קָצוּשִיקָה הוֹקוּסַאי, ''הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה'', 1832 / צילום: ויקיפדיה
1
בחודש שעבר, בבית המכירות הפומביות "כריסטי'ס" בניו־יורק, נמכר הדפס העץ "הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה" של האמן היפני הנודע קָצוּשִיקָה הוֹקוּסַאי (1760-1849), ב־2.76 מיליון דולר.
זהו שיא חדש עבור האמן. במכירות קודמות שנערכו בכריסטי'ס, בין השנים 2019־2021, נמכרו עותקים של העבודה בטווח שבין 150 אלף דולר למיליון וחצי דולר. לדברי בית המכירות הניו יורקי, הם ציפו הפעם שהעבודה תימכר ב־500,000 עד 700,000 דולר, אלא ששישה אנשים שהגישו את הצעותיהם, הזניקו את מחירה במכירה שנמשכה רבע שעה בסה"כ, עד שנקבע מחירה הסופי.
2
על פי מומחים, כ־8,000 עותקים מיצירתו של הוֹקוּסַאי הודפסו מגלופת העץ המקורית, מתוכם שרדו רק 200 עותקים. אלה מפוזרים כיום באוספים פרטיים ובמוזיאונים ברחבי העולם: המוזיאון הבריטי בלונדון מחזיק בשלושה עותקים, מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק בארבעה, ומוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה מחזיק באחד. מחירו של עותק נאמד על פי מצבו הפיזי. העותק שנמכר בכריסטי'ס בחודש שעבר הוא מהשמורים ביותר. רואים בו פרטים שנשחקו ונעלמו בהדפסות המאוחרות, דבר שהפך אותו לפריט מבוקש במיוחד.
3
העבודה "הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה" היא חלק מסדרה בשם "36 מבטים על הר פוג'י", הכוללת 46 הדפסי עץ המתארים את הר הגעש הנודע באי הונשו ביפן במהלך עונות השנה, בתנאי מזג אוויר ומרחקים שונים. "הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה" הוא הדפס קטן, אורכו 37.1 ס"מ ורוחבו 25.1 ס"מ בלבד, והוא נחשב לאחת מעבודות האמנות היפניות הידועות והמשפיעות ביותר. מרגע שהיא התגלתה על ידי המערב במחצית המאה ה־19, הפכה לכה פופולרית, שהיא הונצחה כמעט על דבר: בגדים, טקסטיל, כלי בית, מכשירי חשמל, רהיטים ומרצ'נדייזינג.
4
את "הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה", הציור הראשון בסדרה, הגה הוֹקוּסַאי ב־1830, כדי לכסות את החובות שצבר נכדו. שנתיים אחרי הוא סיים אותו. בזמנו, כחול היה צבע יקר, ולכן הוא השתמש ב"כחול פרוסי", פיגמנט סינטטי וזול שסוחרים ייבאו ליפן מסין ובמהרה הפך לחומר גלם מבוקש בקרב ציירים מקומיים.
בציור 3 אלמנטים מרכזיים: הספינות, הר פוג'י והגל. שלושת הספינות הן ספינות משא יפניות טיפוסיות המיועדות להעברת מוצרי מזון, אותן משיטים דייגים בלבוש המסורתי שלהם. ברקע אפשר לראות פסגתו המושלגת של הר פוג'י. הגל הגדול, המאיים לטרוף את האוניות על נוסעיהן, מגיע משמאל, מהדרום.
5
קָצוּשִיקָה הוֹקוּסַאי נולד ב־1760 בעיר אדו, לימים טוקיו, בתקופה שהפוליטיקה של יפן עברה שינויים נרחבים, ביניהם ביטול השיטה הפיאודלית ומעבר למונרכיה בראשות הקיסר. הוֹקוּסַאי היה בנו מחוץ לנישואים של בעל מלאכה שהכין מראות עבור "השוגון", כינוי לשליטים הצבאיים של יפן עד סוף המאה ה־19. הוא התרחק מהעסק המשפחתי והחל ללמוד ציור בגיל 18. למרות שכשרונו בלט כבר בגיל צעיר, את מרבית יצירותיו צייר רק בגיל מאוחר: את הסדרה האייקונית שלו "36 מבטים על הר פוג'י", למשל, הוא צייר בגיל 70.
