פסק דין / צילום: איל יצהר
פסק דין חדש של בית המשפט העליון, המגדיר את גבולות אחריות רואי החשבון כלפי לקוחותיהם, מטלטל בימים אלה את הענף: בית המשפט העליון קבע כי רואה חשבון המטפל בענייני המס וניהול חשבונות בעסק של לקוח עצמאי, חייב לוודא כי הלקוח עדכן את מעמדו כעצמאי גם בביטוח לאומי - זאת אף אם רואה החשבון לא התבקש מפורשות על-ידי הלקוח לטפל בענייניו בקשר לביטוח הלאומי ולא התחייב באופן מפורש לטפל בעניינים אלה.
● בג"ץ דחה את בקשת הממשלה לדחות את מועד הדיון על ביטול עילת הסבירות
● בכפוף לשימוע: כתב אישום תקדימי נגד בכירי שטראוס על ניסיון תיאום מחירים דרך הדוחות
"הלקוח הוא בבחינת מי שאינו יודע לשאול, וכאשר הוא פונה לרואה חשבון על-מנת שהלה יטפל בעסקו, על רואה החשבון לטפל בעסק מול מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ, ולמצער, להבהיר ללקוח כיצד עליו להתנהל מול רשויות אלה", קבע השופט יצחק עמית.
פסק הדין עסק בעניינו של בנימין דרדור, יליד 1968, שהחל לעבוד כמתקין מזגנים עצמאי בחודש אפריל 2013, ובחודש מאי 2013 נרשם כעוסק מורשה במע"מ ופתח תיק במס הכנסה. קודם לכן, החל משנת 2009, היה בעל עסק של עיצוב בלונים לאירועים, ולצורכי מע"מ נחשב כ"עוסק "פטור", ועבד במקביל כשכיר עד לחודש אוגוסט 2012.
באוגוסט 2013, בעת שעבד בהתקנת מזגן, נפל דרדור מחלון בקומה השלישית ונחבל בכל חלקי גופו. המוסד לביטוח לאומי קבע כי נותרה לו נכות רפואית משוקללת צמיתה בשיעור 75% ו-100% אובדן כושר עבודה. ואולם, דרדור קיבל מהמל"ל רק קצבת נכות כללית, ולא הוכר כנפגע בתאונת עבודה. זאת, לאחר שתביעתו כנפגע תאונת עבודה נדחתה על-ידי המל"ל, מהטעם שבמועד התאונה לא היה מסווג במל"ל כ"עצמאי".
על רקע זה הגיש דרדור תביעה נגד רואה החשבון שלו, רו"ח שלמה לוי, בה טען כי רואה חשבון שסיפק לו שירותים בעסקו כמתקין מזגנים, התרשל כלפיו בכך שלא דיווח למל"ל על מעמדו כעצמאי.
דרדור ורו"ח לוי מתגוררים באותו מושב, ויש ביניהם היכרות מוקדמת. בחודש יוני 2013 הם נפגשו באקראי במשרדי מס הכנסה באשקלון, שוחחו, ודרדור ביקש מלוי לטפל בהנהלת החשבונות של עסקו החדש. בהמשך סיפק לו לוי שירותי הנהלת חשבונות וטיפול במע"מ ומס הכנסה. כמו כן, לוי הגיש עבור דרדור דוח למס הכנסה לשנת 2012.
יום למחרת התאונה של דרדור פנתה אשתו לרואה החשבון בעניין מעמדו של דרדור במל"ל, לאחר שגילתה בעלה אינו מסווג ברישומי המל"ל כעצמאי. לוי שהה בחו"ל באותה העת, אך הדריך אותה להגיע למשרדו ולחתום על מסמך למל"ל, בו צוין כי דרדור החל לעבוד כעצמאי בהתקנת מזגנים החל מיום 1.5.2013, ממוצע של 40 שעות עבודה בשבוע והכנסה חודשית ממוצעת בסך 7,000 שקל.
ביום התאונה וללא קשר אליה, שלח המל"ל למערער דרישה לתשלום דמי ביטוח כעצמאי נכון לשנת 2012, אך הביטוח הלאומי לא היה מוכן להכיר בדרדור כעצמאי נכון לשנת 2013. באוקטובר 2013 דחה המל"ל את תביעת דרדור לדמי פגיעה בגין התאונה, מכיוון שבמועד התאונה הוא לא היה רשום כעובד עצמאי.
המל"ל עמד בסירובו להכיר בדרדור כנפגע עבודה גם לאחר שהוא ורו"ח לוי פנו למל"ל במכתבים נפרדים בבקשה לבחון מחדש את ההחלטה. גם פניית דרדור לאגף פניות הציבור של המל"ל לא הביאה לשינוי ההחלטה.
