אייל באומל, נשיא yoola / צילום: כדיה לוי
הקיץ נחצה בארה"ב קו פרשת מים היסטורי: הצפייה בטלוויזיה לינארית (רשתות שידור וכבלים) ירדה ביולי לפחות מ־50% מסך הצפייה במכשירי טלוויזיה, כך לפי נתוני חברת נילסן. הצפייה בשירותי סטרימינג זינקה לכ־39% ובראשם ניצבת יוטיוב עם 9.2% מכלל השימוש בטלוויזיה, לעומת 6.7% ביולי אשתקד.
● פרויקט מיוחד | מבוא למהפכה: מתחת למכסה המנוע של AI
● איך נכנס כדורסלן ממוצע למועדון 20 מיליון הדולר של ה-NBA?
● כך הפכה חריש לבירה החדשה של משקיעי הנדל"ן
הנתונים הללו יחייבו לא מעט אנשים בשוק המדיה לחשוב מחדש על המודלים שבהם הם עובדים. מי שלא יהיה אחד מהם הוא אייל באומל, ככל הנראה הישראלי הבכיר ביותר בתחום יוצרי התוכן בארה"ב. באומל הוא נשיא ושותף ביולה (Yoola), "חברה שעוזרת לערוצי יוטיוב לצמוח בפלטפורמה, ולעשות ממנה יותר כסף בכל מיני כלים", כלשונו. 3,000 ערוצי היוטיוב שהיא מנהלת אחראים לכ־10 מיליארד צפיות מדי חודש.
בין היתר, באומל עומד בראש החברה שהפכה לייק נסטיה (אנסטסיה רדזינסקיה) מכוכבת עם כמה מיליוני צפיות בחודש לאימפריה עם 320 מיליון מנויים, מיליארד צפיות בחודש והכנסות של מיליון דולר בחודש רק מיוטיוב. בעזרת באומל, נסטיה עשתה בשלוש השנים האחרונות 70 מיליון דולר מסך הפעילות שלה. בימים אלה הוא עובד עם השחקן נואה שנאפ (כוכב הסדרה "דברים מוזרים") על השקת קולקציית נעליים, ועומד להכיר לשוק הסיני את היוטיובר המוביל בעולם, מיסטר ביסט (ג'ימי דונדלסון), שמחזיק ב־179 מיליון מנויים (ועוד היד נטויה).
"לקח לי כמעט שנתיים לעבוד על העסקה עם מיסטר ביסט, המון פעמים בדרך זה כמעט נפל", מספר באומל. "זו העסקה הכי ארוכה שעבדתי עליה בחיים, אבל עד סוף השנה נשיק שם את המותג שלו".
היה רגע שחשבת שאולי זה לא יקרה?
"היו הרבה רגעים. הוא גם נהיה כזה ענק וכזה עסוק, התפוצץ ברמות מטורפות, וכל מה שהוא נגע בו הצליח, אין וידאו שלו שלא מגיע ל־100 מיליון צפיות. זה מספר לא נתפס. לסופרבול יש 120 מיליון צפיות, והוא עושה את זה בכל וידאו. הוא גם הולך 'אול אין' - על כל וידאו הוא מוציא 3-2.5 מיליון דולר, אלה סכומים של חברות טלוויזיה".
למי שלא מכיר, מיסטר ביסט, שנכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים של מגזין טיים ל־2023, הוא יוטיובר ופילנתרופ, שהתפרסם בסרטוני פעלולים ואתגרים. הוא פרץ ב־2017 בסרטון שבו ספר עד 100 אלף במשך 44 שעות ובנובמבר 2022 הדיח את השוודי פיודיפאי וסרטוני הגיימינג שלו מהתואר היוטיובר המוביל בעולם, לאחר כמעט עשור. רוב התוכן שלו כיום מוקדש לפילנתרופיה, כך למשל בסרטון "1,000 עיוורים רואים לראשונה" שבו מימן לאנשים בהפתעה ניתוחי קטרקט ברחבי העולם וצילם את תגובתם אחרי הניתוח (150 מיליון צפיות), או כאשר תרם מכשירי שמיעה בשווי 3 מיליון דולר בסרטון ל"1,000 חרשים שומעים לראשונה" (110 מיליון צפיות). לצד שבחים הוא גם זוכה לביקורת על הפיכת צדקה למופע ראווה וניצול עוני לטובתו האישית.
