"לא דימיינתי שזה יקרה לי": הוא שחקן כדורסל בינוני אבל מרוויח הון

העברות של שחקנים חופשיים בליגת ה־NBA הן מחזה שנתי בו מחולקים מיליארדי דולרים תוך מספר שעות. הקיץ, העסקה המהדהדת ביותר כללה שחקן שחובבי כדורסל רבים לא שמעו עליו מעולם.

● ראיון | הלוחש ליוטיוברים: הישראלי שמאפשר ליוצרי תוכן לעשות מיליונים
● כך הפכה חריש לבירה החדשה של משקיעי הנדל"ן 
● פרויקט מיוחד | מבוא למהפכה: מתחת למכסה המנוע של AI

הוא לא סופרסטאר. הוא לא היה שחקן פותח בקבוצה שלו בעונה שעברה. גם אין לו סטטיסטיקות טובות במיוחד. אפילו המשכורת שלו הייתה ממוצעת ו־200 שחקנים הרוויחו יותר ממנו. אבל הערך של ברוס בראון השתנה באופן מפתיע וקיצוני בחודשים האחרונים.

כמה דקות לאחר פתיחת חלון ההעברות לפני חודש וחצי זכתה אינדיאנה פייסרס בקרב על שירותי בראון, לאחר שהציעה לו חוזה לשנתיים שעשוי להגיע ל־45 מיליון דולר. השכר שהוא יקבל בעונה הבאה, 22 מיליון דולר, הוא לא רק העלאה עצומה - זה יותר ממה שהשתכר בראון בחמש העונות הקודמות גם יחד. למעשה, אם הקבוצה תפעיל את האופציה עליו גם לעונה הבאה, החוזה ישלש את ההכנסות של בראון בכל הקריירה שלו.

 ברוס בראון / צילום: Associated Press, Jack Dempsey

החלק הכי ראוי לציון בחוזה הבלתי סביר הזה הוא שכעת יש לבראון משהו במשותף עם השמות המוכרים ביותר ב־NBA: הוא יהיה השחקן עם השכר הגבוה ביותר בקבוצה שלו. אז למה בעצם קבוצות מוכנות לשלם שכר כה גבוה על שחקן שהסטטיסטיקה שלו לא טובה במיוחד?

מגיע בכל יום עם חיוך

אמנם יש כיום יותר שחקני NBA עם משכורות שנתיות של 30 מיליון דולר לעומת מנכ"לים של חברות S&P 500, אבל עדיין השכר של בראון נחשב לגבוה מאוד. קבוצות ה־NBA נלחמות על השחקן המעט אלמוני הזה, משום שהן יודעות שבראון חיוני באופן שקט להצלחת הקבוצה שלו בכך שהוא משפר את הביצועים של כל הכוכבים שסביבו. כל זה נעשה ברור כשקבוצתו הדנבר נאגטס זכתה באליפות בשנה שעברה. הוא לא שחקן גבוה מאוד (1.93) ולא קולע הכי הרבה נקודות (הממוצע שלו בקריירה הוא 8.5 נקודות למשחק), אבל הנתונים האלה לא לוכדים את מה שהוא מביא לקבוצה.

מה הוא כן עושה? הוא מחמיא לכישרונות של הקולגות שלו. הוא מנהל את המשחק כדי שהם לא יצטרכו. הוא זורק את גופו לכאן ולכאן, מעביר כדורים להתקפה ומוכן למשימה הלא קלה - להקשות את החיים לשחקנים הטובים ביותר של הקבוצה היריבה. הוא גם הפך את עצמו לחלק קבוע מהתרבות הארגונית בכך שהגיע לעבודה עם חיוך על הפרצוף. בשנה האחרונה הוא אף הסתובב לפני המשחקים עם כובע בוקרים על הראש.

באופן בסיסי, הוא היה הקולגה האידיאלי. אתם מכירים את הטיפוס: טוב בעבודה שלו ובעל מזג נוח. הוא עזר להפוך אנשים למעט יותר טובים, וזה שימושי בכל סוג עסק. בכדורסל, אם עובד כזה יכול לקלוע שלשות, זה יכול להביא לו 20 מיליון דולר בשנה.

בראון התגלה ככל כך חיוני לנאגטס שהמאמן לחץ עליו להיות בחזית כשמאות אלפי אנשים צעדו בתהלוכת האליפות של הקבוצה. כשבראון עצמו דיבר על אפשרות להישאר בקבוצה, המעריצים הגיבו לכך כאילו הבטיח להם בירה בחינם. הוא אף שקל לספוג מכה קטנה לשכר כדי להישאר בגלל ש"כסף זה לא הכול". בהחלט היה שם משהו, אבל לנאגטס לא היה מספיק כסף להרשות לעצמם את שירותיו.

בגלל הכללים הפיננסיים של הליגה, הסכום הגבוה ביותר שדנבר יכלו להציע לו היה 7.8 מיליון דולר. כלומר, הם היו מפסידים לחלוטין במלחמה הזאת. אפילו הקבוצות שהיו מוכנות להציע לו 12 מיליון דולר גילו שפתאום הוא יצא מטווח המחיר שלהן.

