור, ברמה החברתית, היתרון לכלכלה ברור. קשה עד בלתי אפשרי להתחמק מתשלום מע"מ כאשר רק 6% מכלל העסקאות בשוודיה נעשות במזומן, לפי נתוני הריקסבנק, הבנק המרכזי השבדי, מ־2020. בעשור האחרון, צנחה כמות המזומן שבידי הציבור במדינה ב־43%, בדומה לנעשה בנורווגיה, למרות שהתמ"ג של שתיהן עלה משמעותית בתקופה זו.
"מזומן נעלם בשוודיה מהר יותר מבכל מדינה אחרת", קבע הריקסבנק בדוח עדכני על התופעה. "מזומן אינו משאיר עקבות, ולפיכך יכול להיות בשימוש כדי להסתיר תשלומים או להימנע ממיסוי". הבנק המרכזי מסביר את התופעה ברפורמות שהשיק שנועדו להילחם בהון השחור. בין היתר מתייחסים שם למערכת פיקוח קפדנית על קופות אלקטרוניות שמונעת את האפשרות להעלים הכנסות. עם צמצום ההון השחור והאפשרות להעלים הכנסות קטן גם הצורך במזומן על מנת לעשות זאת. האימוץ המהיר של אמצעי התשלום האלקטרוניים רק הואץ בעקבות הנכונות הסקנדינבית לשלם מסים בחדווה, ולא לנסות להתחמק מהם, מה שאחראי להצלחה שם של מודל מדינת הרווחה.
השינוי השוודי זריז מהצפוי, ומראה כמה מהר יכולות נורמות להשתנות. רק שליש (34%) מתושבי שוודיה, לפי סקר הבנק המרכזי, השתמשו במזומן מתישהו בחודש לפני שנשאלו. זאת, לעומת 90% שהשתמשו בכרטיס בנקאי כלשהו ו־82% שהשתמשו באפליקציה לתשלום. לגבי התשלום במזומן, לפני חמש שנים בלבד עמד השיעור על 79% מהציבור השבדי.
והיתרונות אינם רק בתחום המאבק בהעלמות מס. לחברה ללא מזומנים יש כמה יתרונות מפתיעים שהולכים ומתגלים בשנים האחרונות, ככל שהשימוש במזומן הולך ופוחת. בדנמרק, למשל, 2022 הייתה השנה הראשונה בהיסטוריה המודרנית של המדינה שבה לא התרחש אף מקרה של שוד בנק. הסיבה העיקרית לכך אינה מיעוטם של הפושעים, אלא העובדה כי רוב סניפי הבנקים פשוט כבר לא מחזיקים מזומנים. אם לפני שני עשורים בלבד התרחשו כ־220 מקרי שוד בנק במדינה, לפי נתוני משרד האוצר הדני, בשנת 2021 נרשם מקרה אחד, ובשנה שעברה - אפס.
ביטחון אינו שיקול זניח. גם נהגי מוניות, בארים הפתוחים עד שעות מאוחרות ומסעדות או בתי קפה מעדיפים לפעמים להיות "נקיים ממזומן" כדי לא לקרוץ לגנבים או שודדים. מלונות מסוימים מאפשרים תשלום בכרטיס אשראי בלבד, כדי לאפשר לובי פתוח וזמין מסביב לשעון, ללא חשש משודדים. דנמרק גם אסרה להשתמש בשטר ה־500 אירו המפורסם, הבחירה הראשונה של מלביני הון ברחבי העולם, שהדפסתו כבר הופסקה.
בימים אלו עובדות מדינות סקנדינביה, הנמצאות בקשרים הדוקים, על אפליקציה מאוחדת (או תשתית שתשמש אפליקציות רבות), שתפשט את העברות הכספים באמצעות הטלפון החכם בפינלנד, בדנמרק, בנורווגיה ובשוודיה. כך, תושבי המדינות יוכלו להשתמש בנייד לתשלום כשהם "קופצים" מעבר לגבול, מה שיפשט עוד יותר את התיירות, יעמיק את האינטגרציה ויפתח עוד יותר את הגבולות ביניהן.