איך בכלל הכרתם?
"לפני שנתיים התקשר אליי חבר מלוס אנג'לס, ואמר לי: מיסטר ביסט רוצה לדבר איתך. כמה שעות אחר כך הוא התקשר אליי, וסיפר שהוא לקראת השקת מערך הלוקליזציה שלו (תרגום לשפות, ג"ח). במשך שעתיים הוא רק שאל אותי שאלות כמו 'איך עשיתם את זה', או 'מה דעתך על הדבר הבא'. התחלנו להתכתב ודיברנו עוד כמה פעמים. בשלב מסוים שאלתי אותו מה עם סין, שוק וידאו מהגדולים בעולם. הסברתי לו מה אנחנו עשינו שם, והוא שלח אותי לדבר עם המנהל שלו".
באומל מספר שהמנהל קצת עיכב עניינים, ולכן הציע למיסטר ביסט פגישה של שניהם. שנה אחרי שהכירו הם נפגשו בלוס אנג'לס, "ותוך חמש דקות סגרנו את כל הפרטים. הסיכום הוא שאני אקח את התוכן שלו ואבנה לו את המותג בסין, מהמקומות הבודדים בעולם שאין יוטיוב. הכול רשתות חברתיות מקומיות. 1.4 מיליארד איש עם כלכלה חזקה, ועולם וידיאו מטורף. מאוד קשה לזרים, אבל הזדמנות ענקית".
איך למדת להכיר את השוק הסיני?
"ב־2016 נסעתי לשם לשלושה שבועות. קניתי 100 שקיות של מלח מים המלח, עטפתי אותן בנייר עם הלוגו של יולה והלכתי לפגישות עם כל הפלטפורמות - יש המון, וכל אחת עם 200 או 500 מיליון משתמשים. הבעיה היא שהפלטפורמות שם לא מחלקות את ההכנסות ליוצרים כמו יוטיוב, וזה האתגר הכי גדול. אתה צריך לבנות לעצמך מותג, ואז לעבוד עם מפרסמים ומוצרים. בתור זר זה מאוד קשה, והסכומים הרבה יותר נמוכים".
מה הטריק?
"אתה צריך תוכן שיש לו מחסום מאוד נמוך של שפה ושל תרבות - דברים מאוד גלובליים וויזואליים. לכן מיסטר ביסט יכול להצליח שם - כי הוא מביא דברים שכל אחד יכול להבין".
הכוח עבר לאלגוריתם
ב-2018 השתתף בתוכנית The business of media entertainment and sports של אוניברסיטת הארוורד, שמתקיימת פעם בשנה למשך שבוע - הישראלי היחיד שהשתתף בתוכנית עד כה. "מביאים בכירים מהמדיה ומהספורט, ובוחנים קייס סטאדיז מעולם המדיה", הוא מספר. "היו איתי שם קפטן נבחרת ברזיל בכדורגל, דני אלבס, זוכת המדליות הכי גדולה בארה"ב לינדזי ווהן, הכדורגלן הברזילאי קאקה, השוער ההולנדי אדווין ואן דר סאר, השחקן כריס ווד, וכולם באים ללמוד לבנות את המותג שלהם.
"היה קייס סטאדי על בית הקלפים של נטפליקס, היה קייס סטאדי על שיתוף הפעולה של ג'ייזי עם מיקרוסופט, איך מותג ענק עובד עם מישהו מפורסם כזה, ואיך יוצרים תוכן אורגני. והיה קייס סטאדי על דיסני, שמשם למדתי איך בונים פרנצ'ייז, תוכן ומודל עסקי.
"יש שני דברים שבדיסני עושים טוב יותר מכל חברה אחרת: הם יודעים ליצור תוכן ירוק-עד, כזה שמחזיק המון שנים; ולבנות את הפרנצ'ייז של מוצרים ותוכן סביב הדמויות שלהם. זה עוזר להם להחזיק את המותג שנים, ולהרוויח הרבה".
