הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
הדין הישראלי מעניק לנשים שני מסלולים אפשריים להרות מתרומת זרע: אישה יכולה להתקשר בחוזה להורות משותפת עם גבר ידוע, כך ששניהם מוכרים כהוריו של הילד ונושאים בזכויות ובחובות הוריים כלפיו, והיא יכולה לבחור בתרומת זרע אנונימית מאב שאינו מוכר.
● לשכת עורכי הדין יוצאת נגד החוק שיסכל הגשת תביעות ייצוגיות
● אושר סופית בכנסת: החוק שימנע מלהוציא את נתניהו לנבצרות, גם אם לא יעמוד בהסכם ניגוד העניינים
לא קיימת אופציה לעשות שימוש בתרומת זרע מגבר שזהותו ידועה, מבלי שהוא יכיר בהורותו, כאילו מדובר בתרומת זרע אנונימית. הסיבה לאיסור זה היא מדיניות חברתית, שמטרתה מניעת אבהות גנטית הריקה מתוכן הורי, ומניעת עידוד מוסדי להתנערות מחובות הוריות. בבסיס עומדת התפיסה שאין זה מטובתו של ילד לגדול בידיעה שיש לו הורה שאינו מעוניין לקחת חלק בחייו ולמעשה מתכחש לו, גם אם הדבר הוסכם מראש.
לפני מספר שנים הנושא עלה לכותרות בעקבות "פרשת ארי נייגל". ארי נייגל הוא פרופסור יהודי אמריקאי בשנות ה-40 לחייו, שהציע לנשים המבקשות להפוך לאם באמצעות תרומת זרע מגבר מוכר, לעשות שימוש חופשי בזרעו, וכך הביא לעולם לטענתו לפחות 118 ילדים מנשים שונות.
להסדר זה יש מספר יתרונות עבור הנשים: הן יודעות מהו המטען הגנטי שיישאו ילדיהן, הן יכולות להציג בפני הילד אב מזוהה, ויש בכך גם חיסכון כספי על פני רכישת זרע מתורם אנונימי. החיסרון הוא שהפרופסור אינו מוכן לקחת על עצמו חובות הוריים, הכוללים השתתפות כלכלית במימון גידול הילד או קיום הסדרי שהות. יצוין כי בית המשפט האמריקאי לא הכיר בהסכמים הידידותיים שהפרופסור טען להם, ופסק לטובת חמש מהנשים שעשו שימוש בזרעו ואז תבעו אותו לתשלום מזונות ילדים.
בשנת 2017 התברר כי זרעו של פרופ' נייגל שחה את כל הדרך לישראל, כאשר התקבלו במשרד הבריאות שבע פניות מבנקי זרע שונים ברחבי הארץ, שעניינן בקשות של נשים שונות לעשות שימוש בזרעו כאביהם הפוטנציאלי של ילדיהם.
ריבוי הבקשות, סמיכות מועדיהן וטיבם של הסכמי ההורות אשר צורפו לפניותיו של פרופ' נייגל עם הנשים, העלו חשד כבד שמא מדובר בהסכמים שכל תכליתם ליצור מצג שווא ביחס לכוונותיו לשמש כהורה, כשבפועל כוונתו היא להוות תורם זרע שזהותו ידועה, מבלי לשאת בחובות הוריות, ולכן בית המשפט פסק כי לא ניתן יהיה לעשות שימוש חוקי בזרעו של פרופ' נייגל להפריות.
פרופ' נייגל לא לבד
כעת מתברר כי פרופ' נייגל לא לבד. לאחרונה הבחינו בתי המשפט בתופעה חדשה, במסגרתה זוגות של נשים חד-מיניות מתקשרות בהסכם עם גבר כתורם זרע ידוע לצורך הולדת ילד, אולם על-פי הסכם חשאי ביניהם, הוא לא יישא בחובות הוריות, ומי שתשמשנה כהוריו של הילד הן שתי בנות הזוג.
כדי לעקוף את מגבלות הדין האוסרות זאת, בנות הזוג מתקשרות עם הגבר בחוזה נוסף גלוי, שהוא חוזה פיקטיבי, המוגש לבית החולים המבצע את ההפריה, במסגרתו הגבר מצהיר כי יחולו עליו כל החובות והזכויות הנובעות מהיותו אב. לאחר הולדת הילד, הנשים פונות לבית המשפט ומבקשות שבת הזוג שלא ילדה את הילד, תאמץ את הילד בהסכמת האב, וכך תוכר כהורה שלו לכל דבר ועניין.
בתביעה מסוג זה שהוגשה לאחרונה, בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה מטעמי תקנת הציבור, בכדי לא לעודד את התופעה, אולם מטעמי טובת הילד, שבפועל ממילא גדל אצל שתי הנשים, הסכים בית המשפט להכיר בבת הזוג כאפוטרופוס נוסף עבור הילד.
ערעור שהגישה המדינה על פסק הדין התקבל, ונקבע כי בהיעדר ראיות ממשיות וספציפיות לפגיעה בילד אם בת הזוג לא תוכר כהורה או כאפוטרופוס נוסף עבורו, אין לתת לבת הזוג כל מעמד משפטי או חוקי ביחס לילד.
