מאריסה ג'ו מאייס מתחילה את שבוע העבודה
המשבר הכלכלי, הריביות המטפסות, החברות שקוראות לעובדים לחזור למשרדים ומצמצמות את העבודה ההיברידית (או לפחות מנסות לעשות את זה), ואפילו גלי הפיטורים והצמצומים בחברות גדולות וקטנות - כל אלה עדיין לא גורעים מהמשך התפשטותם של טרנדים בטיקטוק, אולי אפילו להיפך. נראה שבני ובנות דור ה-Z כבר מקבלים את הדרישה לנוחות בשוק העבודה בכל תנאי כמובן מאליו.
● הפרסומאים החדשים: יותר צעירים מרוויחים מעל 100 אלף דולר בשנה מתוכן דיגיטלי
● החידה הגדולה של שוק התעסוקה האמריקאי: לאן נעלמו העובדים בני ה־20?
● הקמעונאים מדברים על דור ה-Z, אבל כדאי להם להתכונן לדור האלפא | ניתוח
זה התחיל בשיא, בהתפטרות השקטה (וספיחיה בסגנון גיוסים שקטים וכיו"ב), התפתח ל-Act your wage, שמטיף לעבוד בדיוק עד הגבול שהשכר שלך מצדיק לשיטתך, ובעת האחרונה, תחת לחצי השעה, התפתח ל-Rage Applying - הפצת קורות חיים מסיבית, אם כדי לאותת למעסיק שלא לקחת אתכם כמובן מאליו, לשפר שכר, או באמת להשתדרג ולמצוא עבודה חדשה, גם כשהשוק מקרטע.
והנה, בשבועות האחרונים הלך והתחזק מונח טיקטוק חדש, כזה שמבוסס על רעיון לא מפתיע במיוחד. אנחנו הכרנו אותו זה שנים בעגה הצבאית כ"שביזות יום א'", אבל פעילת הטיקטוק והסטארט-אפיסטית האמריקאית מריסה ג'ו מאייס, הפכה זאת לגישה לניהול זמן.
"המומה מהעומס"
בחודשים האחרונים העלתה מאייס לרשת סרטונים שבהם היא שוטחת את משנתה בנוגע לאתגר ההתמודדות, כבת שנות העשרים לחייה, עם בוקר יום שני, תחילת השבוע במקומות שאינם ישראל. היא אף עשתה בדיוק את מה שיהפוך זאת לבאזז - טבעה את המונח Bare Minimum Monday, כלומר, בואו נסבול כמה שפחות בימי שני (או ראשון), ונעשה רק את המינימום. "את בוקר יום שני אני פותחת כשאני כבר המומה מעומס המשימות שהצטברו אצלי מהשבוע שעבר", מסבירה מאייס בסרטון. אם נתחיל את השבוע בצורה מתונה הרבה יותר, "נתעדף את עצמנו כבני אדם על פני היותנו עובדים".
בראיון לאתר אינסיידר מספרת מאייס על השחיקה שהיא חשה לפני כשלוש שנים, כשעבדה בחברת מכשור רפואי, מה שהוביל אותה להתפטר ולהפוך לעצמאית, אבל הבעיה כלל לא נפתרה. מאייס ראתה עצמה קורבן ל"תרבות ההמולה" והשאיפה לפרפקציוניזם. בכל יום שני המתינה לה רשימת מטלות ארוכה שהכינה מראש כדי להדביק את הקצב במרץ כבר בתחילת השבוע.
רק מה שקריטי
ההנחה הייתה שמה שיגרום לה להרגיש טוב הוא הדבקת הקצב. אלא שהלחץ הזה פגע בה, גרם לה להתחיל את השבוע במתח עצום וחשש מהעומס. "הבנתי שמשהו חייב להשתנות", היא מספרת. למרבית ההפתעה, מאייס גילתה שדווקא כשהיא בחרה לצמצם את מטלות יום שני לקריטיות בלבד, "זה פעל כמו קסם".
מאייס, כאמור, היא עצמאית. כמי שעובדת מהבית היא דואגת לשלב בימי שני גם קצת עבודות בית, קריאה לשם הנאה, ואפילו נמנעת מפגישות ומקריאת מיילים שעלולים לעורר לחץ. גישה זו, שהופכת אותה קודם כל לבנאדם ורק אחר כך לעובדת, שינתה לדבריה את חייה. הבאזז שהסרטון שהעלתה, שבו ניתן להתרשם מהנינוחות שמלווה אותה בבוקר, כשרק לאחר מכן היא פונה בשלווה אל המחשב, גרף כמעט 150 אלף צפיות, ותגובות רבות התומכות ומזדהות.