את מה שלמד על דיסני, יישם בהמשך כשפגש את ההורים של אנסטסיה רדזינסקיה ("לייק נסטיה", כיום בת 9) - סיפור ההצלחה הבולט ביותר של באומל ושל יולה.
"כשהיא הייתה בת שנתיים וחצי, וההורים שלה שעדיין גרו ברוסיה והתחילו להעלות סרטונים, הם פנו אלינו וביקשו עזרה ביוטיוב. התחלנו לעבוד איתם, וראינו שיש לה בחודש מיליון צפיות מאמריקה ומיליון מרוסיה, אבל המיליון מאמריקה מכניסות פי שבעה או שמונה.
"החלטנו לנסות להגיע ליותר צפיות ממקומות מערביים, ולתרגם את התוכן לכל מיני שפות. כל שפה שבה היה תרגום - אנגלית, ספרדית, פורטוגזית - הצליחה. היום היא עומדת על 15 שפות. כשראיתי שהמספרים שלה כל הזמן גדלים, באתי להורים של נסטיה, ואמרתי להם בואו נבנה לה פרנצ'ייז כמו של דיסני.
"זה היה ב־2017, וזה היה חדש יחסית, עד אז יוטיוברים מכרו מקסימום חולצות. אנחנו בנינו ליין של 20 מוצרים שנמכרו בוולמארט וטארגט בכל ארה"ב. מבלונים מתנפחים עד למוצרי היגיינה, צעצועים ובגדים. בשלב מסוים הם ביקשו שאהיה המנהל שלה. עכשיו, אני לא מנהל טאלנטים, אני מנכ"ל של חברה. אמרתי לעצמי: אני אהיה עכשיו מנהל של בת ארבע וחצי, שההורים שלה בקושי יודעים אנגלית ואני לא יודע רוסית? אבל החלטתי שזו הזדמנות של פעם בחיים".
מה הדבר הראשון שעשית?
"הדבר הכי חשוב היה לבנות מערך הוליסטי, כי היא הייתה כוכבת יוטיוב, אבל חוץ מהילדים שראו אותה, לא ידעו מיהי. היה צריך לעשות יחסי ציבור, כדי שמקבלי ההחלטות יכירו אותה, ואז לבנות ליין מוצרים ולעשות תוכן גם במקומות אחרים, כמו טיקטוק, הבאנו חברת צעצועים ועבדנו גם על סדרת אנימציה עם וויל סמית.
"זה היה בזמן שוויל סמית נכנס ליוטיוב והיה יוטיובר בעצמו, אז הוא מאוד התעניין בעולם הזה. באתי לפגישה, והסברתי שכדי להשאיר את הדמות שלה צעירה, סדרת אנימציה זו הדרך הכי טובה. וויל והצוות שלו הם אנשים אופן מיינדד לרעיונות מאוד שונים ממה שהם עושים, והם מאוד אהבו את הרעיון, היה ממש חיבור טוב. פגשתי אנשים מפורסמים, אבל זה משהו אחר. הוא יושב איתך בחדר, ויש לו כזו כריזמה, והוא גורם לכולם להרגיש טוב. הוא מתעניין, שואל שאלות. חתמנו עסקה, והסטודיו שלו יפיק תוכנית אנימציה שמבוססת על הדמות של נסטיה".
יש עוד תוכניות?
"במרץ אנחנו נוסעים לטור של שש ערים באוסטרליה וניו זילנד. עכשיו אנחנו עושים לה משהו עם דולצ'ה וגבאנה. בסופו של יום, לכל יוטיובר יש מעגל חיים. אף אחד לא שורד 20 שנה. הממוצע של המצליחים ביותר הוא שנתיים - והיא עושה את זה הרבה יותר זמן".
מה השוני הכי גדול בין 2016, כשהתחלתם ביולה, למה שקורה היום בשוק?
