רוברט האבק, שר הכלכלה הגרמני, מרכין ראש בפני שר המסחר והתעשייה הקטארי בדוחא / צילום: Reuters, Bernd von Jutrczenka/dpa
מדינה אחת הצליחה להתחמק עד כה מהאשמות, מתיוגים ומקמפיינים ברשתות החברתיות, או אפילו מלחץ ישראלי ובינלאומי על רקע הטבח הנורא שהתבצע בהתקפת הטרור של חמאס מאז יום שבת: קטאר.
האמירות המפרצית הקטנה והעשירה, שבה שולטת משפחת אל-ת'אני, ושנחשבת לאחת המדינות התורמות הגדולות ביותר לחמאס לצד איראן, אינה מוקעת על קשריה עם חמאס.
● אחרי מתקפת הטרור: צרפת וגרמניה אוסרת על הפגנות פרו-פלסטיניות
● השבוע בעולם | יותר אמריקאים תומכים בישראל, ומשבר המשילות בוושינגטון נמשך
● ישראל מבקשת מגרמניה תחמושת לספינות קרב; תקבל שני מל"טים
במידה רבה, למרות הזעזוע העולמי ולמרות השינוי החד שחל בדעת הקהל העולמית לגבי חמאס, קטאר מנסה להמשיך את ההליכה על החבל הדק שהצליחה לה בשנים האחרונות.
מצד אחד, להיות המדינה שמדברת עם כולם, שמממנת טרור באותה מידה שהיא מנהלת קשרים עם ישראל והמערב. כלי לתיווך עם האלמנטים הקיצוניים ביותר בעולם הערבי מצד אחד, וגם זו שמעבירה להם כסף מהצד השני. על פי הערכות מעבירה האמירות לחמאס מאות מיליוני דולרים בשנה.
המדיניות הזו ממומנת על ידי כמויות הכסף האדירות של קטאר, שנובעות מהפקת גז ובמיוחד מיצוא גז נוזלי (LNG) - זהב בשוק האנרגיה של היום, אחרי שרוסיה סגרה כמעט כליל את ברזי הגז הטבעי לאירופה.
קטאר היא יצואנית ה-LNG הגדולה ביותר בעולם, ורשות ההשקעות הקטארית (QIA) מנהלת כחצי טריליון דולר, נכון לעכשיו.
הרכנת ראש גרמנית בפני האמיר של קטאר
קנצלר גרמניה, אולף שולץ, ולפניו שר הכלכלה, רוברט האבק, הגיעו שניהם לקטאר אחרי פרוץ מלחמת רוסיה באוקראינה, כדי לחלוק כבוד לאמיר ולהתחנן לגז.
האבק, מראשי "הירוקים" הרגישים לזכויות אדם - אף תועד כשהוא מרכין ראשו בכבוד. הביקורים צלחו ונחתם הסכם ראשוני ל-15 שנה.
מי שעוד מרכינים את ראשם בכבוד בפני האמיר הם אנשי חמאס, המתארחים בדוחא בירת קטאר ללא מפריע, פועלים בה ובימים האחרונים מתראיינים לכלי התקשורת הבינלאומיים, ובמיוחד ל"אל ג'זירה" - הממומנת על ידי קטאר והפכה לכלי פעולה מרכזי שלה - ומתגאים ב"פעולה המוצלחת".
דוגמה להצלחה הקטארית לשחק משחק כפול נרשמה גם ביום חמישי, כאשר האמיר הגיע לביקור ממלכתי בגרמניה.
הגרמנים פרסו את השטיח האדום בפניו - פגישה רשמית בארמון הנשיאות ולאחריה פגישה עם הקנצלר שולץ - למרות שהתחייבו "להתייצב לצידה של ישראל".
כלי התקשורת הגרמנים החלו לשים לב לברית הרעילה בין המדינה לחמאס: "תומך טרור מגיע לצהריים", כתב ה"שפיגל" ביום חמישי. "ראיתי אותו בא לבקר את חמאס ברצועת עזה ב-2012", הטיח מגיש הטלוויזיה כריסטיאן סיוורס בשרת החוץ אנלנה ברבוק, "כיצד אתם מקבלים אותו בכבוד מלכים?".
