פגישת ראש הממשלה לוי אשכול עם נשיא ארה''ב לינדון ג'ונסון בחוותו בטקסס / צילום: אלדן דוד-לע''מ
לא עניין מובן היה זה בשביל מנהיגי ישראל להתקבל אצל נשיאי ארה"ב בבית הלבן. דוד בן גוריון חיכה 7 שנים כדי להיפגש עם הנשיא דווייט אייזנהאואר. קצת קשה להאמין. רק בשנה השמינית והאחרונה של כהונתו, בשנת 1960, ניתנה לראש הממשלה ההזדמנות לבקר אצלו, או לדבר איתו.
● טורקיה ראש בראש עם ישראל: המרוץ החדש לקישור אירופה עם המזרח
● סעודיה, איראן או הרפורמה המשפטית? על מה ידברו נתניהו וביידן
● ארה"ב וערב הסעודית בוחנות מתווה של ברית הגנה - בוושינגטון עלולים להתנגד
הניו יורק טיימס, אשר דיווח על ביקור בן גוריון בראש עמודו הראשון, תיאר את הפגישה כ"לא שגרתית", וייחס לישראלים את ההערכה שהיא משקפת "ניצחון לבן גוריון".
ראש הממשלה היה במצב רוח מצוין, והתבדח עם עיתונאים. האם הוא יצא מעודד מן הפגישה? "אדם תמיד יוצא מעודד מפגישה עם איש כנשיא ארה"ב", אמר אז בן גוריון.
בן גוריון היה בן 73 כאשר סר אל אייזנהאואר, ממש כגילו של בנימין נתניהו בפגישתו עם ג'ו ביידן השבוע. זה היה חצי שנה ופחות לאחר ניצחון הבחירות הגדול ביותר של מפא"י; בנובמבר 1959 היא קיבלה 47 מושבים בבחירות לכנסת הרביעית. סיסמת ניצחונה נכנסה למיתולוגיה של הפוליטיקה - "הגידו כן לזקן".
צינת אייזנהאוור וקנדי
סביר להניח שהיה קשר בין התחזקות מעמדו הפוליטי של בן גוריון לבין פתיחת דלתו של הנשיא. אייזנהאואר היה בשנתו ה־70, "הנשיא הזקן ביותר מאז ומעולם", בריאותו הייתה רופפת, והיו רינונים על נסיגתו הפיזית והקוגניטיבית. ביידן כמובן שבר בקלות את שיאו של אייזנהאואר. הוא בן 81, וגילו אולי היה חולשתו העיקרית כאשר ינסה לחזור ולהיבחר בשנה הבאה.
שם גם מסתיים הדמיון בין 1960 ל־2023. הנשיא וראש הממשלה ב־1960 היו פופולריים להפליא, גם מבית וגם מחוץ. לא כן בני דמותם ב־2023.
עד שנות ה־60 ישראל קיבלה את עיקר הנשק שלה מצרפת, גם מבריטניה. היא התחילה להתעניין בנשק אמריקאי עוד לפני האמברגו שהטילה עליה צרפת ב־1967. הנסיבות חייבו אותה ליפול על צווארה של אמריקה. למזלה ישב אז דמוקרט אוהד בבית הלבן. כלל לא ברור מה היה בן גוריון יכול להשיג מאייזנהאואר הרפובליקאי, שיחסו אל ישראל התאפיין בדרך כלל בצינה ובחשד. הוא זה שגרר את ישראל בצווארה מחצי האי סיני ב־1957.
בן גוריון זכה לפגוש עוד נשיא אמריקאי אחד, ג'ון קנדי. זה האחרון היה אולי היחיד בתולדות ארה"ב שהיה חייב את בחירתו במידה כלשהי לקולות יהודיים בגלל ההפרש הקטנטן של ניצחונו על ריצ'רד ניקסון. אף על פי כן, קנדי לא הזמין את בן גוריון לוושינגטון. החשד לגבי כוונותיה של ישראל בכור בדימונה העכיר את היחסים. על פי היסטוריון של מחלקת המדינה, השניים נועדו בניו יורק במאי 1961, ולא חזרו ונפגשו עוד.
ראש ממשלה כנכס בחירות
התהדקות היחסים האישיים בין נשיא לראש ממשלה התחוללה בזמן יורשיהם, לינדון ג'ונסון ולוי אשכול. ארבעה חודשים לאחר שעלה לשלטון, עם רצח קנדי, ג'ונסון הזמין את אשכול לביקור רשמי, הראשון מאז ומעולם. במכתב ארוך לאשכול הוא הביע בפעם הראשונה את נכונותה של ארה"ב לעזור לישראל להתגבר על "פער השריון הגובר" בינה לערבים. תוצאת הנכונות הזו הייתה אספקת טנקי הפאטון הראשונים לישראל. זמן קצר אחר כך הגיעו טילי הנ"מ הוק הראשונים ולימים גם מטוסי סקייהוק הראשונים מאז ומעולם שארה"ב מכרה לישראל.