בינתיים בדרום: תקנות חמורות, אכיפה מינימלית
באופן מעניין, דווקא באופן פורמלי במדינות סקנדינביה אין תקרה לגובה העסקאות שניתן לבצע במזומן או על החזקת מזומנים בכמויות גדולות בבית, כפי שמוצע למשל בחוק ההסדרים בישראל. אבל כל עסקה מעל כמה אלפי אירו (2,500 אירו בדנמרק, למשל) חייבת בדיווח לרשויות המס. בשביל תושבים רבים בדנמרק, העובדה כי כל התשלומים שהם מקבלים ומבצעים הם אלקטרוניים מקלה על החיים באופן משמעותי. היא מאפשרת להם להגיש דוחות שנתיים בצורה קלה יותר וחוסכת לתושבים זמן יקר.
כאמור, במדינות סקנדינביה מלכתחילה אין רצון רב להתחמק מתשלום מסים. לעומתן, איסורים רבים ונוקשים קיימים במדינות המתאפיינות יותר בתרבות של שחיתות ובנכונות מצד הציבור להעלים מסים, או "להשתמש לרעה" במערכת הציבורית לטובתם האישית. תקרת העסקאות במזומן משתנה בין מדינה למדינה: בספרד היא עומדת על 1,000 אירו בלבד, ביוון על 500 אירו בסך הכול ובאיטליה הנושא עמד במרכז מחלוקת פוליטית - עד שהממשלה הנוכחית החליטה להקפיץ את הסכום ל־5,000 אירו.
מוסכם כי במדינות "הדרום האירופי" הכלכלה השחורה משמעותית בהרבה, ושם ישנן גם הגבלות נוספות. ביוון ובספרד, למשל, כל תשלומי שכר הדירה, לא משנה מה גובהם, חייבים להיעשות באמצעות העברות בנקאיות דיגיטליות. המהלך הגיע כחלק מרפורמות שהובילו הממשלות השונות מאז המשבר הפיננסי של 2008 בניסיון להגדיל את גביית המסים. באופן תיאורטי הדבר יכול לתת לרשויות כלים לפקח על ההכנסות משכירות.
גם במדינות אלו, כמו בישראל ובארה"ב וברוב העולם, מגפת הקורונה יצרה בום של קניות מקוונות ותשלומים אלקטרוניים שהולך וצובר תאוצה. אבל המגמה הזו צריכה לשנות מציאות שנבנתה במשך מאות שנים של שימוש במזומן. בספרד מזומן עדיין היה מעורב בשנה שעברה ב־64% מהעסקאות במשק, לפי נתוני הבנק המרכזי. הבנק אפילו חישב כי כמיליון תושבים (מתוך כ־47 מיליון בני אדם) עובדים במזומן בלבד, בין אם בשל היותם מהגרים לא־חוקיים, זקנים המעדיפים להתנהל כך או מסיבות אחרות, בעיקר בכפרים ובפריפריה.
גרמניה: מלכת המזומנים צועדת בזהירות
השמרנות בנוגע לשימוש במזומן מתבטאת באופן הטוב ביותר ממש מעבר לגבול עם דנמרק - בגרמניה, הנחשבת ל"אלופת המזומנים" של היבשת. בניגוד למגמה ב בתי קפה, במסעדות וברים ברחבי אירופה ובבריטניה - בערים הגדולות בגרמניה דווקא ניתן למצוא מקומות רבים שמכריזים בפומבי כי אינם מקבלים אשראי מכל סוג שהוא. גם העברות הכספים באמצעות הנייד מסובכות. 52% מהעסקאות במשק הגרמני נעשות במזומן (לפי סקר של ה"בונדסבנק" מ־2017), וכשמדובר בעסקאות בחנויות השיעור עולה ל־57%, נכון לשנת 2021.
בגרמניה יש חובה רשמית להציג מסמך זיהוי בכל עסקה מעל 10,000 אירו, וחובה לתעד את שם הקונה, לצד חובת הגשת דיווח לרשויות המס. אך בכל זאת ישנם "חורים" רבים במערכת הגרמנית. בבלגיה, למשל, למרות שאין הגבלות על גובה עסקאות במזומן - אסור לרכוש נדל"ן במזומן. בגרמניה אין הגבלה כזו, והמשטרה "החרימה" באחרונה עשרות בתים, וילות ודירות של משפחת הפשע רמו בברלין, שנרכשו כדרך להלבין את ההון השחור שצברה.
