תחרות בריאה כרוכה במעבר עובדים בין מקומות עבודה / איור: גיל ג'יבלי
ההכרזה של נציבות הסחר הפדרלית בארה"ב על כוונתה למנוע ממעסיקים לאסור על עובדים לעבור לחברות מתחרות (noncompetes) היא רק דרך להגן על זכויות האחרונים, אלא גם מסייעת לתחרות ולחדשנות.
לסעיפים נגד תחרות יש השפעה מזיקה על ניידות של טאלנטים, יזמות ושוויון. הם מגבילים עובדים מלהחליף מעסיקים או לפתוח עסק מתחרה בעצמם. המגבלות האלה פוגעות בשכר, מצמצמות את מידת היזמות ומגבילות מאמצים לתיקון חוסר שוויון.
בעשור האחרון, מחקרים שונים הציגו עדויות לתפקיד המרכזי שמדיניות ההון האנושי. המחקרים האלה מראים באופן גורף שפגיעה בתחרות לא פוגעת רק בעובדים, אלא גם בחברות ובחדשנות ברמה אזורית. סעיפים נגד תחרות מצמצמים את הדינמיות ומפריעים לשוק החופשי ברמת כוח העובדים. הם מקשים על הקמת חברות חדשות ותורמים לתעשיות מונופוליסטיות בשליטת החברות הוותיקות. כמו כן, הם פוגעים במוטיבציה של העובדים ובשיתוף ידע, אבני הבניין של חדשנות.
איסור על עובדים לעבור ממתחרה אחת לאחרת לא רק פוגעת בסיכויים החיצוניים שלהם, אלא גם פוגעת בההון האנושי שמרכיב את הארגון ועל איכות העבודה שלהם, ובכך מצמצמת את התמריצים לבצע את המשימות השונות באופן בסיסי. כשטאלנטים תקועים במקומות עבודה מסוימים, שוק העובדים הופך ל"שוק של לימונים" - כלומר שוק שבו קשה לקבוע את האיכות, הכישורים וניסיון העבר של מועמדים. בשוק כזה, חברות נתקעות עם עובדים חסרי תשוקה. כשחברות לא נותנות לעובדים לעזוב לטובת "שדות ירוקים יותר", התוצאה המיידית היא "התפטרות שקטה", עובדים מצוברחים ומעסיקים לא מסופקים.
ניסוי על חוקים נגד תחרות
קליפורניה ומסצ'וסטס שבארה"ב יועדו בתחילת שנות ה־70 להפוך למרכז הייטק עולמי כפי שהפך בימינו עמק הסיליקון. בעוד שבקליפורניה תעשיית ההייטק התפתחה והתחזקה לוארך השנים כי התנגדה להגבלת מאז ומתמיד לחוקים נגד תחרות, במסצ'וסטס התעשייה התנוונה סביב הדור הוותיק של חברות.
אך לא כאן נגמר הסיפור וההבדל בין שתי המדינות. קליפורניה בכללותה מרוויחה מיתרון המדיניות היחסי שלה. טובי המוחות מגיעים למדינה, כשהאנשים המוכשרים ביותר בעולם נמשכים לחופש שהיא מציעה. גם חברות קיימות מרוויחות מכך, בגלל ששוק עבודה חופשי גורם לכך שעוד ועוד עובדים איכותיים מגיעים אליהן. ובקצה, המדינה עצמה מרוויחה מהמסים של כלכלת השוק החזקה.
מעבר לכך, תהליכי חדשנות שמתרחשים בקליפורניה באים לידי ביטוי גם בתעשיות נוספות מעבר להייטק, דוגמת תעשיות הביוטכנולוגיה והפארם, תעשיות הבידור והתוכן בדרום קליפורניה - בין היתר בזכות הגבלת האיסור על מעסיקים למנוע מעובדים לעבור למתחרים.
אמנם זו לא דוגמה מושלמת - היו הרבה גורמים נוספים שתרמו לעלייה של עמק הסיליקון שבקליפורניה - אבל ההחלטה לא להגביל את התחרות במדינה באמצעות חוקים שחונקים את החדשנות ומונעים אותה, תרמה לצמחיתה של הכלכלה.
יש לציין שבאחרונה בקליפורניה ובמסצ'וסטס אף בחנו את ההשפעות של חוקים נגד תחרות במסגרת ניסוי שהשיקו. בהתאם לתוצאות, כיום גם במסצ'וסטס אוכפים איסור על תחרות כבר זמן רב - ואף לפני מספר שנים, העבירו חוק המגביל את השימוש בחוקים כאלה, בין היתר בעקבות תוצאות המחקר.
קניין רוחני קשור לאיזון
מדיניות חדשנות בריאה מצריכה איזון. לדוגמה, חוק הקניין הרוחני מאזן בין הרצון לסייע לתהליכי חדשנות אל מול הסיכון שהגבלת יתר תחנוק את עצם היצירתיות שהחוק אמור להגן עליה. בסעיפים נגד תחרות, לעומת זאת, אין איזון דומה. מדובר בכלים שמונעים באופן גורף מאדם לעבוד במקצוע או במקום העבודה שבו הוא בוחר, לעיתים לתקופה של שנים ארוכות.
ישנם כלים טובים יותר להשגת איזון בין יכולת העובדים להחליף משרות ולהקים חברות, ורצון המעסיקים לא לראות את המחקר והפיתוח שלהם יוצאים מהדלת האחורית. בקליפורניה, שם מעולם לא ניתן היה לאכוף סעיפים נגד תחרות, יש לחברות אמצעים אחרים לשמור על עצמאותן.
כך לדוגמה, כל מדינה מגינה על סודות מסחריים, וב־2016, הקונגרס העביר את חוק ההגנה על סודות מסחריים כדי לספק הגנות נוספות על הסודיות ברמה הפדרלית. סודיות מסחרית מגיעה לאיזון הנכון על ידי התמקדות במגבלות צרים יותר בשימוש במידע ספציפי, במקום האיסור הגורף על תחרות.
דינוזאורים שמעכבים את הכלכלה
בשורה התחתונה, סעיפים נגד תחרות לא עוזרים לאף אחד חוץ מחברות בגסיסה - אלה שלא יכולות להתחרות כדי להעסיק את הטאלנטים החזקים ביותר ולא יכולות לשרוד בשוק החדשנות. כל האחרים - חברות בצמיחה, חברות חדשות, עובדים והכלכלה - מרוויחים משוק עבודה חופשי, דינמי, שבו עובדים יכולים לנוע בחופשיות וחברות מתחרות על הטלאנטים שלהן.
למרבה הצער, מי שתומך בחברות גוססות אלה תוקף את ההצעה של נציבות הסחר הפדרלית בכוח, בעמודי הוול סטריט ג'ורנל ובמקומות אחרים. נציבות הסחר הפדרלית צודקת בזה שהיא לא מאפשרת לדינוזאורים של העבר לעכב את הכלכלה שלנו.
© Harvard Business School Publishing Corp