ח"כ חנוך דב מילביצקי, הליכוד (בנימיני וגואטה, כאן ב', 25.6.23) / צילום: אתר הכנסת
חבר הכנסת חנוך מילביצקי מקדם הצעת חוק שנועדה לבטל את לשכת עורכי הדין במבנה הקיים שלה, ולהחליף אותה בלשכה וולונטרית. ההצעה צברה תאוצה לאחר ניצחונו של עו"ד עמית בכר, הלעומתי לממשלה, בבחירות ללשכה שנערכו לאחרונה, ואי-אפשר לנתק אותה מההתפתחויות הפוליטיות, אבל מילביצקי מדגיש כי יש לה סיבות עקרוניות.
"לשכת עורכי הדין היא אנומליה", הוא הסביר בראיון בכאן ב'. "כדי להיות עורך דין במדינת ישראל אתה חייב לשלם לה דמי חבר... ואין לזה אח ורע בעולם".
מספר ימים מאוחר יותר הוא חזר על המסר גם בערוץ 14. "בשום מקום אחר זה לא קיים שאתה חייב לשלם חברות לארגון מקצועי כדי לעסוק במקצוע… במקצוע עריכת הדין אין עוד דבר כזה בעולם בכלל", אמר.
האם מבנה לשכת עורכי הדין בישראל הוא כה ייחודי כפי שטוען מילביצקי? בדיקה שערכנו, באמצעות פנייה למשרדי משפטים בעולם, ולעמיתינו - ארגוני בדיקת עובדות החברים ב-IFCN - מגלה שזה אינו המצב. בשורה של מדינות מערביות ישנה חובה להיות חבר בלשכת עורכי הדין כדי לעסוק במקצוע, ובנוסף החברות הזאת מחייבת תשלום של דמי חבר.
הנה כמה דוגמאות לתשובות שקיבלנו. ממשרד המשפטים בגרמניה נמסר לנו כי "כדי לעסוק בעריכת דין כפרקליט יש להתקבל לאחת הלשכות המקומיות", וכי "כל הלשכות גובות דמי כניסה וכמו כן דמי חברות שנתיים".
ממשרד המשפטים בהולנד נמסר כי "חברות (בלשכה) היא מחייבת לפרקליט או לעורך דין רשום בהולנד. הם זקוקים לחברות הזו כדי לעסוק במקצוע ולספק חיסיון עורך דין-לקוח המוקנה בחוק". לגבי התשלום, הפנו אותנו לאתר של לשכת עורכי הדין במדינה, שם מוסבר כי "כל עלויות הלשכה מכוסות על-ידי עורכי הדין באמצעות תשלום כספי שנתי ללשכה ההולנדית".
גם במשרד המשפטים של ניו זילנד מסרו כי ישנה חובה להתקבל ללשכה, וישנם דמי חבר מחייבים. שאר המידע הגיע אלינו כאמור מארגוני בדיקת עובדות בעולם. מהתשובות שקיבלנו מהם עולה, למשל, כי גם בצרפת, באיטליה, בספרד ובכל מדינות ארה"ב למעט ויסקונסין שתי החובות הללו קיימות.
למרות שהדבר לא עולה באופן מפורש מדבריו של מילביצקי, ניתן לטעון כי אמירתו לגבי החריגות של הלשכה בישראל מתייחסת גם לעובדה שמצד אחד היא מתפקדת כסוג של ארגון יציג או גילדה מקצועית, ומצד שני לא ניתן לעסוק במקצוע מבלי להיות חברים בה.
כאן בא לעזרתנו מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) מ-2010, שסקר את מעמד הלשכה מול לשכות מקבילות בעולם באמצעות בדיקה מדגמית של 11 מדינות. מהמסמך עולה כי בהולנד, ביפן ובצ'כיה ישנה לשכה סטטוטורית עם חברות מנדטורית שעוסקת גם בהסדרת המקצוע. בודקי העובדות בגרמניה ובצרפת מסרו לנו כי זה המצב גם שם. כך שגם מן הבחינה הזאת הדוגמה הישראלית היא אינה חסרת תקדים בהשוואה לעולם.
אז על מה התבסס מילביצקי? את המקור שלו לדברים הוא הזכיר בראיון בכאן ב'. "זה לא אני אמרתי, אמר את זה פרופ' עלי זלצברגר, שהיה דקאן בית הספר למשפטים באוניברסיטת חיפה", הוא טען.
מצאנו את המאמר שפורסם לפני כ-20 שנה, והוא אכן גורס כי ללשכת עורכי הדין בישראל יש כוח רב ("כמעט חסר תקדים") בפרספקטיבה השוואתית. אלא שהמאמר לא כולל את הטענה שהעלה מילביצקי, והכוח הרב שמיוחס בו להסדר הנהוג בישראל נובע למשל מכך שבמדינות אחרות הלשכות מחולקות לפי אזורים, מה שמחליש את כוחן, ומהסברים נוספים. בשיחה איתו אישר פרופ' זלצברגר כי הטענה שהעלה מילביצקי אינה מופיעה במאמר.
בשורה התחתונה: דבריו של מילביצקי אינם נכונים. בשלל מדינות בעולם עורכי דין מחויבים להיות חברים בלשכה כדי לעסוק במקצוע, והחברות בלשכה מחייבת תשלום דמי חבר. במאמר של פרופ' זלצברג שאליו הפנה מילביצקי בשידור אכן נטען כי הלשכה בישראל חזקה ביחס לעולם, אך לא בשל הטיעון שאותו העלה חבר הכנסת.
תחקיר: אוריה בר-מאיר