"האלגוריתם לקח את כל הכוח אליו. הכוח כבר לא אצל היוצרים. קחי למשל את טיקטוק - בפעם הראשונה אמרו לצופה 'אל תגיד לנו מה אתה רוצה, אנחנו נגיד לך'. לא צריך חיפוש ולא צריך לעקוב, רק תפתח את האפליקציה. זה היה המהפך הגדול בהרגלי צריכת תוכן.
"בגלל שהם כל כך הצליחו, יוטיוב הרגישו שאין להם ברירה והם חייבים להעתיק את זה. בחיים לא ראיתי אותם נבהלים כמו שהם נבהלו מטיקטוק, משנים כיוון ועובדים בכזו אגרסיביות.
"בענף שלנו מדברים תמיד על שומרי הסף. בהוליווד זה המפיק שיושב במשרד, במוזיקה זה הלייבל שצריך לשכנע אותו להחתים אותך כי אחרת לא תגיע לרדיו. אלה תמיד היו אנשים, אבל ב־2017-18 שומר הסף הפך להיות האלגוריתם. זה מטורף. מי שלא מכיר את האלגוריתם, אין לו עבודה היום".
מה הכי חשוב להכיר באלגוריתם?
"המדד מספר אחד הוא האם צפו בווידאו עד הסוף. אם הכנת סרטון של 5 דקות, וצפו בו רק 20 שניות, יוטיוב לא ימליץ עליו לאנשים אחרים. אם צפו 4 דקות ו-40 שניות, הוא יומלץ להמון אנשים. היוצרים הכי טובים בונים סיפור שגורם לך להרגיש בחוויה שאתה חייב לראות מה קורה בסיום. ועדיין, זה הוביל לטרנד שבו כל סרטוני הווידאו יותר קצרים, בכל הפלטפורמות".
מהון סיכון ועד מותג נעליים
באומל גדל בחיפה, אחרי הצבא למד שנה אחת בפלורידה וכשחזר לישראל למד תקשורת במרכז הבינתחומי ולקח חלק בתוכנית היזמות זל. "אחרי זה הקמתי את הסטארט-אפ הראשון שלי, בייטס, עם חברים, וגייסנו קצת כסף", הוא מספר. "זו הייתה פלטפורמה שעוזרת ליוצרי תוכן, תוכניות טלוויזיה ופבלישרז לדעת מה הקהל יודע וחושב על התוכן שלהם ועליהם.
"אחרי שהקמנו את החברה עברתי לניו יורק, ומשם לסיליקון ואלי, לתוכנית UpWest שלוקחת סטארט-אפים קטנים, משקיעה בהם ומעבירה אותם לגור יחד. שישה סטארט-אפים בבית אחד, ממש 'האח הגדול' של הטק, יחד עם עוד 20 פאונדרים ופאונדריות, זה מייצר חיבור מדהים. חלקם חברים טובים שלי עד היום.
"אחרי שהמוצר היה מוכן, ב-2012 עברתי ללוס אנג'לס. לא הכרתי אף אחד, אבל לאט־לאט ישראלים עזרו לי לפתוח דלתות. למשל, הייתי בארוחת ליל סדר, שבה המארחת הודיעה שאסור לשבת ליד אנשים שאתה מכיר. עם אחת מהם דיברתי כמעט כל הערב, ועם השני, ששמו אורי, דיברתי רק לקראת הסוף, ואז הוא אמר, 'בוא למשרד שלי ונדבר, אני חושב שאנחנו יכולים לעשות דברים יחד'. כמה ימים אחר כך הגעתי למשרד, וכתוב על הדלת Believe. אני עולה במדרגות, והכול פוסטרים ותמונות של ג'סטין ביבר. שאלתי את עצמי לאן הגעתי, ואז התברר שהשותף שלו הוא המנהל של ביבר. וכך, שנתיים עבדתי בעצמי במשרד הזה.
"הסטארט-אפ הצליח מאוד, אבל הייתה ל נו בעיה: לא יצרנו מודל עסקי. מצד אחד, 80 מיליון משתמשים בחודש, כי כל תוכניות הטלוויזיה, פבלישירז וסלבריטאים השתמשו בו, ומצד שני, הם לא רצו לשלם, ואמרו לי 'תמכור פרסומות'. אבל למכור פרסומות זה דבר קשה אם אין לך סקייל ענק, ושנית, מאוד קשה לעשות מוניטיזציה למה שהמצאנו. אז החלטנו לסגור".