הגרמנים, גם צעירים שבהם, לא מאמצים באופן אוטומטי את האפשרויות שהטכנולוגיה מציעה, ומדברים באופן תדיר על החשיבות של כסף ממשי. בין היתר כדי לדעת כיצד להתנהל מבחינת הוצאות. במיוחד כעת, כאשר האינפלציה נושכת ותושבים נאלצים לקצץ הוצאות, רבים מעדיפים לשוב למזומן כדי "להרגיש את ההוצאה". החינוך הפיננסי בגרמניה הוא משמעותי, אולי הלקח של שתי מלחמות עולם, משברים כלכליים והיפר־אינפלציה אחת שגימדה את מה שקרה במדינות אחרות. לקוחות הבנקים, למשל, מחויבים לבדוק את החשבונות שלהם מדי שלושה שבועות, כדי לא לטעון לאחר מכן כי לא היו מודעים לנעשה בהם. אם אינם מדפיסים את התנועות מדי תקופת זמן זו, הבנק שולח להם אותן בעלות סמלית. בבית גרמני ממוצע לא נדיר למצוא קלסרים המתעדים את העובר ושב.
ההתנגדות הזאת נשחקת, בעיקר עם הדגש שהממשלות האחרונות שמו על "דיגיטליזציה מהירה" של גרמניה. אבל הגרמנים גם מובילים את אירופה בכמות המזומן שהם מחביאים בבית לעת צרה. סקר של ה"בונדסבנק" מצא כי הגרמני הממוצע מחזיק כ־1,400 אירו "מתחת למזרון". האמונה במזומן היא עדיין חזקה יותר מאשר בספרות המוצגות בחשבון הבנק דרך מסכי המחשבים.
שוויץ: תנועת התנגדות לעתיד ללא מזומנים
הד לתפיסה זו אפשר למצוא במדינה שכנה דוברת גרמנית - שווייץ. במדינה שהפכה את הכסף לאחת מסיבות הקיום שלה (ולכן את הנייטרליות הפוליטית למדיניות חוץ המשרתת אותה), היוזמות להפחית את התשלומים במזומן בשנים האחרונות הביאו לתגובת נגד חריפה.
בשבועות האחרונים דווח כי תנועת "שווייץ החופשית" הצליחה לאסוף מספיק חתימות כדי לחייב משאל עם בשאיפה לקבוע כי המדינה "לעולם לא תהפוך לחברה ללא מזומן" - החזון אליו מכוונים בסקנדינביה. הנימוק העיקרי לכך, כמו זה הגורם להתנגדות לשימוש בכרטיסי אשראי ואמצעים מקוונים בגרמניה, הוא שמירת פרטיות וחוסר רצון להעניק לרשויות "כוח מוחלט" בפיקוח אחרי הקניות, ההרגלים והצריכה של כל אחד מהתושבים. במקביל, גוברים הקולות שמזכירים כי האוכלוסייה הקשישה או מי שמתקשה להשתמש בשירותים דיגיטליים עשויים להיות מודרים הלכה למעשה מהכלכלה היומיומית אם כל אמצעי התשלום יהפכו לדיגיטליים. הדבר הביא ממשלות כמו בריטניה להצהיר פומבית כי אינן מקדמות עתיד של חברה ללא מזומנים.
התנועה השווייצרית דורשת להוסיף פסקה לחוק הלאומי העוסק בתשלומים, לפיו על הבנק המרכזי והממשלה להבטיח לתמיד כי תישאר "כמות מספקת" של שטרות ומטבעות. 111 אלף תושבים תמכו ביוזמה. "ההיפטרות הסיטונית ממזומנים לא קשורה רק לנושאים כמו פשטות־תשלומים או ביטחון, אלא גם נושאת בחובה סכנה אדירה לפיקוח טוטליטרי", כתבה התנועה בנימוקים ליוזמה.