בתביעה שהגיד דרדור נגד לוי בעקבות זאת, הוא דרש כי לוי ישלם את ההפרש בין התשלומים שהיה צריך לקבל כנפגע עבודה לבין התשלומים שהוא שמקבל בפועל. לטענתו, הפרש זה עומד על סך של כ-3.2 מיליון שקל - סכום שחושב על בסיס הערכה ששכרו היה בסך 18 אלף שקל לחודש.
בית משפט המחוזי דחה את תביעת הרשלנות נגד רו"ח לוי וקבע כי לוי לא חרג מסטנדרט התנהגות סביר של רואה חשבון. עוד נקבע כי ממילא לא עלה בידי דרדור לבסס את היקף הנזק לו טען. דרדור אף חויב לשלם ללוי 10,000 שקל הוצאות ושכר-טרחת עורך דין.
חריגה מהסטנדרט המצופה מרואי החשבון
על פסק דין זה הגיש דרדור ערעור לבית המשפט העליון, ושם התהפכו היוצרות.
השופט יצחק עמית, בהסכמת השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב, קיבל את הערעור וקבע כי "הימנעותו של המשיב (רו"ח לוי, א' ל"ו) מלברר את נושא הטיפול במל"ל חורגת מסטנדרט ההתנהגות הראוי והמצופה מרואה חשבון, ומהווה הפרה של חובותיו כלפי המערער (דרדור, א' ל"ו)".
השופט הוסיף כי על-פי הפרקטיקה המקובלת, בהתקשרות של לקוח עצמאי עם רואה חשבון, האחרון לוקח על עצמו על-פי רוב את הטיפול מול הרשויות הרלוונטיות - מס ערך מוסף, מס הכנסה וביטוח לאומי.
עוד נקבע כי "גם אם נושא הביטוח הלאומי לא עלה מפורשות בפגישתם הראשונית של המערער והמשיב, היה על המשיב להעלות את הסוגיה ולברר את סטטוס הטיפול בנושא. לכל הפחות, היה על המשיב לוודא את מצב הדברים ולוודא כי המערער מודע לחובותיו כלפי המל"ל ואינו מעוניין בשירותיו בכל הנוגע לדיווחים ולתשלומים במל"ל, וזאת במובחן מהטיפול במע"מ ובמס הכנסה".
השופט עמית דחה גם את טענתו של רו"ח לוי כי דרדור הציג עצמו כמי שמנהל עסק כעצמאי מזה שנים מספר, ולכן סבר כי מעמדו כעצמאי מעודכן במל"ל. "אין בכך כדי לשנות את פני הדברים", ציין השופט, וקבע כי "המערער פנה למשיב לצורך הטיפול השוטף בהנהלת החשבונות והמיסוי של העסק החדש בו החל לפעול, ובנסיבות אלה, היה על המשיב להנחות את המערער לעדכן את המל"ל על אודות עסקו החדש, לרבות היקפו וההכנסות הצפויות".
בנסיבות נקבע כי הימנעותו של רואה חשבון מלהעלות ולברר את נושא הדיווח למל"ל עולה כדי התרשלות מצידו, אך זאת, מבלי לגרוע מחובתו ומחדלו של דרדור עצמו לדווח על מעמדו במל"ל באופן עצמאי.
באשר להיקף הפיצוי, התיק הוחזר לבית משפט המחוזי לצורך חישוב הנזק, תוך קביעה כי השכר הקובע לחישוב שווי הקצבאות כנפגע עבודה יעמוד על 7,000 שקל, כפי שציין דרדור בבקשתו להכיר בו כעצמאי בביטוח הלאומי (ולא 18 אלף שקל, כפי שטען בבית המשפט בתביעת הרשלנות). מסכום זה, נקבע, יש להפחית 30% בשל רשלנותו התורמת של דרדור לאי-רישומו כעצמאי ואת שווי קצבאות נכות כללית, כך שעל רו"ח לוי לשאת בהפרש.
"לא הלכה חדשה"
בא-כוחו של דרדור, עו"ד תומר לינר, מסר בתגובה כי "נוכח הנסיבות הקיצוניות, בית המשפט עשה חסד עם רואה החשבון הנתבע. מעבר לכך שרואה החשבון לא דאג לרשום את מר דרדור במוסד לביטוח לאומי כעצמאי, אחרי התאונה, בזמן שמר דרדור היה מורדם ומונשם, רואה החשבון אף זייף בדיעבד פנייה לביטוח הלאומי.
"חשוב לדעת כי בראשית ההתקשרות התבקש רואה החשבון מפורשות (וכפי שמקובל) לטפל ברישום בכל הרשויות. רואה החשבון אישר זאת במכתב שכתב למוסד לביטוח לאומי. משלא עשה כן, הוא חשף את מר דרדור לתת-ביטוח, זאת בזמן שידע שמר דרדור התחיל לעבוד בעבודה מסוכנת.