אשכול הגיע לוושינגטון ביוני 1964. "התאריכים יתאימו לי היטב", כתב ג'ונסון. והם אכן התאימו לו היטב - חמישה חודשים אחר כך, ג'ונסון עמד להתמודד על כהונת הנשיא בזכות עצמו. יריבו הרפובליקאי בארי גולדווטר היה ממוצא יהודי. אמנם מעט מאוד יהודים הצביעו בעדו, אבל את זה ג'ונסון לא יכול להקדים ולדעת. הוא גם לא יכול להקדים ולדעת שהוא ינחל ניצחון עצום ממדים, ויביס את גולדווטר ב־44 מ־50 המדינות.
הופעת ראש ממשלת ישראל בבית הלבן בסמיכות זמנים למערכת הבחירות הייתה תרומה מועילה. מכאן ואילך, ישראל סופחה פחות או יותר בגלוי לתהליכים פוליטיים פנימיים, עניין שאייזנהאואר ניסה למנוע עשר שנים קודם, כאשר נזף במנהיגים יהודיים שבאו אליו כמליצי יושר של ישראל.
ביידן כג'ונסון
לבביותו של ג'ונסון לאשכול לבשה אופי אישי. לא זו בלבד שאשכול ורעייתו מרים הוזמנו אל הבית הלבן, אלא שהם בילו סוף שבוע בחוותה של משפחת ג'ונסון בטקסס. כימיה אישית התפתחה והלכה ביניהם, והיא עמדה לצד ישראל במלחמת ששת הימים ובעקבותיה. הממד האישי אפיין מאותו הזמן ואילך את היחסים עם שפע של ביקורים רשמיים ולא רשמיים.
ג'ו ביידן הוא יורש ישיר של מסורת ג'ונסון, בענייני פנים ובענייני חוץ. הוא רואה את עצמו ממשיך "המלחמה על העוני" של ג'ונסון ומאבקו לטובת שוויון זכויות האזרח. הוא רואה בעצמו נץ בענייני חוץ, כמו ג'ונסון, במובן של תמיכה בבעלות ברית דמוקרטיות נגד הדיקטטורות.
אלה הם מקורות מאמציו של ביידן לחלץ מיליונים בארה"ב מהעוני, להגן על קיומה של אוקראינה, ולהתחייב להגנת טאיוואן אם סין תפלוש. זה גם מקור ביקורתו של ביידן על עיקור כוחו של בית המשפט העליון בישראל.
נטיות לבו של ביידן כלפי ישראל חזרו והוכחו במרוצת השנים. אבל יחסיו עם בנימין נתניהו היו טבועים כמעט מלכתחילה בחותם של חשד.
כל אויבי נתניהו
נתניהו צבר אויבים בוושינגטון עוד בימים שבהם כיהן כסגן שר החוץ בממשלת יצחק שמיר, בתחילת שנות ה־90. ממשל בוש האב אסר עליו את הכניסה אל מחלקת המדינה. יוצאי ממשליהם של ביל קלינטון ושל ברק אובמה כתבו עליו בדרגות משתנות של טינה אישית, ותיארו אותו כיהיר, נטול יכולת האזנה וכפוי טובה.
נתניהו תמיד היטיב יותר באגף השמרני "הרייגני" של המפלגה הרפובליקאית, ואחר כך בין פופוליסטים טראמפיסטים. אין ספק שהוא קורא בעניין את הסקרים, המצביעים על מרוץ צמוד ביותר לבית הלבן בין ביידן לדונלד טראמפ בשנה הבאה.
ב־2015 נתניהו קרא תיגר על הנשיא אובמה בלב וושינגטון, בנאום במושב משותף של הקונגרס, שבו ביקר את עסקת הגרעין המתגבשת בין ארה"ב לאיראן. נאומו לא סיכל את העסקה, ולא קנה רצון טוב לישראל.
השבוע יש לנתניהו סיבה סבירה לחשוש מפני עסקת גרעין חדשה, בייחוד לנוכח ההסכם החדש לשחרור בני ערובה אמריקאים מן הכלא האיראני. ההסכם הזה הוכרז ביום בואו של נתניהו לארה"ב כדי לפגוש את אילון מאסק בסן פרנסיסקו. ארה"ב הפשירה 6 מיליארד דולר של מכירות נפט איראניות מבנקים בדרום קוריאה תמורת חמישה אזרחים אמריקאים ממוצא איראני.
אין קושי לנחש שנתניהו אינו הישראלי היחיד שחרק השבוע שיניים. הקושי הוא תמיד איך לחרוק שיניים באופן דיסקרטי, משהו שבו ראש הממשלה הוותיק ביותר של ישראל לא תמיד היטיב בו. השבוע הוא זקוק עד מאוד לרצונו הטוב של הנשיא הזקן ביותר של ארה"ב.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.