מערכת פיננסית ללא מזומן? הכלכלנים חלוקים
העובדה כי העולם המערבי זונח בהדרגה את הכסף המזומן בשל האפשרויות הטכנולוגיה מעוררת מחלוקת בקרב כלכלנים. "מזומן בשטרות הפך למכשלה עיקרית בתפקוד השוטף של המערכת הפיננסית הגלובלית", כתב אחד הכלכלנים התומכים במעבר זה, קנת רוגוף, שכיהן בעבר בקרן המטבע הבינלאומית, בספר מ־2016, ששמו "קללת המזומן". הדים לתפיסה שלו ניתן למצוא בכוונות הבנקים מרכזיים להשיק מטבעות דיגיטליים, ולאפשר מסחר בהם בין מוסדות פיננסיים. יוזמות כאלו נבחנות כעת לגבי גוש האירו, בבריטניה ובמדינות נוספות. בעולם ללא מזומנים, מזכירים רוגוף וכמה עמיתים, לא ניתן לבצע "ריצה על הבנקים" שמסכנת את הכלכלה המקומית, מדיניות מוניטרית יכולה להנהיג ריבית שלילית בחופשיות (משום שלא תהיה אפשרות לאגור כסף בבית), והיא תהפוך להיות "יעילה" הרבה יותר.
המתנגדים מזכירים את כל הרעות החולות שהמעבר שלנו לקיום מקוון כבר הביאו. בהן חדירה לפרטיות; שליטה בהיבטים נוספים של החיים, שהופכים לתלויים בגורמים טכנולוגיים; הדרה של קהלים גדולים מהחברה באמצעים כלכליים; והקלות שבה סנקציות יוכלו להתקיים על בני אדם בחברה ללא מזומן. בפינה הזו גם ניתן לשמוע שכל מהפכת המטבעות הקריפטוגרפיים נועדה לצמצם את השליטה של בנקים מרכזיים, מדינות ומוסדות ואת התלות של כסף בהם.
בניו זילנד, אחת המדינות שאימצו את החזון הנוכחי של צמצום המזומן ושדנו בעתיד ללא מזומנים, השמיע בשבוע האחרון הבנק המרכזי הרהורי כפירה. זאת אחרי שסופת ציקלון שיבשה את החיים באי הצפוני וגרמה להפסקות חשמל ממושכות. אלו מנעו תשלומים מקוונים או פעילות של כספומטים שהחליפו סניפי בנק מאוישים. התושבים לא יכלו לשלם על מזון ושתייה, הקריטיים במצב כזה. "מה שהמקרה מראה לנו הוא את החשיבות של כסף מזומן בחברה כיום", אמרה סגנית הבנק המרכזי בריאיון לתקשורת המקומית. היא הוסיפה כי כדי שאכן לא יהיה צורך בשטרות "צריכים להיות כמה שינויים טכנולוגיים משמעותיים מאוד בעתיד".
אבל גם אם אלו יתרחשו, עצם המעבר הטוטאלי מתשלום באמצעי פיזי לתשלום אלקטרוני הוא שינוי הווייתי שיכול לשנות מן היסוד מאפיינים כלכליים כמו צריכה. הרשתות החברתיות כבר הוכיחו כי הרצון לשתף תמונות חופשה או להתבטא ולקבל תשומת לב חברתית גורר שינויי עומק גדולים הרבה יותר בחברה האנושית - מהתנהגות אישית ועד לפוליטיקה. אולי מה שהתחיל ביישומון דני לתשלום בנייד, בסלסלות תותים טריים בצדי הדרכים בדנמרק, יתגלגל לאחד משינויי העומק הכלכליים המשמעותיים של השנים הקרובות.
במלחמה בהון השחור גם ישראל רוצה להיפטר מהמזומן | אלה לוי-וינריב
מה היקף כלכלת הצללים בישראל? זו שאלת מיליארד השקלים, אך לאף אחד אין תשובה חד משמעית לגביה. ההערכות הן כי היקף ההון השחור בישראל עומד על עשרות מיליארדי שקלים בשנה לפחות, אך המודלים להערכת ההיקף מציעים אומדנים בטווח רחב הנעים בין 6.6% ל־20% מהתוצר ובין עשרות למאות מיליארדי שקלים. בין אם מדובר בעשרות או במאות מיליארדי שקלים, דבר אחד בטוח בכל הנוגע לכלכלה השחורה: הדלק המניע אותה הוא המזומן.