כמה חודשים אחר כך חבר ילדות מחיפה שיוטיוב הציעה לו לפתוח רשת של ערוצים התקשר לבאומל להתייעץ אם כדאי לגייס כסף, ואיך לבנות מצגת למשקיעים. "באחד הביקורים שלי בארץ נפגשנו", מספר באומל, "והוא אמר לי: אני רוצה שתבוא למנכ"ל את החברה שהקמתי. זו נראתה לי הזדמנות מאוד מעניינת. ב-2016 הפכתי למנכ"ל יולה. אנחנו שותפים רשמיים של יוטיוב, ובפועל זה אומר שהם משלמים לנו פעם בחודש צ'ק על 55% מההכנסות של כל הערוצים שאנחנו מנהלים, והעמלה שלנו מהסכום הזה עומדת על 11%".
בשלב מסוים החליט באומל שמיצה את המנכ"לות, ועבר להיות נשיא יולה. במקביל, הצטרף לקרן ההון סיכון NFX והוא גם משמש כיועץ לחברת ספוטר (Spotter), שקונה קטלוגים של ערוצי יוטיוב. "הם בעצם מנצלים את הקשרים שלי עם יוצרי תוכן", הוא מסביר. "זו חברה שבאה ליוצר תוכן, ואומרת לו: הקטלוג של סרטי הווידאו שיצרת בעבר מכניס מיליון דולר בשנה, כלומר בחמש השנים הבאות הוא יכניס בממוצע 5 מיליון דולר. אנחנו ניתן לך עכשיו צ'ק של 4 מיליון דולר.
"מבחינתנו, אנחנו לוקחים את הסיכון שאולי הצפיות ירדו, אבל הוא מקבל את כל הסכום עכשיו ביד. אנחנו לא עושים שום קידום לתוכן שלו, זה האלגוריתם עושה. זו חברה שגייסה כסף מסופטבנק ומג'ף בזוס, וכבר נתנו ליוצרי תוכן יותר מ־750 מיליון דולר. קנינו את ה־1,100 הערוצים הכי גדולים ביוטיוב, כולל נסטיה ומיסטר ביסט".
ועכשיו אתה גם מקים מותג נעליים.
"היום השוק הזה נשלט על ידי אדידס, נייקי ועוד כמה חברות. אנחנו עובדים על מותג שבו בכל כמה חודשים נשיק קולקציה עם מישהו מעניין אחר. זה לא תלוי רק בבן אדם אחד שאם הוא מחר משתגע, הלכה לך החברה. את הקולקציה הראשונה נשיק עם נואה שנאפ".
זה רחוק מכל מה שעשית עד היום.
"חברים אומרים לי 'איך שכנעת את הבן אדם להקים איתך חברת נעליים, בחיים לא מכרת נעל'. אבל אני אוהב נעליים (צוחק). לבחור יש 70 מיליון עוקבים באינסטגרם ובטיקטוק, והוא הבין שעשינו את זה כבר עם אחרים".
"האתגר הוא למצוא פורמט"
לפי דוח שפורסם ביולי האחרון, שוק יוצרי התוכן צפוי לגלגל ב־2023 סכום של 24.7 מיליארד דולר, עלייה של יותר מ־14% לעומת היקף השוק ב־2022, שעמד על 21.6 מיליארד דולר.
לאורך השיחה באומל מערער על כמה מהאקסיומות של הענף. למשל כשהוא אומר, "אין יותר הבחנה בין משפיען, יוצר תוכן וסלבריטאי, הכול היטשטש. זה נגמר, כל ההגדרות האלה. הן נשברו. כל סלבריטי היום הוא יוצר תוכן, כל משפיען הוא סלבריטי, וכל יוצר תוכן הוא משפיען. כל מוזיקאי וכל מותג הם יוצרי תוכן.