תגובה אחרת לגישה של מאייס העלתה בשבוע שעבר הולי תומס ב-CNN. בטור דעה מסבירה תומס, המזהה עצמה כבת לדור המילניום (Y), כי בניגוד להתפטרות השקטה, שלא בדיוק מתארת התפטרות - באזז ה"רק את המינימום בימי שני" מתאר בדיוק את מה שזה, ושתי התופעות הן עדות "לפינוק ולאובססיביות לטיפוח העצמי של הדור הצעיר יותר - Z".
עם זאת, היא לא בזה להם. לדבריה גם מובילי הדעה הקולניים ביותר בטיקטוק כבר מבינים שעבודה קשה היא לא בהכרח מה שייתן להם תקווה. לדבריה, "המינימום בימי שני", מתאר מצב משמעותי ומטריד הרבה יותר, והוא לא סתם עוד טרנד או טיפ ניהולי.
ואולי באמת יש טעם לשיטה? האם ייתכן שיש פה טיפ ניהול זמן יצירתי, שעשוי לבסוף לשפר את הביצועים של העובדים - עצמאים או שכירים?
ד"ר גיא הוכמן, ראש התוכנית לתואר שני בכלכלה התנהגותית באוניברסיטת רייכמן, נחשף גם הוא באחרונה למונח ברשת. "זה טרנד טיקטוק שההיגיון שלו מאוד פשוט, והוא מבוסס על תכנון יום. יש פה היגיון", הוא מאשר.
לצד זאת, הוא גם מזהיר מהכללה והיסחפות אחר הבאזז. "לאנשים יש נטייה לחשוב שיש פתרון אחד שמתאים לכולם. יכול להיות שבשביל היוצרת של הסרטון זה עובד טוב, וגם יכול להיות שזה הצליח לה במקרה - שהיא פעלה באופן מסוים שמצא חן בעיניה, ואז עשתה לו רציונליזציה.
"נכון, זה נשמע מגניב, והיום יש נטייה ללכת על דברים קליטים שנשמעים טוב. קוראים לזה הכללת יתר - כאילו מדובר בחוק שישים לכל העולם. הרי, אם לעשות את המינימום ביום שני, למה לא לעשות את זה ביום שלישי? אולי לעשות את המינימום ביום שבו רבת עם בן/בת הזוג?".
ובכלל, הוכמן מסביר כי ההנחה שביום הראשון של השבוע אנחנו יותר מדוכאים היא מוטעית. "מחקרים גילו שהאושר לא מושפע מהיום בשבוע, אלא מדברים מהותיים יותר. גם כישראלים, זה מפתיע, אנחנו לאו דווקא מדוכאים יותר בראשון. הפגיעה באושר תלויה בגורמים רבים אחרים".
זה עלול לפגוע בתפוקות בעבודה?
"לא, זה גם לא אומר את זה. גם כך אנו יודעים שבשוק העבודה רוב הזמן שלנו לא יעיל. כמעט בכל סיטואציה, רוב הזמן שלנו מתבזבז וכמות הזמן שמופנית נטו לעבודה מצומצמת. זו גם הסיבה שבאירופה נוטים היום לצמצם את שעות העבודה ביום.
"אם אני ממוקד אני לא צריך את כל היום. אבל זה מדרון חלקלק - אם הכול טוב בלעשות את המינימום ביום שני - למה לא גם בהמשך? בהחלט נכון להוריד מהלחץ ומהעומס, אבל גם לשים גבולות. כשהייתי בארה"ב, המנהל סידר לנו חדר מנוחה, וזה גם סוג של טרנד מגניב. אבל אם כולם יבלו שם כל היום אף אחד לא יעבוד".
לדבריו, צמצום העבודה בתחילת השבוע יכול לעבוד מצוין לאנשים מסוימים ופחות לאחרים, מתאים לתרבות ארגונית אחת ופחות לאחרת. "לכן לא הייתי ממליץ לאמץ זאת כשיטה בארגונים", אומר הוכמן.
מאייס הודתה בראיון כי השיטה לא מתאימה לכולם. "אני עצמאית, אני לא אימא ואני עובדת מהבית", היא אומרת, ומוסיפה המלצה לסיכום יחסה לעבודה: "אם יש משהו שאת יודעת שלא יהיה לך זמן בשבילו, אל תכניסי אותו לרשימת המטלות. חיי השתנו לא בגלל שיפור הפרודוקטיביות, אלא הודות לחמלה העצמית".