"לא דמיינתי שזה יקרה לי"

באופן כללי, המו"מ הכי פחות מעניינים ב־NBA הם אלו הכוללים את החוזים הכי יקרים. מגבלות השכר בליגה קובעות לשחקנים משכורות מקסימום, אז הם פשוט מקבלים כל גרוש שמותר לקבוצה לשלם להם. אך כששחקנים שלא זוכים לשבחים, כמו בראון, נעשים זמינים, קבוצות צריכות לחשוב כמה הם עשויים להיות שווים להן.

והפייסרס החליטו שבראון היה שווה יותר ממה שכל אחד יכול היה לחזות - כולל בראון עצמו. התפוקה שלו על המגרש הייתה סולידית, אבל הם לא היו משלמים לו כל כך הרבה רק על בסיס הנתונים היבשים. הם רצו את הכישורים הרכים שלו.

האיכויות הנדירות האלה שהפכו את הנוכחות של בראון להרמונית במקום העבודה שלו הן אותן איכויות שהיו בעלות ערך לו היה עובד בקובייה באופן ספייס ולא במגרש הכדורסל. ניתן למצוא אותן אצל העובד שיודע לשאול את השאלה האחת שיש בה השראה ומשפרת פרויקט שלם, במגשר שמכיר את כולם במשרד, או בגיבור הזה שמביא עוגיות לעבודה ביום שלישי אקראי סתם כך.

בתקופה בה יש לקבוצות ספורט שיטות יותר ויותר משוכללות למדוד ביצועים, הסקאוטים והמנהלים באינדיאנה התמקדו בבראון, בגלל שאהבו את הכישורים שלו שלא ניתן לחשב: הקשיחות, האש התחרותית, הוורסטיליות, היכולת להיות בכמה עמדות ובייחוד המוכנות שלו לעשות את העבודה המלוכלכת של הכדורסל. צריך גם לומר שאינדיאנה הייתה אחת הקבוצות שיכלו להכפיל את משכורתו כמעט פי ארבעה.

"נכנסתי לליגה לפני חמש שנים", אמר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו עם הפייסרס, "ולא יכולתי לדמיין שום דבר מכל זה קורה לי".

בראון, החבר הכי בלתי סביר במועדון 20 מיליון דולר של הליגה, גדל במסצ'וסטס ושיחק שתי עונות של כדורסל מכללות באוניברסיטת מיאמי. אז, המאמן ג'ים לרניאגה שם עליו עין. "ככל שהסתכלתי עליו משחק יותר, יותר הבנתי כמה הוא משפיע על המשחק", אמר לי. "וככל שהמשחק היה חשוב יותר, כך הוא שיחק טוב יותר". אבל לקח זמן עד שקבוצות ב־NBA הבינו זאת בעצמן - והקולגות שלו למדו להעריך אותו לפני שבוסים חכמים למדו זאת.

בדראפט של 2018 בראון היה הבחירה ה־42. כטירון בדטרויט פיסטונס ב־2019, המשכורת שלו הייתה 838,464 דולר - המינימום הסטנדרטי ביחס למקום בו נבחר. ב־2020 השתכר 1.3 מיליון דולר, בעונה לאחר מכן הוא קיבל 1.7 מיליון דולר לאחר שנרכש ע"י הברוקלין נטס, וב־2022 הוא זכה ל־4.7 מיליון דולר, לאחר שקיבל העלאה בשכר.

עד אז הוא ביסס עצמו כמישהו שניתן לסמוך עליו בחדר הלבשה. חברי קבוצתו אהבו אותו כמעט כמו שאהבו אותו המעריצים בברוקלין. אבל קבוצות אחרות לא בדיוק דפקו לו על הדלת כשבחן את השוק הפתוח בקיץ שעבר. "אף אחד לא באמת רצה אותי", אמר בראון.

"הוא פשוט יודע לנצח"

ה־NBA הוא שוק מוזר שבו מתעלמים משחקן בגלל שהחוזה שלו שווה "רק" 6.5 מיליון דולר. אבל מרגע שבראון התחיל לשחק בנאגטס, חנונים של כדורסל הכריזו שהוא מתאים לקבוצה באופן מושלם. הוא היה תוספת לקבוצה שנבנתה במטרה להגיע להישגים. הוא יכול גם לזהור בתפקידים רבים. הנאגטס היו מוכנים לו בגלל שחשו שיש לו פוטנציאל גבוה. "זה בדיוק מה שרציתי לשמוע", אמר בראון.

זה מה שכל מי שמרגיש שלא מעריכים אותו מספיק בעבודה רוצה לשמוע, ובראון הראה שהוא יותר ממסוגל. ההשקעה הצנועה של דנבר שילמה דיבידנדים עד היום האחרון בעונה שלהם, כשהנאגטס סמכו על נוכחותו במגרש בשתי הדקות החשובות ביותר בהיסטוריה של הקבוצה.

הם היו שתי דקות מלזכות באליפות ה־NBA כשבראון התרסק על שולי המגרש, תפס ריבאונד התקפי ועשה לייאפ חמקני שהעניק לקבוצה שלו הובלה 90-89. אחרי שמיאמי היט החטיאו, בראון שוב מצא עצמו במקום הנכון בזמן הנכון, תפס עוד ריבאונד וקלע זריקות עונשין, שהביאו את הניצחון. "זה כל כך הוא", אמר לרניאגה. "הוא פשוט יודע לנצח".

הדבר שאולי הכי מסביר מי השחקן, הוא מה שאמר ברגע שהבטיח את החוזה המפוצץ. "אני צריך להוכיח שאני שווה את הכסף".