רשות המסים ביקשה לחייב את קבוצת גוטקס - הזכיינית של זארה, פול אנד בר, מאסימו דיוטי וגאפ - במס בהיקף כ-200 מיליון שקל, בגין הכנסות של כ-500 מיליון שקל, שנבעו מעסקאות רכישה של חברות שונות שבנו את המותג והסכמי אי-תחרות שנחתמו במסגרתן בין השנים 2008 ל-2011.
● הפרקליטות שוקלת להגיש נגד אמיר ברמלי כתב אישום נוסף על הונאת משקיעים
● רשות המסים עוצרת פעילות של חברות דיגיטליות בתחום החזרי המס | בלעדי
● האם רשות המסים תיאלץ להחזיר 664 מיליון שקל שגבתה ביתר מעובדים שכירים?
ואולם, בית המשפט קיבל את רוב הטענות של קבוצת גוטקס על כך שרשות המסים ניפחה את השומות, הפחית את חיוב המס הכולל לכ-30 מיליון שקל וחייב את רשות המסים גם בתשלום הוצאות חריגות לטובת הקבוצה בהיקף של 75 אלף שקל.
בתוך כך, שופטת בית המשפט המחוזי ירדנה סרוסי מתחה ביקורת חריפה על התנהלות פקיד השומה למפעלים גדולים במהלך התיק, לאחר שלדבריה נציגי רשות המסים נמנעו מלגלות מסמכים, התחמקו מלענות תשובות ענייניות בחקירות, טענו טענות סותרות ועוד. השופטת סרוסי ציינה כי "מצופה מפקיד השומה ונציגיו להתנהל בהגינות ובקלפים פתוחים למען מטרות אלה ולא למען 'ניצחון' בהליך".
קבוצת גוטקס מוכרת לציבור הרחב בעיקר בעקבות פעילותה בתחום בגדי הים, אך בפועל מדובר בפעילות הפחות משמעותית של הקבוצה, אשר מחזיקה כזכיינית במותגים בולטים בתחום הקמעונאות, בהם כאמור זארה, פול אנד בר וגאפ. פעילות זו של הקבוצה, והעסקאות שהגדילו את המותג גוטקס ממותג בגדי ים לשחקן מרכזי בשוק הקמעונאות, עמדו במוקד המחלוקת של גוטקס מול רשות המסים.
בשנת 1997 רכשה חברת אפריקה ישראל להשקעות בשרשור כ-80% מחברת גוטקס סווימוור ברנדס, שעסקה באותה העת בייצור ובשיווק של בגדי ים, וב-2002 רכשה את יתרת הון המניות (20%). בשנים 2001-2002 החלה שותפות עסקית בתחום ייצור ושיווק בגדי ים, בין יוסף (ג'ואי) שוובל וחנן אליטוב, באמצעות חברת קנדה ובין אפריקה ישראל. השותפות באה לידי ביטוי, בין היתר, בהחזקה משותפת (50% לכל צד), בשרשור, בגוטקס סווימוור.
באוקטובר 2002 רכשה גוטקס סווימוור מקבוצת INDITEX הספרדית את הזיכיון למותגי זארה, הכוללים בנוסף לזארה גם את המותגים פול אנד בר ומאסימו דיוטי. מותגי זארה הוחזקו על-ידי סווימוור באמצעות השותפות הרשומה גוטקס מותגים, שהיא "שקופה" לצורכי מס.
במהלך שנת 2008, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שבין היתר פגע קשות באפריקה ישראל, מכרה אפריקה ישראל את זכויותיה בגוטקס סווימוור (50%) לחברת קנדה שבבעלות שוובל ואחיטוב בתמורה לכ-165 מיליון שקל. העסקה כללה גם תניית אי-תחרות שתמנע מאפריקה ישראל להתחרות בגוטקס סווימוור לתקופה של 5 שנים. שווי תניית אי-התחרות הועמד על סך של כ-38 מיליון שקל. גוטקס סווימוור רשמה בספריה סכום זה כהוצאות פחת, למשך תקופת תניית אי-התחרות, בגין "נכס" בלתי מוחשי ששימש בייצור הכנסתה.
