חיים בר און / איור: גיל ג'יבלי
"החופש העיתונאי הזה, שהיה לנו תחת חיים בר און בעיתון 'מוניטין' היה כל כך נדיר ולימד אותי כל כך הרבה, שלתפישתי זה מה שהביא אותי להישג של התחקיר בפרשת קו 300 שנים לאחר מכן", אומרת העיתונאית הוותיקה רונית ורדי.
החודש מלאו 25 שנה לפטירתו של חיים בר און, המו"ל והמנכ"ל המיתולוגי של גלובס ומי שהפך את דפי הבורסה הוורודים לעיתון כלכלי של ממש המציין השנה 40 להיווסדו. שילוב התאריכים הסמלי ביחד עם השקת גיליון סופ"ש מחודש נראו לנו במערכת גלובס הזדמנות טובה וראויה לחזור לפועלו של בר און ולשוחח עם אנשים שהכירו אותו מקרוב כמו"ל, כאיש עסקים וכחבר.
אבל לפני כן, מעט היסטוריה.
גלובס הוא העיתון הכלכלי הוותיק בישראל. הוא נוסד בשנת 1983 במקביל למשבר מניות הבנקים והכיל תחילה עדכוני בורסה שנשלחו למנויים בפקס. מעט לאחר הקמתו נרכש גלובס על ידי קבוצת "מוניטין עתונות בע"מ" שהוציאה לאור מגוון עיתונים, הידוע שבהם, פרט לגלובס, הוא הירחון "מוניטין" (1989-1978).
קבוצת מוניטין הייתה בבעלות שלושה שותפים בחלקים שווים: חיים בר און ז"ל שהיה המו"ל והמנכ"ל, מיכאל (מיקי) אלבין ז"ל ומרכוס כץ ז"ל. בשנת 1985 נפטר מיקי אלבין ואת חלקו רכש איש העסקים אליעזר פישמן.
בר און, נזכיר, נפטר בשנת 1998 ממחלת הסרטן וזמן קצר לאחר מותו רכש אליעזר פישמן את חלקו של מרכוס כץ. בכך הפך פישמן לבעל השליטה בגלובס ומשפחת בר און לבעלת מניות מיעוט. בשנת 2016 נכנס פישמן להליכי פשיטת רגל ומניותיו בחברת מוניטין, שכללו את עיתון גלובס והיו משועבדות לבנקים, הוצעו למכירה. ביוני 2017 לאחר מאבק שליטה מול האוליגרך דוד דוידוביץ' מקורבו של רומן אברמוביץ ונציגו בישראל ניר חפץ, נרכשו מניות פישמן על ידי משפחתו של חיים בר און ביחד עם ענת אגמון והן מחזיקות את העיתון בחלקים שווים. כמו"ל וכמנכ"לית העיתון מכהנת אלונה בר און.
"דברים שלא עשו עד אז"
"עד להקמת מוניטין עולם העיתונות הישראלי נשלט כמעט כולו על ידי גורמי אינטרס והעיתונות היתה ממסדית ומפלגתית", משחזרת רונית ורדי. "זו הייתה עיתונות משעממת במובנים רבים ורחוקה מזו שהתפתחה באותה תקופה בארה"ב והייתה ביקורתית ונשכנית. ואז, בשנת 1977 מהפך פוליטי. כולנו היינו בהלם. האדמה רעדה מתחת לארגונים ומוסדות רבים, גם בעולם העיתונות. חיים, שעד 1977 היה פעיל ובכיר במפלגת העבודה כיועץ קרוב של יגאל אלון, החליט לעשות מעשה והקים את עיתון 'מוניטין'. זה היה שונה מכל דבר שהכירו בישראל עד אז. כתובות נשכניות, איכותיות, נייר כרומו שהיה נעים לקרוא - אלו היו דברים שלא עשו עד אז.
"עשינו דברים בצורה נועזת, ביקרנו את השלטון, ביקרנו את מוקדי הכוח ובגלל שחיים בר און נתן לנו גב כל כך משמעותי לא חשבנו בכלל שזה משהו יוצא דופן. החברות בינינו המשיכה שנים רבות. הוא היה אדם מאוד מאוד כן וישיר בלי 'קליקות'. פשוט בן אדם ובמובנים רבים מאוד אני מרגישה שאני חייבת לו את הכניסה שלי לעיתונות".
"היה איש אמת"
זווית אחרת של חיים בר און מספק העיתונאי אהרן (אהרל'ה) ברנע: "הכרנו בתחילת השירות הצבאי הסדיר. היינו בני 18 וחצי קצת אחרי טירונות, והוא היה האיש הכי חמוד בעולם. מאז הלכנו ביחד שנים ובהרבה מובנים היינו כמו זוג - כשהשתחררנו גרנו יחד באותו חדר שכור בירושלים ובשנה השלישית לתואר שוב גרנו ביחד באותה דירה.
"חיים היה הבחור הכי חכם שפגשתי בימי חיי והכי צנוע והכי טוב. אני לא סתם אומר את זה. המשפחה שלו יודעת את זה והמשפחה שלי יודעת את זה, סוג כזה של חברות בישראל היה מאוד מאוד נדיר בין גברים בישראל. ואני עד היום, גם 25 שנים אחרי שהוא כבר הלך, עדיין מחשיב את חיים יותר קרוב אלי מאח - גם הוא וגם משפחתו".