הוא ניחן בחושים יח"צנים מפותחים: הוא נהג לערוך מופעי ציור ראוותניים פומביים. באחד מהם הוא צייר ציור, באורך 180 מטר, של נזיר בודהיסטי, כשמטאטא משמש לו מכחול.
הוֹקוּסַאי היה גם פורה בצורה יוצאת דופן: הוא צייר כ־30,000 ציורים, אך חלקם נשרפו ב־1839 במהלך שריפה שפרצה בסטודיו שלו. אחת מעבודותיו היא "הוקוסאי מנגה", 15 כרכים הכוללים אלפי רישומים של נופים, בעלי חיים ודמויות. מאוחר יותר, השם "מנגה" הפך לכינוי הקומיקס היפני.
הוא לא רק החליף כתובות מגורים לעיתים קרובות, 93 סה"כ, הוא נהג גם לשנות את שמו, מנהג נפוץ בימים ההם בקרב אמנים יפנים: היו לו יותר מ־30 שמות, ואת השם "הוֹקוּסַאי" הוא אימץ רק ב־1797, לאחר נישואיו השניים. ב־1834, חמש עשרה שנים לפני מותו בגיל 88, שינה שוב את שמו, הפעם ל"גָאקיוֹ רוֹגִ'ין מָאנגִ'י", שפירושו "זקן המשוגע על אמנות". זה גם השם שמופיע על מצבתו.
6
לאחר כמאתיים שנות בדלנות והסתגרות, במחצית המאה ה־19 יפן נפתחה אל העולם בעקבות "חוזה קאנאגאווה", הסכם מדיני שנחתם בינה לבין ארה"ב. באותה התקופה החלו הדפסים של הוֹקוּסַאי להגיע לאירופה והתקבלו שם בהערצה על ידי אנשי תרבות ואמנות נחשבים. הצייר הצרפתי קלוד מונה, למשל, רכש עותק של "תחת גל גדול בסמוך לקאנאגאווה" לאוסף הפרטי שלו, שכלל 22 הדפסים נוספים של הוֹקוּסַאי; ואן גוך הזכיר במכתבו לאחיו וינסנט את הציור של הוֹקוּסַאי. מרטין ביילי, חוקר האמנות המומחה לעבודתו של ואן גוך, טוען כי המאסטר ההולנדי צייר את השמיים בציורו "ליל כוכבים" בהשראת הגל של הוֹקוּסַאי ; המלחין הצרפתי קלוד דביסי כתב את היצירה הקלאסית "הים" בהשראתו; והמשורר והסופר האוסטרי ריינר מריה רילקה הקדיש לו כמה משיריו.
7
מעט אחרי שסיים לעבוד על יצירת המופת שלו "תחת גל גדול בסמוך לקאנאגאווה" כתב הוֹקוּסַאי: "מאז גיל שש נהגתי לשרבט מהחיים. בגיל חמישים יצרתי ציורים שהקנו לי מוניטין מסוים, אך שום דבר שיצרתי עד גיל שבעים לא שווה יריקה. בגיל שבעים ושלוש התחלתי לתפוס את מבנה הציפורים, החיות, החרקים והדגים, ולהבין איך גדלים הצמחים. אם אמשיך לנסות, לקראת גיל תשעים אוכל לחדור למהות שלהם. כשאהיה בן מאה תהיה לי הבנה אלוהית שלהם, ולקראת מאה ושלושים כל קו ונקודה שאשים על הנייר יהיו חיים. הלוואי והשמיים, המעניקים חיים ארוכים, יתנו לי הזדמנות להוכיח שאינני משקר".