ואולם, פקיד שומה מפעלים גדולים סירב לקבל את הדיווח של גוטקס סווימר וקבע כי אין להתיר לחברה את ניכוי הוצאות הפחת שדרשה, כיוון שלא מדובר בהוצאה שיצאה לשם ייצור הכנסתה של סווימוור. נטען כי סווימוור לא הוכיחה קיומו של חשש ממשי מתחרות אמתית של אפריקה ישראל, וכי תניית אי-תחרות שנקבעת כחלק מהסכם רכישת מניות, מהווה פיצול מלאכותי של התמורה שהשתלמה עבור המניות.
הקביעה הזאת הייתה הבסיס למחלוקת הראשונה בין גוטקס לרשות המסים.
עוד במוקד המחלוקת עמדה עסקת רכישת המותג גאפ מאלביט מסחר על-ידי גוטקס וכן ארגון מחדש של קבוצת גוטקס. נכון לחודש דצמבר 2011, חברת אלביט מסחר וקמעונאות החזיקה בזיכיון בלעדי לשיווק מותגי האופנה גאפ, מנגו ו-G-STAR. לאלביט מסחר היה אז חוב כלפי חברת-האם שלה, אלביט הדמיה, בגין הלוואות בעלים והנפקת שטרי חוב בסך של כ-191 מיליון שקל, והיא אף רשמה באותו מועד הפסדים בסך של כ-215 מיליון שקל, מרביתם בגין פעילות מנגו ו-G-STAR.
הכנסות של 66 מיליון שקל נופחו ל-500 מיליון
בראשית 2012 רכשה סווימוור מאלביט הדמיה את פעילות המותג גאפ, על-ידי רכישת אלביט מסחר, וכן רכשה את החובות והפסדי החברה., בתמורה לכ-51 מיליון שקל. כל פעילות אלביט מסחר שאינה נוגעת לפעילות גאפ הועברה לחברה שהוקמה במיוחד לצורך העברת פעילות מנגו -G-STAR.
בנוסף, הוסכם על תשלום עבור אי-תחרות בסך של כ-6 מיליון שקל, אותו ניכתה החברה הנרכשת (אלביט מסחר ולימים גוטקס ריטייל) מהכנסתה. לאחר השלמת הרכישה, גוטקס סווימוור שינתה את שמה של אלביט מסחר לגוטקס ריטייל, וביצעה "ארגון מחדש" של עסקי הקבוצה. בארגון מחדש התקבל מבנה חיובים צולב בו סווימוור חבה כספים לריטייל, ובאותה העת, ריטייל חבה כספים לסווימוור. סווימוור הייתה בד- בבד גם "חייבת" (114 מיליון שקל לשותפות מותגים שהועברו לריטייל), וגם "נושה" (של חובות אלביט) אל מול ריטייל.
לפיכך, בסוף שנת 2012, בוצע בספרים קיזוז בחיובים ההדדיים בסך של כ-51 מיליון שקל. בנוסף, כתוצאה מרכישת אלביט מסחר והארגון מחדש, הפסדי אלביט (הפסדי העבר הרשומים של גוטקס ריטייל מימיה כאלביט מסחר, בסך של כ-215 מיליון שקל) קוזזו אל מול ההכנסות שהתקבלו משותפות מותגים ופעילות מותגי זארה.
ריטייל דיווחה על מלוא ההכנסה החייבת של שותפות מותגים לשנת 2012, תוך שהיא מקזזת את מלוא ההכנסה לאותה שנה כנגד הפסדי אלביט. בשנים 2013-2015 המשיכה ריטייל לקזז את ההכנסה החייבת של שותפות מותגים כנגד הפסדי אלביט הצבורים בריטייל.
סביב פעולות אלה סבבה המחלוקת השנייה של גוטקס עם רשות המסים, כאשר פקיד השומה למפעלים גדולים קבע בין היתר כי עסקת אלביט יחד עם הארגון מחדש שביצעה קבוצת גוטקס מהווים עסקה מלאכותית, ויש להתעלם מיתרון המס הבלתי נאות שביקשו החברות להשיג כתוצאה מכך: קיזוז הפסדי אלביט כנגד הכנסות שותפות מותגים.
