נשיא המדינה, יצחק הרצוג / צילום: מארק ניימן, לע''מ
הכותב הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
נשיא המדינה יצחק הרצוג האזין בנפש חפצה לכל הצדדים וגיבש מסקנה עצמאית מתוך רצון כן לקדם הסכמה לאומית. הוא גם אבחן כהלכה את ההצעות הקיימות כסובלות מחשש יתר מפני השופטים: הן מרכיבות שליקעס על גב חגורה ואוחזות את המכנסיים בידיים, ליתר ביטחון. רוב מיוחס בבית המשפט העליון בצירוף לפסקת התגברות ולמינויים בשליטת הקואליציה - ייצרו יחדיו תיקון יתר של הפגמים הקיימים בשיטה.
● יהודית או דמוקרטית? המשבר הגדול מאז קום המדינה אינו מקרי | דעה
● הכלכלן שהתפטר ומחיקת המסמכים: הרפורמה מפלגת את פורום קהלת
● כוונות טובות, נזק אדיר: היכולת להגיע להסכמות ירדה פלאים אחרי מתווה הנשיא | טור סופ"ש
במסכת ראש השנה נכתב: "העובד מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר 'והכסיל בחשך הולך'". אין היגיון בצבירת כל החומרות על-פי השיטות השונות: מי שמחמיר במקום אחד, יקל באחר, ורק כך ישמור על שיטה קוהרנטית.
עם זאת, מתווה הנשיא עדיין בלתי מאוזן. אם יתקבל, תיוותר בידי שופטים ויועצים משפטיים עוצמה רבה יותר מכפי הנהוג במדינות דמוקרטיות. כלל חוות-הדעת המחייבת של יועצים משפטיים, למשל, הוא חריג קיצוני במדינות המערב, והנשיא מבקש להותירו על כנו בשינוי קל (אם כי לא לעגנו בחוק יסוד, כך שהכנסת הבאה תוכל לעיין בו מחדש).
להפסיק עם סבסוד היתר של הליכים משפטיים
התוכנית "להפחתת העומס במערכת המשפט" היא לשון נקייה לפינוקה של המערכת בתוספת תקציב. טיפול אמיתי בעומס חייב לעמוד על הסיבה העיקרית לו: סבסוד יתר של הליכים משפטיים. השילוב של אגרות משפט נמוכות, סנגוריה חינם ללא תלות במצב הכלכלי של הנאשם ומדיניות הטלת הוצאות משפט בלתי ריאליות מעניקה סובסידיה עצומה לשירותי התדיינות.
בישראל אדם בלתי נזקק עשוי לקבל מאות אלפי שקלים מן המדינה למימון סניגור רק משום שהוא מואשם בפשע, אבל חולים קשים מתקשים מאוד לקבל סכומים קטנים מזה לטיפול רפואי. וכדרכם של מוצרים מסובסדים - התדיינות סובלת בישראל מצריכת יתר, בין השאר לתועלתם של עורכי הדין, השופטים ותובעים סדרתיים כמו בנקים, חברות ביטוח, עיריות וחברות ליסינג.
במוקד: הוועדה לבחירת שופטים
הקושי המרכזי בהצעת הנשיא נוגע להרכב הוועדה לבחירת שופטים. על-פי ההצעה, עוצמת השופטים בוועדה, על אף צמצומה ביחס למצב הנוכחי, תהיה עדיין רבה מכפי הנהוג במרבית המדינות, ככל שמדובר במינוי שופטים המוסמכים לבטל חקיקה. אומנם תילקח מן השופטים זכות הווטו הנתונה להם כיום על ההצטרפות לשורותיהם, אולם הם יוכלו למנוע מינוי אם יחברו לנציגי האופוזיציה בלבד או לנציגי הציבור.
ההרכב המוצע של וועדת הבחירה כולל 4 חטיבות: 4 נציגי קואליציה (שלשה שרים וחבר כנסת), שני נציגי אופוזיציה, 3 שופטים ושני נציגי ציבור המתמנים בהסכמת הקואליציה והשופטים. לשופטים יש יתרון מובנה, משום שהקדנציות שלהם ארוכות מאוד, והם אינם עומדים לבחירה לעתים מזומנות.
וכאן יש להדגיש עניין חשוב: השינוי המוצע איננו מבוצע בתחילת המשחק, אלא במהלכו, כאשר כבר ידוע מי השופטים המכהנים. אם, למשל, נציע בארה"ב של היום כי מעתה לא ייבחרו שופטים חדשים אלא בהסכמת שופטי בית המשפט העליון הנוכחיים (שזהו ההסדר הישראלי הנוכחי), ברור כי הרוב השמרני בבית המשפט הקיים יונצח לשנים ארוכות.
אם נניח כי בקרב שופטי בית המשפט העליון כיום ישנו רוב לנוטים לעמדת השמאל הפוליטי, וכי נציגי השופטים מצביעים בוועדה כאיש אחד על-פי עמדת רוב השופטים (אני משוכנע בנכונות ההנחה השנייה), משמעות הצעת הנשיא היא כי בממשלות ימין יוכלו השופטים להשיג "וטו" בצירוף לנציגי האופוזיציה, אולם בממשלות שמאל תוכל הממשלה למנות אנשי שמאל בלבד. מצב זה עלול להנציח מצב שבו בית המשפט העליון נתפס כמעוז של מחנה פוליטי מסוים, חסין מפני כוחו של הציבור לקבוע עמדות ערכיות או עקרוניות.
כדי לתקן את הליקוי הזה, אולם עדיין לשמור את כוחו של בית המשפט להגן על מיעוטים ועל זכויות אדם ללא כפיפות לגחמות הרוב הקואליציוני, כל מה שנחוץ הוא שינויים קטנים. ראשית, נציגי הציבור צריכים להיבחר בכנסת ברוב של שבעים וחמישה חברי כנסת ולא בהסכמת השופטים; ושנית, יש להחליף את אחד משלושת השופטים בנציג ציבור שלישי. במצב כזה תוכל גם האופוזיציה, אם תחבור לכל נציגי הציבור, למנוע מינוי, ואולם השופטים לא יוכלו למנוע מינוי יחד עם האופוזיציה ללא תמיכת נציג ציבור אחד לפחות.
למרות חסרונות המתווה הברורים, על רקע המשבר החברתי הקיים, ייטיבו יוזמי הרפורמה לעשות אם יחליפו את ההצעות הקיימות במתווה הנשיא כבסיס לדיונים בדבר התיקונים הנדרשים במערכת המשפט. הם אינם מחויבים להסכים למתווה לכל פרטיו ודקדוקיו, אלא רק לקיים בוועדת החוקה דיון מחודש, שנקודת המוצא שלו היא הצעת הנשיא ושיפורים הכרחיים שיש לעשות בה.