"לגופו של עניין, בעת האחרונה אנו נתקלים ביותר ויותר אירועים בהם האצבע מופנית לעבר רואי החשבון. פסק הדין אינו קובע הלכה חדשה, אלא מיישם הלכה שנקבעה בעליון ביחס לתפקידם של רואי חשבון ועל פניו נשמע טריוויאלי - איתור טעויות".
"מכת מוות לבעלי המשרדים הקטנים"
פסק הדין זוכה לביקורת חריפה בקרב המייצגים (רואי חשבון, יועצי מס ועורכי דין), שכן לטענתם הוא מרחיב את אחריות המייצגים באופן לא מידתי.
לדברי רו"ח אריאל פטל, סגן נשיא לשכת רואה חשבון ומרצה בתחום הביטוח הלאומי, "פסק הדין מגיש את חבל התלייה בפני כל מבוטח שנפגע בעבודה נגד רואה החשבון או יועץ המס שלו בכל שלב במערכת היחסים ביניהם, ולמעשה זו מכת מוות לכל בעלי המשרדים הקטנים, שכן טעות תמיד יכולה לקרות, גם אצל רואה החשבון הקפדן ביותר. חייבים לדרוש דיון נוסף בעליון בהשתתפות לשכת רואי חשבון כידידת בית משפט".
עוד מוסיף רו"ח פטל כי "חובה לשנות את השיטה המיושנת והלא רלוונטית, לפיה הכיסוי הביטוחי הוא על-פי הרישום העדכני במחשב הביטוח הלאומי (הדבר מכונה 'גימלה חוסמת'). שיטה זו עושה עוול למי שלא נרשם בביטוח לאומי, כמו מאות שליחי וולט שכבר נפגעו ולא הוכרו כנפגעי תאונות עבודה, ומנגד מפלה לטובה מבוטחים הרשומים בביטוח לאומי כבעלי הכנסה גבוהה מזו שקיימת בפועל.
"חשוב שהמוסד לביטוח לאומי ישלח הודעה אחת לרבעון לכל מבוטח עם הסבר על זכויות וחובות לצד קישור לטופס 6101 (עדכון פרטים), וזאת במקום לגלגל את האחריות לרואה החשבון. איננו פח האשפה של כל נפגע בירוקרטיה במדינת ישראל".
"תוצאה קשה מדי ולא צודקת"
לדברי עו"ד מוטי בללתי, מומחה למסים ושותף במשרד עורכי הדין גולדפרב, גרוס, זליגמן ושות', יש להפנות את הדרישה לתשלום הקצבה בחזרה לביטוח הלאומי. "סעיף 77 לחוק ביטוח לאומי קובע כי תנאי לכך שעצמאי יקבל גמלה בשל תאונת עבודה היא שאותו עצמאי נרשם במוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי, 'או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם .
"אני סבור כי נוכח הנסיבות המצערות במקרה הנוכחי, בהן העצמאי נפגע בסמיכות זמנים של חודשיים-שלושה ממועד תחילת הפעילות שלו כעצמאי, וכאשר אין מחלוקת כי הוא ביצע יחד עם מייצגו את כל הפעולות הנדרשות להגשת דוחות מס לרשות המסים, שממילא מובילים לכך שכל הכנסתו כעצמאי תדווח למוסד לביטוח לאומי ותתחייב בדמי ביטוח לאומי ומס בריאות - אזי יש לראות בו גם כמי שעשה את המוטל עליו כדי להירשם כנדרש בחוק לביטוח לאומי".
עוד לדברי בללתי, "תוצאה של אי-הכרה רק בשל אי-עמידה בדרישה טכנית, במקום בו ברור לחלוטין שהמוסד לביטוח לאומי לא יצא נפסד (שהרי המוסד לביטוח לאומי שואב את נתוני ההכנסות מהדיווחים לרשות המסים), וחלפו חודשים ספורים מתחילת הפעילות כעצמאי - היא תוצאה קשה מדי ולא צודקת.
"להבנתי, קיים קושי גם לראות את רואה החשבון כאחראי בנזקי הלקוח, במקום בו הפעולה הנדרשת כלל לא הייתה בתחום אחריותו של רואה החשבון בהתאם להסכם ההתקשרות שבינו לבין הלקוח. לעתים לקוחות מבקשים להתקשר עם מייצגים רק לנושאים מסוימים, בין אם משיקולי שכר-טרחה ובין אם משיקולים אחרים, ואין בכך כל פסול, כל עוד הדברים ידועים ומוסכמים על הצדדים".