לדברי ברנע, לחיים בר און "הייתה תפיסת עולם עיתונאית מאוד רחבת אופקים. הוא האמין שצריך לעשות סוג של עיתונות אחרת. עיתונות פתוחה שמדברת רק אמת. גם היחס שלו למערכת שלו היה יוצא דופן. הוא היה מו"ל אחר - מו"ל שהולך עם ג'ינס וטי שירט כל החיים. היו עליו כל מיני לחצים מגורמי אינטרס אבל חיים היה איש אמת וזה לא הזיז לו.
"לחיים היה גם ראש עסקי יוצא דופן והוא ידע להתחבר עם כל מיני אנשים ובו בזמן הבין איך לנפנף מעליו מאוד בעדינות, באדיבות ובפשטות כל מיני לחצים מכיוונים כאלה ואחרים".
"זיהה את רוח התקופה"
המאייר המיתולוגי של גלובס, גיל ג'יבלי, משתף: "כשהגעתי לגלובס בשנת 1989 זומנתי לראיון אצל העורך דאז מתי גולן, ותוך כדי הראיון חיים בר און כבר קרא לי והתחלנו לדבר. לאורך השנים הכרנו יותר ויותר וגילית בן אדם מאוד מאוד לבבי, טוב לב וחכם. באופן כללי בר און חי את התקופה דאז בצורה מאוד מתקדמת ושינה את המציאות בהרבה מובנים. מדינת ישראל נשלטה אז בידי אליטה של אנשי אמנות וצבא ופתאום נכנסו אנשים נוספים לתוך האליטה השלטת - אנשי עסקים, יזמים וכלכלנים, חיים בר און זיהה את רוח התקופה וקידם אותה. לא היה עיתון כלכלי רציני בישראל עד אז ובר און אפשר לסנטימנט הזה לפרוץ קדימה".
איש עסקים חד וקשוח
שופט בית המשפט העליון בדימוס חנן מלצר, שייעץ לבר און לאורך שנותיו בגלובס, מספר כי "הוא היה לוחם גדול עבור חופש העיתונות וזה בא לידי ביטוי לא רק כלפי חוץ וכלפי האחרים אלא גם בעיתון עצמו. הוא השתדל להקפיד לא להתערב בתכנים ואפילו אם משהו היה קשור למישהו שמקורב אליו הוא לא התערב והוא נתן חופש פעולה מלא לעיתונאים. זה דבר שמאוד מאוד הרשים אותי.
"במהלך השנים ניסו להקים עיתון כלכלי שיתחרה בגלובס (העיתון טלגרף. א"ו) חיים אמר - אם כך אז נשנה את גלובס ונשפר את איכות העיתון וכך היה. גלובס שינה צורה, הוסיף תכנים, הוסיף עמודים והעיתון פרח".
רם בלינקוב, מנכ"ל משרד האוצר היוצא מספק נקודת מבט אחרת: "הוא היה איש עסקים חד ואף קשוח, אך עם הקשבה לזולת. נותן אמון רב בעובדיו ונטול פוזות לחלוטין, זוכר חסד לאנשים ויודע להוקיר טובה". בלינקוב מספר כי "במהלך המכרז על 012 בעלי המניות סרבו לקבל עצה כלשהי שלי. הוא אמר שאם יזכו אקבל ויסקי כ'פיצוי' על שכפו עלי. למחרת ההודעה על הזכייה הופיע במשרדי בבוקר עם בקבוק ויסקי. נשק על שתי לחיי ונתן לי את הבקבוק. אני שומר אותו עד היום".
"תרם למדינה כולה"
עדו ברגמן, הבעלים של חברת בר. חברה להפצה ולוגיסטיקה, שבר און וגלובס היו הלקוח הראשון שלו, אומר כי "הייתי בחור צעיר, בערך בן 28, התוכנית שלי הייתה להמשיך בלימודים באוניברסיטה והגעתי דרך מכר לחיים שאמר לי 'תפתח חברה' וכך הוא היה הלקוח הראשון שלי.
"חיים היה עבורי מודל והלכנו יד ביד בכל המשברים, היינו בקשר יומיומי ואפילו הייתי מגיע אליו בלילות חשובים הביתה כדי לתכנן את המהלכים הבאים. הוא היה אדם שמלכד סביבו תמיד אנשים. מצד אחד ידען ומחושב, מצד שני הוא היה גם נדיב בטירוף".
לדבריו, "המהלך של גלובס היה ראשוני ופורץ דרך בישראל של אותם הימים. צריך לזכור שבאותה תקופה אין אינטרנט, הטלוויזיה היא חד־ערוצית ואין מוספים כלכליים, יש טיפה כלכלה בעיתונות אבל לא יותר.
"הוא היה אדם צנוע ואיש רעים. אהבו אותו בגלל הצניעות, הסגנון, האינטליגנציה והחוכמה. זה לא אירוע של איש עסקים שבגלל שהיה לו הרבה כסף אז אנשים התחברו אליו, אלא משהו הרבה מעבר.
"המשרד שלו היה בעצם סלון. היה לו חדר עם שולחן עגול וספה ושתי כורסאות עם שידה והיה שולחן. בבוקר הוא היה עובר על כל העיתונים היומיים כדי להבין ולהתעדכן. כל יום הוא היה קורא גלובס מההתחלה עד הסוף ומסמן עיגולים על העיתון על טעויות, שגיאות ודברים שהוא רוצה להעיר למערכת. "מה שבסוף כולם ראו וידעו על חיים בר און", מסכם ברגמן, "הוא שהאיש היה נאמן לחברים שלו, הוא ידע לתת מעצמו בצורה בלתי רגילה והוא תרם למדינה כולה בדרכים שאנחנו עד היום מרגישים".