הרב ברוך אבוחצירא / צילום: Reuters, Amir Cohen
הרב ברוך אבוחצירא, המכונה "הבאבא ברוך", ישלם כ-50 מיליון שקל לרשות המסים לפני שבית המשפט העליון יכריע בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שחייב אותו בתשלום המס בגין הכנסות של עשרות מיליוני שקלים משירותי דת שנתן בין השנים 2003 ו-2011 - כך קבע בית המשפט העליון, אשר דחה את בקשתו של הרב לעכב את ביצועו של פסק עד לדיון בערעור.
"המבקשים לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם הם יידרשו לשלם את המס בו חויבו", קבע השופט עופר גרוסקופף.
● העליון: חברות הייטק עם משרדים ריקים לא יזכו להפחתה בארנונה
● בת ניסתה לגרש את אמה מהבית לאחר שירשה את אביה. מה קבע בית המשפט?
הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה במסגרת ערעור שהגיש "הבאבא ברוך" על פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי מגן אלטוביה, שדחה את ערעורו של הרב על שומות המס שהוציאה לו רשות המסים.
בשומה המקורית דרשה רשות המסים מהרב מס על הכנסות שנעו בין 60 ל-70 מיליון שקל, אך כיוון שטענות הרב התקבלו חלקית, הצדדים נשלחו לחשב את חיוב המס המדויק. בינתיים הגיש הרב ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין המחייב אותו בתשלום המס, וכן בקשה לעיכוב ביצוע תשלום המס.
מיליוני דולרים כתרומות
הרב אבוחצירא, אחד המקובלים הגדולים והמוכרים בישראל, הוא בנו של המקובל הרב ישראל אבוחצירא ז"ל, המכונה "הבאבא סאלי", ומי שירש את הנהגת מרבית חסידי אביו בנתיבות לאחר מות אביו.
הרב מקבל את קהל מאמיניו, מברך, מייעץ, מוכר אותיות בספרי תורה, משתתף באירועים, מקיים הילולות ומשכיר חדרים לשבתות חתן וכן עומד בראש חמש עמותות שהקים. פעילותו של הרב מניבה ממון רב ונתמכת בתרומות ומתנות מצד קהל מאמיניו בארץ ובחו"ל.
ב-2012 נחקר הרב ברשות המסים בחשד להעלמות מס בסך מיליוני דולרים בגין הכנסות מנכסים שבבעלותו בישראל ובחו"ל, בין היתר, בחשבון בנק בצרפת ובנדל"ן בישראל. בין הנכסים שנטען כי לא דווח עליהם: חשבון בנק בצרפת, שהופקדו בו מיליוני דולרים כתרומות; דירת מגורים שנרכשה בשנת 2005; כלי רכב ועוד.
לאחר דיוני שומה במישור האזרחי, בדצמבר 2014, קבע פקיד השומה כי הרב, רעייתו ויויאן אבוחצירא ובני משפחה נוספים - בנו הרב יהודה אבוחצירא ורעייתו רוחמה - חייבים במס על הכנסותיהם משירותי הדת לאורך השנים.
היחידה הארצית לשומה ברשות המסים ייחסה את הסכומים שהופקדו או הועברו לחשבונות הבנק של הרב, בנו ונשותיהם למכלול פעילותו, לרבות ברכות, ייעוץ, השתתפות באירועים וטקסים וארגון הילולות. כל אלה נתפסו כהכנסות מעסק או משלח-יד למתן שירותי דת.
בתגובה טען הרב ברוך אבוחצירא, באמצעות עורכי הדין דורון ברזילי ונעמי עיני-פלדמן, כי מדובר בכספים שמתקבלים מתרומות, ורובם המכריע מועבר לעמותות. עוד נטען כי הרב ובני משפחתו שימשו "צינור" בלבד להעברת כספי התרומות למימוש מטרות העמותות.
"פעילות העולה כדי עסק או משלח-יד"
השופט אלטוביה דחה את מרבית טענות הרב וקבע כי "גובה הסכומים, תדירות ההעברות והמערכת הארגונית הענפה אשר אפשרה את המפגשים עם הרב, מלמדים כי מדובר בפעילות העולה כדי עסק או משלח-יד הנובעת ממעמדו ומהכשרתו של הרב, מכישוריו האישיים ומהמוניטין האישי שלו, לרבות ייחוסו המשפחתי (זכות אבות)".
בערעור שהגישו הרב ובנו לבית המשפט העליון, הם טענו כי ההכנסות שמוסו על-ידי פקיד שומה - היחידה הארצית לשומה - נובעות מ"זכות אבות" ונועדו למימוש פעילות העמותות ולרווחת הקהילה.
בהקשר זה נטען כי הרב אבוחצירא שימש לאורך השנים כמעין "נאמן" ופעל להעברת התקבולים שהופקו משירותי הדת שהעניק לחשבונות העמותות. עוד נטען כי השומות לוקות בחוסר סבירות, שכן הונם הממוצע של הרבנים לשנים 2010-2008 נאמד בכ-2 מיליון שקל בלבד.
כחצי שנה לאחר הגשת הערעור הגישו "הבאבא ברוך" ובנו בקשה לעיכוב ביצוע תשלום המס כאמור. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע טענו "הבאבא ברוך" ובנו כי פסק דינו של בית משפט המחוזי כרוך בחיוב חריג המוערך על-ידם בכ-50 מיליון שקל. לטענתם, אין ברשותם ההון הנדרש לפרוע את החוב, שכן הונם נאמד בכ-250 אלף שקל בלבד, ועיקר הכנסתם, העומדת על כ-40 אלף שקל לחודש לרב ובנו ולנשותיהם ביחד, בקושי מספיק לקיומם.
השופט גרוסקופף לא השתכנע מהנימוקים בבקשה לעיכוב ביצוע, והורה על ביצוע התשלום לרשות המסים כבר עתה, בטרם ידון הערעור. השופט ציין כי הבקשה אינה מבססת כראוי את טענת "הבאבא ברוך" ובנו בדבר היעדר מקורות הכנסה לביצוע התשלום. "זאת", כתב, "משום שהבקשה והתצהירים שהובאו לתמיכה בה חסרים התייחסות להכנסות מפעילותו השוטפת של הרב לאורך השנים. פעילות זו היא שעמדה בבסיס השומות".