עוד קבע פקיד השומה כי חברת ריטייל לא הייתה חייבת לסווימוור 51 מיליון שקל שקוזזו בין הצדדים, אלא 19 מיליון שקל בלבד, ולכן לא ניתן היה לבצע פעולת קיזוז בגובה של 51 מיליון שקל. פקיד השומה גם שלל את ההכרה בתמורת אי-התחרות ששילמה ריטייל לאלביט הדמיה כהוצאה בייצור הכנסתה של ריטייל.
כל טענות רשות המסים הובילו לכך ששומה שהייתה אמורה להיות במקור על הכנסות של כ-66 מיליון שקל, התנפחה לשומת מס על הכנסות בהיקף של כ-500 מיליון שקל - מה שהעלה מטבע הדברים גם את חיוב המס של קבוצת גוטקס בצורה דרמטית.
באמצעות עורכי הדין דניאל פסרמן, שלמה אביעד זידר, ליאור שרעבי ממשרד גורניצקי ושות', ערערו החברות בקבוצת גוטקס על כל הקביעות של פקיד השומה.
השופטת סרוסי קיבלה את מרבית הטענות בערעור של גוטקס וקבעה כי תניית אי-התחרות בעסקת אפריקה היא אותנטית, וניתן באופן עקרוני לדרוש הוצאה בגינה, אך יש לייחס את ההוצאה לרוכשת, חברת קנדה.
ביחס לעסקת רכישת מותג גאפ קבעה השוםטת כי רצף הפעולות שברכישת אלביט מסחר על הפסדיה, שרובם המוחלט נוצר כתוצאה מפעילות אחרת, וקיזוז אותם הפסדים אל מול פעילות מותגי זארה, מהווה עסקה מלאכותית, אך "למען הסר ספק" ציינה השופטת כי "קיזוז הפסדי אלביט אל מול הכנסות פעילות גאפ הוא קיזוז מותר, שכן אני סבורה כי לסווימוור הייתה כוונה כנה ברכישת פעילות גאפ כשלעצמה, ואילולא שותפות מותגים הייתה מועברת תחת ריטייל, לא היה בכך כל פגם".
לכן קבעה סרוסי כי יש לקבל את טענות גוטקס בסוגיות של מכירת/מחילת החוב בעסקת רכישת מותג גאפ, אך דחתה את הערעורים ביחס לסוגיות של קיזוז הפסדי אלביט אל מול הכנסות שותפות מותגים וניכוי ההוצאות בגין תניות אי-התחרות בעסקה זו.
רשות המסים ניסתה להתחמק מתשובות
בשולי הדברים, בסיום פסק הדין, מתחה השופטת סרוסי ביקורת על התנהלות פקיד השומה למפעלים גדולים בהליך המשפטי, וציינה בין היתר כי "המשיב (פשמ"ג, א' ל"ו) נמנע מלגלות מסמכים, נציגת המשיב התחמקה מלענות תשובות ענייניות בחקירתה, נטענו טענות סותרות ביחס לשומות אחרות, וההפניות לפרוטוקולים בסיכומים לא שיקפו את אשר נטען שהם משקפים".
השופטת ביקשה להזכיר לרשות המסים כי התנהלות כזו אינה מקובלת, וציינה: "תפקיד המשיב בהליך הוא לא לגבות את המס המקסימלי, אלא מס אמת... המשיב צריך להתנהל בצורה אובייקטיבית, לענות על השאלות שנשאל במסגרת חקירתו הנגדית מבלי להתחמק, בשאיפה להגיע לפשר האמת, לגבות את המס הנכון ולא על-מנת להצדיק את שומתו בכל מחיר.
"אם במהלך ניהול התיק המשיב מבין כי חלה טעות בסברתו הראשונית, מצופה ממנו לחזור בו, והוא לא צריך להתעקש על ניהול תיק גם כאשר הוא הבין שטעה. בנוסף, גם מבחינה פרוצדורלית, המשיב נמנע מלעמוד במועדים ולא הגיש את הסיכומים במועד על אף החלטות ברורות בעניין".
