מימין: ''גולדן סלופס''; ''דוג פוינט סקשן 94''; ''אלטה'' מיקב קאטנה; ''דומיין סרין''. צילום: יח''צ
ענת אגמון היא בעלת תואר שני בכורמות וייננות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מעורבת במיזם היין "צ'ירז" ומבעלות השליטה בגלובס
השנה היא 1870. המקום: צ'ילה, וליתר דיוק, עמק המאיפו, אזור פורה במיוחד המצוי 34 ק"מ מסנטיאגו הבירה. דון פרנסיסקו אונדוראגה ויקוניה חוזר ממסע לימודי־חקלאי באירופה אל אשתו האהובה ובכליו מתנה יוצאת דופן. הוא נושא עמו ייחורי גפן, קברנה סוביניון ופינו נואר שבחר בצרפת, וריזלינג וגוורצטרמינר מגרמניה. את השתילים הביא עטופים כל אחד בעופרת, על־מנת שיצליחו לעמוד בתלאות הדרך. עם סיום הנטיעה בסן ויסנטה דה טאלאגאנטה, הוא נותן לכרם את שמה של אם שבעת ילדיו, "פונדו סנטה אנה".
נשמע כמו התחלה של סרט? קפצו איתנו ל־1903. היקב אונדוראגה מייצא את ארגזי היין הראשונים מצ'ילה לארצות הברית. בחמישים השנים שאחר כך היקב זוכה בפרסים בינלאומיים שונים ומגיע לתפוקה של כחצי מיליון בקבוקים בשנה. המרתפים בטאלאגאנטה הופכים להיות תחנת חובה עבור ראשי מדינות, דיפלומטים וידוענים המבקרים בצ'ילה. לא מאמינים? חפשו באתר היקב את גולדה מאיר שלנו, לבושה בשמלת מיני לבנה, בתמונה מ-1976.
תקופת הזוהר של יינות "העולם החדש"
תעשיית היין בצ'ילה, שהחלה עם הכובש הספרדי במאה ה־16, חיכתה עד לסוף המאה ה־20 כדי להגיע לתקופת הזוהר שלה. חלק מהיקבים התפתחו לממדים עצומים בשטחי הכרם ובהיקפי הייצור, וסגרו הסכמי שיווק והפצה ברחבי העולם. אחרים העדיפו שיתופי פעולה עם יקבים מפורסמים, שלוו בהון ובידע. בין יקבים אלה ניתן למנות את שאטו לאפיט ושאטו מוטון רוטשילד, שאטו מרגו ושאטו קוס ד'אסטורנל הצרפתיים, מונדבי הקליפורני ועוד. ההצלחה בטעימות עיוורות של שיתופי פעולה אלה עזרה לפרוץ את הדרך עבור יינות האיכות של צ'ילה.
אוסטרליה, ארצות הברית, ניו זילנד ודרום אפריקה נישאו אף הן על אותו גל פופולריות של צ'ילה וארגנטינה. למרות השוני ביניהן, מדינות יין אלה, שכונו "העולם החדש", חלקו קווים משותפים. היקבים המודרניים מ"העולם החדש" הבדילו עצמם מעולם היין האירופאי המסורתי וה"מיושן" לטעמם, וחמושים בטכנולוגיה מתקדמת, בסטנדרטים סניטריים ומדעיים ובגישה תעשייתית, הם קראו תיגר על הגישה החקלאית, הלא־מדעית, של כפרי אירופה.
השוני בין הגישה הקלאסית למודרנית
בעוד באירופה קידשו את "יכולת ההתיישנות" (Longevity) של היין, יינני קליפורניה עמדו על ה"שתיות" (Drinkability) שלו. כך הומר הערך החשוב בעולם היין הישן והוחלף בחדש: היין צריך להיות מוכן לשתייה מיד בצאתו לשוק, בניגוד ליינות כמו בורדו או ברולו, אשר לרוב אפשר היה ליהנות מהם רק מקץ עשור או שניים.