על הרקע הזה הכריזו בעולם, וגם בישראל על מאבק בכלכלה השחורה ובעבריינות הכלכלית על ידי סגירת צינורות המזומן וקידמו לאורך העשור האחרון שלל חקיקות להגבלת השימוש במזומן. בישראל, חוק צמצום השימוש במזומן, שנכנס לתוקף בינואר 2019, מגביל את היכולת של כלל הציבור להשתמש בכסף מזומן מעל תקרה מסוימת - כאשר כיום עומדת המגבלה על השימוש במזומן בכל עסקה שערכה עולה על 6,000 אלף שקל לעוסק או על 15 אלף שקל לאנשים פרטיים. עוד נקבע בחוק מדרג של עיצומים כספיים לעוסק וקנסות פליליים למי שאינו עוסק. בנוסף קובע החוק מגבלות על שימוש בצ'קים.
במהלך ארבע וחצי השנים מאז נכנס החוק לתוקפו ערכה רשות המסים עשרות אלפי ביקורות בעסקים (פשיטות), הוטלו עיצומים בהיקף כולל של מעל 5 מיליארד שקל על בעלי עסקים ואזרחים שביצעו הפרות. בשנה שעברה למשל נחשפו 2,875 הפרות בהיקף כ-35 מיליון שקלים, שגררו הטלת עיצומים בהיקף של כ־22 מיליון שקל. השיא נרשם ב-2021, בה נחשפו 4,215 הפרות חוק בהיקף חריג של כ־505 מיליון שקל.
החוק שיצר כללים חדשים לשימוש במזומן ובצ'קים הוביל לשפה חדשה בשוק, שבמסגרתה נדרש המעבר לתשלומים בכרטיסי חיוב ובאמצעים דיגיטליים בכל עסקה בהיקפים גבוהים. המטרה של המדינה היא לצמצם, ולבסוף להעלים לחלוטין, את השימוש במזומן. הדרך לשם עוד ארוכה אך השלב הבא במאבק עובר לגישת רשות המסים והאוצר דרך חקיקה חדשה שהם מנסים לקדם בימים אלה במסגרת חוק ההסדרים לשנים 2023-2024: איסור על החזקת מזומן מעל סכומים מסוימים.
חוק המזומן מגביל את השימוש במזומן בעסקאות, אך אינו אוסר על עצם החזקת מזומנים בסכומים גבוהים בבית או בכל מקום אחר. כחלק מהרצון לצמצם את השימוש במזומן, הכניס משרד האוצר בחוק ההסדרים האחרון הוראה חדשה שקובעת איסור על החזקת מזומן בסכום של מעל 200 אלף שקל בבית וכן דרישה לדיווח לרשות המסים על החזקת מזומן מעל 100 אלף שקל.
הדרישה להגבלת החזקת מזומן עד 200 אלף שקל ודיווח על החזקת מזומן מעל 100 אלף שקל (בעבר ביקש האוצר לקדם חקיקה לדיווח על מזומן מעל 50 אלף שקל) זכתה לביקורת נוקבת כאשר האוצר ניסה לקדם אותה במסגרת חוק ההסדרים הקודם, ואף הייתה סלע מחלקות בין חברי הצוות הבין־משרדי למאבק בהון השחור בחברה הערבית, בראשות מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, רם בלינקוב, שהגיש את המלצותיו לממשלה במאי 2022. חלק מחברי הצוות סברו שדי בחובת דיווח ואין צורך להגביל את האפשרות להחזיק מזומנים בסכומים גבוהים בבית.
חוק ההסדרים החדש מבקש לאמץ באופן עקרוני את הגישה המחמירה יותר שבה תמך מנכ"ל האוצר, רם בלינקוב, הכוללת גם איסור החזקת מזומן ולא רק חובת דיווח.