ח"כ מרב מיכאלי, העבודה (ציוץ בטוויטר, 25.7.23) / צילום: דוברות הכנסת
למרות המחאות וניסיונות הריכוך והפשרה, התיקון לחוק יסוד: השפיטה, שמכונה גם "החוק לצמצום עילת הסבירות", עבר בכנסת ללא הסכמות עם האופוזיציה. האם עדיין נותרה אפשרות לעצור אותו?
לפי ח"כ מרב מיכאלי, לנשיא המדינה יצחק הרצוג יש יכולת לעשות זאת. "אני קוראת לחברי הנשיא הרצוג - אל תחתום על החוק לפני שגורלו יוכרע בבית המשפט העליון", צייצה בטוויטר. "כדי שחוק חדש ייכנס לספר החוקים שלנו, נשיא המדינה צריך לחתום עליו". האם זהו אכן המצב החוקי? בדקנו.
● המשרוקית של גלובס מציגה: כל מה שרציתם לדעת על החוק שמטלטל את המדינה
● אחרי ביטול עילת הסבירות: מה תוכל הממשלה לעשות, והאם ייתכן שהחוק ייפסל
סעיף 11(א)(1) לחוק יסוד: נשיא המדינה קובע כי נשיא המדינה "יחתום על כל חוק חוץ מחוקים הנוגעים לסמכויותיו". כלומר, הרצוג יצטרך לחתום גם על החוק הנוכחי. ומה יקרה אם לא יחתום?
ד"ר דנה בלאנדר, עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הסבירה לנו כי "השאלה היא אם מדובר בסמכות שיש בה שיקול־דעת או שזה אוטומטי". השאלה הזו נבחנה על־ידי שני נשיאי בית המשפט העליון בדימוס, שעסקו בנושא בהקשרים שונים.
השופט משה לנדוי עסק בכך בספר שפורסם ב־1994, שם השווה את המצב בישראל למדינות שונות באירופה, והגיע למסקנה כי אצלנו "ברור שהמדובר בתפקיד חובה, שיש לו חשיבות סמלית בלבד".
בשנת 2010 דנה בנושא גם הנשיאה דאז דורית ביניש. היא עסקה בעתירה שנגעה למשמעות החתימה של הנשיא על כתב חנינה, אך המסקנה שלה נגעה לכלל תפקידי הנשיא המצויים באותו סעיף 11(א) - וביניהם כאמור גם תפקיד החתימה על חוקים - כתפקידים שאין בהם שיקול־דעת, והם פורמליים בעיקרם.
במילים אחרות, גם לנדוי וגם ביניש הגיעו למסקנה כי לנשיא המדינה אין יכולת לעצור חוקים שקיבלה הכנסת על־ידי הימנעות מהחתימה עליהם.
זה לא אומר שלא היו בעבר נשיאים שהתלבטו בדיוק בסוגיה הזאת. "הנשיא יצחק בן צבי הביע מורת־רוח מביטול עונש המוות, והנשיא רובי ריבלין (כעס על עניין) מעמדה של השפה הערבית בחוק הלאום", אומרת בלאנדר. "אבל בסופו של דבר השם שלהם מופיע על החוקים (ריבלין חתם בערבית)".
אגב, בשנותיה הראשונות של המדינה היו מי שקראו להעניק שיקול־דעת לנשיא המדינה בחתימה על חוקים. אלה היו בעיקר חברי כנסת ממפלגות האופוזיציה, כמו המפלגות שלימים הפכו לליכוד או מהמפד"ל. "מנחם בגין סבר כי בהיעדר בית פרלמנט שני שיכול לבקר חקיקה, צריך לתת סמכות כזו לנשיא", היא אומרת.
לפני סיום, בכל זאת נסייג מעט ונציין כי השאלה עצמה טרם עמדה באופן ישיר למבחן משפטי (מכיוון שכאמור לא היה נשיא שסירב לעשות זאת). יחד עם זאת, בכל הנוגע למקרה הנוכחי, נראה כי הסוגיה הוכרעה, כשאתמול (ד') דווח כי החוק נכנס לרשומות.
האם הרצוג חתם עליו? לפי תגובה שקיבלנו מדוברו אתמול בצהריים, הוא טרם עשה זאת, אך לפי דיווחים בתקשורת הוא מתכוון לחתום, בין היתר על רקע פרשנות שקיבל, שלפיה לאי־חתימתו ממילא לא תהיה משמעות מעשית.
בשורה התחתונה: דבריה של מיכאלי אינם נכונים. חוק יסוד: נשיא המדינה אכן קובע כי הנשיא צריך לחתום על חוקי המדינה, אך לפי הפרשנות המשפטית הרווחת, אין לנשיא שיקול־דעת לגבי החתימה, ולזו יש משמעות סמלית בלבד.
תחקיר: אוריה בר־מאיר