כרמי העולם החדש ניטעו בעיקר באזורים חמים בהם הבשלת הענבים מובטחת, וניתן לייצר יין נגיש וקונסיסטנטי. האדומים התאפיינו ברמת אלכוהול גבוהה יותר, בטנין רך ומשיי, במתיקות מדומה ובתחושה יוקרתית ומלטפת שמקורה לרוב בהבגרה בחביות עץ חדשות. הלבנים - בארומטיות טרופית עשירה. לעומתם, היין האירופי תלוי במשוגות האקלים להבשלה. טעמיו, שנוטים יותר לכיוון החמוץ והמריר וגופו הדק יחסית, לא מתחנפים לחך.
יינני העולם הישן הדגישו את המקום בו גדלו הענבים, ושמו במרכז את הטרואר, שילוב של קרקע ואקלים בשנת בציר מסוימת, כי להשקפתם היין הוא מוצר טבעי - אמנותי. יינני העולם החדש שמו את הלקוח במרכז וניסו לקלוע לטעמו, כי להשקפתם היין הוא מוצר מסחרי.
העולם החדש הציע יחס פנטסטי של תמורה למחיר. מול מבנה העלויות שלו, שהתבסס על עתודות קרקע למכביר, כוח עבודה זול, תנאי אקלים שמבטיחים יבול בריא ומפעלים יעילים, עמד זה של העולם הישן. עם כרמיו הדחוקים במגבלות האפלסיון ובצירים שיורדים לטמיון עקב כפור באביב או גשם בקיץ, הכמויות המיוצרות מוגבלות מאד, והביקוש הגבוה לוחץ את המחירים כלפי מעלה.
● המידע שמתגלה מהתוויות שעל בקבוקי היין
● כל סדרות הטלוויזיה והסרטים על עולם היין ששווה לצפות בהם
● להתאים את היין לאוכל: הדרכים הנכונות לעשות את זה
יינות עולם חדש שלא מביישים את המסורת
בשנים האחרונות החלו מתבלטים בעולם החדש לא מעט יצרני איכות מכווני טרואר, שעולם הערכים שלהם לקוח מאירופה. מולם, ניתן למצוא בעולם הישן גם יצרנים תעשייתיים מכווני שיווק ולקוח. לכן, אם מדברים היום על יין עולם ישן או חדש, נכון יותר לעשות זאת במשמעות הסגנונית שלו, ולא להסתפק בחלוקה המקורית, זו הגיאוגרפית. הנה כמה דוגמאות ליינות עולם חדש שלא היו מביישים את המולדת הישנה.
"דוג פוינט סקשן 94" הוא סוביניון בלאן ניו זילנדי מחלקה יחידנית ייחודית במרלבורו. היא זוכה לטיפול נפלא ונותנת יין חד ומינרלי, חף ממנייריזם טרופי, שישיב לכם את האמון ביכולתכם ליהנות מהזן שהפך מזוהה עם ניו זילנד.
מקורו של הזן שנין בלאן הוא עמק הלואר שבצרפת, אולם בדרום אפריקה שטח הכרמים בהם הוא נטוע הוא הגדול ביותר בעולם. "גולדן סלופס", השנין שלפניכם, מגיע מסוורטלנד, מחלקה יחידנית בוגרת ששוקמה על ידי אדי באדנהורסט, אגדת יין מקומית.
"דומיין סרין" הוא פינו נואר מיקב עצמאי מאורגון ודוגמא מצוינת למגמה של איתור אזורים קרים כדי להפיק בהם יין בהשראת בורגון. אם עד היום כל היינות האמריקאיים שטעמתם התאפיינו בבשלות יתר ובעודף עץ, דומיין סרין יפתח לכם דף חדש.
מלבק הוא הזן המזוהה יותר מכל עם ארגנטינה. קאטנה, היקב ממנו מגיע היין "אלטה", הוא אחד החשובים במדינה, זה שהעז לנטוע כרמים גם ב־1500 מטר. אלטה הוא מלבק עשיר בניואנסים, עם אינטנסיביות ארומטית שנובעת מפרי פנטסטי וייננות מהוקצעת.