"תוכן, בעיקר אורגני, נהיה הדרך הטובה ביותר לספר סיפור. לכן יש עכשיו משפיענים שמתחילים לעבוד בחברות כיוצרי תוכן. הם באים לחברה, יושבים עם הצוות שלה, ומייעצים מה צריך לעשות. בארה"ב זה עובד בענק".
השוק הזה מאיים על שוק השיווק והפרסום המסורתי?
"אני לא חושב, נכון שזה הרבה יותר זול משיווק מסורתי, אבל לפעמים הקהל בטיקטוק הוא לא הקהל שאתה צריך, או שהוא צעיר מדי. אז זה לא ישבור את כל המטריקס של השיווק, אלא יהיה עוד חלק בעוגה. מצד שני, אם משרדי הפרסום לא יבינו שכדאי להם לעבוד עם יוצרי תוכן, המותגים בעצמם יעשו את זה".
הנקודה החשובה ליוצר תוכן, מסביר באומל, היא למצוא לעצמו פורמט. "אנשים חושבים על 'האח הגדול' ו'הישרדות', אבל גם ברשתות החברתיות - טיקטוק, אינסטגרם, יוטיוב - יש פורמט. יוצרי התוכן המצליחים הם אלה שפיצחו אותו, וגם מנהלי מותגים צריכים לחשוב ולהגיע לפיצוח הזה.
"אתן לך דוגמה: יש בחור אמריקאי בשם דילן למאי שעבד בחנות של רשת הגלידריות קולד סטון, שהיא מהגדולות בארה"ב. הרעיון שם הוא שאתה בוחר גלידה, ואז מערבבים לך את התוספות שבחרת באמצעות מלקחיים. למאי שם מצלמה על הראש, וכל יום צילם וידאו שלו מכין גלידה. הוא הגיע עם זה ל-10 מיליון עוקבים בטיקטוק. ואז בא בחור מסאבווי, חיקה אותו, והראה איך הוא מכין סנדוויצ'ים - כי מה שמגניב זה שאתה רואה מזווית המבט של המוכר.
"יש עוד הרבה דוגמאות לחברות בארה"ב שנתנו לעובדים ליצור תוכן, והתפוצצו. בארץ לא ראיתי יותר מדי אנשים הולכים על זה, אבל זה עוד יקרה".
איך אתה מאפיין את השוק הישראלי?
"יש יוצרי תוכן טובים, כמו עידן תלם, אבל זה יותר שוק של משפיענים. זה שוק מוגבל למרות שיש בו כסף, מפרסמים מאוד מבינים שחשוב לעבוד עם יוצרי תוכן. בישראל אינסטגרם יותר חזק מאשר בארה"ב מבחינת תקציבים, פשוט המספרים מאוד נמוכים".
להיות יוצר תוכן זה לא רק הצלחות והכנסות גבוהות. יש גם צד פחות זוהר.
"זה נראה סקסי וכייפי, אבל זה מאוד קשה. האנשים האלה עוברים לפעמים דברים נפשיים לא קלים. בסופו של יום לפעמים אלה חבר'ה מאוד צעירים, וזה מסנוור. אתה מעלה תמונה, ומיליוני אנשים רואים את זה ומעריצים אותך. פעם עברת תהליכים כדי להיות כל כך מפורסם.
"כשאתה יוצר סרטון ומגיע ל-50 או 100 אלף צפיות, יש איזה דופמין שמאוד קשה לשכפל אותו. ואתה אומר לעצמך, אני אגדל, אני אעבוד עם מפרסמים, ואתה מגלה שאתה לא עושה כסף. אתה אומר, אני שנה כבר עובד בטיקטוק, יוצר תכנים כל יום, הם עושים כסף ואני עוד לא. אז הטיקטוקר מבין שהוא צריך למצוא עבודה. אני למדתי מזה שמאוד חשוב לנהל את הציפיות עם הטאלנט. אם אין לך נישה ספציפית שהקהל מתחבר אליה, אתה יכול לעבוד שנים בלי לעשות כסף".
שוק דמוקרטי, גלובלי וצפוף
באומל מסמן שלוש מגמות בולטות בקרב יוצרי התוכן. הראשונה היא שהתוכן הופך להיות קצר יותר והכוח חוזר לפלטפורמות. זה מוביל לדמוקרטיזציה, כל אחד יכול להיות יוצר תוכן - אבל פוגע ביוצרים שאינם בצמרת. "האנשים שלמעלה, כמו מיסטר ביסט ולוגן פול, מקבלים השפעה ענקית ומצליחים לקחת את זה לעולם המסחרי - הם מוכרים חטיפים, המבורגרים ומשקאות במאות מיליוני דולרים, מקהל שהם בנו בשנים. אבל הזנב הארוך נהיה מאוד ארוך - יש אינפלציה של יוצרים, ואין אינפלציה של מפרסמים. יוטיוב מכניסה מפרסום 40 מיליארד דולר בשנה. פעם היו מתחלקים בסכום הזה 100 אלף יוצרים פעילים, והיום יש 600-700 אלף, כי קל יותר לייצר תכנים וגם אפשר פשוט לייבא אותם מטיקטוק בלי עריכה.
"המגמה השנייה היא שאתה לא יודע של מי התוכן שאתה רואה. דוגמה: מישהו מראיין את טוני רובינס, מוציא ממנו תובנה, ומעלה את זה לסושיאל. אין לנו מושג מי העלה בכלל, אנחנו צופים במשהו כי האלגוריתם ממליץ. אם הוא יודע שאני מתעניין ברובינס, הוא יביא לי סרטונים שלו מכל מיני מקורות.
"המגמה השלישית היא גלובליזציה של תוכן. יוצר הטיקטוק הכי מפורסם בעולם הוא איטלקי שלא מדבר אנגלית (קאבי ליים, ג"ח). הילדה הכי מפורסמת בעולם היא במקור מרוסיה. התוכנית הכי נצפית בנטפליקס היא קוריאנית. השוק נפתח אחרי עשרות שנים שהוליווד שלטה בכל".
איפה הקושי של השוק הזה?
"יש נהירה מטורפת של יוצרי תוכן, נהיה צפוף ואתה צריך להיות יותר מקורי".
הבינה המלאכותית מסירה חסמים עוד יותר.
"בוודאי. זה עוזר ליוצרים קיימים, וזה עוזר ליוצרים חדשים להיכנס. זה גם יאפשר להכניס המון שפות לאותו וידאו, מה שיפתח המון כיוונים. השלב הבא יהיה שה-AI ייתן ליוצרים 100 רעיונות, וייצור עבורם את כל הווידאו".
בסוף יהיו 200 מיסטר ביסט, ואז 2,000.
"נכון, אבל אני חושב שבסופו של יום אנשים רוצים להתחבר לאנשים. להרגיש אהבה, שנאה, הערצה. יוצרי התוכן לא ייעלמו, אבל יקומו יוצרים מבוססי AI, דמויות מבוססות AI. תשימי לב שמשפיענים דיגיטליים זה לא באמת תפס, כי אנחנו רוצים דמויות אמיתיות, וזו הסיבה שז'אנר הריאליטי כל כך מצליח. יוטיוב זה שלב אחד יותר מריאליטי, וה-AI תעצים אותו עוד יותר".
צריך את התקשורת הממוסדת כדי להצליח?
"בהחלט. אני מאוד מאמין בזה. כשנסטיה הייתה בגיל 5 על השער של הפורבס, הכול השתנה. הרווארד ביזנס עשו קייס סטאדי למיסטר ביסט, זה היוטיובר הראשון במעמד הזה. המדיום המסורתי משתנה, אבל עדיין יש לו כוח. אנשים נותנים ערך למה שהם סומכים עליו שנים".
יש תבנית ליוצר תוכן מצליח?
"לא. נכון שלצעירים יותר קל, אבל הם לא היחידים שמצליחים. יש למשל מישהו שמכסח לאנשים את הדשא תמורת הזכות לצלם את העבודה שלו, והוא עושה מזה 30 אלף דולר בחודש. יש גם בחורות שמקריאות ספרים".