האירופים לא מכירים את הקשר קטאר-חמאס
גרמניה היא דוגמה לדרך שבה קטאר משתמשת בכסף כדי לממן את הלבנת העובדה כי היא תומכת גם בחמאס בסכומים אדירים.
יש לציין כי הסיוע לרצועה היה על דעתה של ישראל, וקיבל את ברכת הדרך של ממשלות ישראליות רבות.
אך בימים אלו, שבהם לחץ בינלאומי עשוי להוביל לעסקת שבויים הומניטרית - עקב המספר הרב של נשים, ילדים, תינוקות וקשישים בין החטופים לרצועה.
שמה של קטאר מוזכר רק על ידי קומץ של מומחים, והציבור האירופי - זה המזועזע עד עמקי נשמתו מהמעשים - לא מכיר ברובו את הקשר הקטארי-חמאסי.
הסיבה לתדמית המצוינת של קטאר בגרמניה היא בין היתר העובדה כי האמירות השקיעה יותר מ-25 מיליארד אירו במדינה.
היא עשתה זאת בחוכמה, כשהיא מכוונת אל החברות והארגונים המכובדים ביותר במדינה: חברת התעופה הלאומית שלה "קטאר איירווייז" הייתה למשך שנים הספונסרית של מועדון הכדורגל "באיירן מינכן".
שיתוף הפעולה הופסק לקראת משחקי גביע העולם בכדורגל שהתקיימו בקטאר בשנה שעברה, ועל רקע הביקורת העצומה על תנאי העבודה ומות עובדים זרים שהיה כרוך בהקמת התשתית לקראתם.
אבל שיתופי פעולה אחרים נמשכים: רשות ההשקעות הקטארית רכשה 11% מענקית הרכב "פולקסווגן, 6% מהענק הפיננסי דויטשה בנק, 5% מחברת הרכב פורשה - כולם מוסדות בלב התעשייה הגרמנית, המערבים פוליטיקה ומסחר.
היא גם השקיעה בחברת הספנות Hapag Lloyd ובחברת האנרגיה RWE. תוך כדי, היא גם מממנת את "כנס מינכן לביטחון", היא קיימה כנסים מיוחדים בדוחא ותורמת ביד נדיבה לארגון שמפעיל את הכנס, שמקשר אותה לצמרת הביטחונית והפוליטית האירופית.
"קשרים עם הטליבאן, איראן, ישראל וארה"ב"
"מאז שנות ה־90, קטאר פיתחה מדיניות חוץ שאפתנית שמטרתה לייצר מוטת-השפעה ויכולת הגדולה למעשה מממדיה הטבעיים ומחסרונותיה היסודיים בתור מדינה קטנה מאוד, התלויה במיצר הורמוז לפעילותה הכלכלית". דברים אלה אומרת ד"ר מורן זגה, חוקרת מדינות המפרץ במכון מיתווים ובאוניברסיטת חיפה.
"היא טוותה רשת קשרים ענפה עם גורמים ערביים ומערביים, אסלאמיסטיים ודמוקרטיים, מדינתיים וארגונים לא-מדינתיים.
"התוצאה היא שקטאר מנהלת קשרים עם הטליבאן, איראן וחמאס, לצד קשרים עם ישראל, ארה"ב וגרמניה. מדיניות זו מאפשרת לה לייצר הון פוליטי, הון כלכלי ויציבות ביטחונית".
בתגובה לביקורת המעטה שהוטחה ברשויות בגרמניה ביממה האחרונה על אירוח אמיר קטאר דווקא בעיתוי זה, הקפיד משרד החוץ הגרמני להבהיר כי המדינה עשויה לשמש כמתווכת מול חמאס, ולכן חשוב לשמור על הקשרים עימה.
אך הניסוח שבו הוא השתמש מראה כי גרמניה רחוקה מלהפעיל לחץ של ממש. "אנחנו מצפים מכל השחקניות המרכזיות באזור להשתמש בקשריהן, שהם טובים יותר מאלו של גרמניה, כדי להביא לרגיעה", נאמר.
"קטאר אינה זקוקה ללחץ בינלאומי על מנת לשמש כמתווכת באירוע הזה", אומרת ד"ר זגה, "שהרי היא תמיד חותרת לכך ואף החלה לעסוק בכך מהיום הראשון או השני למלחמה.
"השאלה הקריטית היא האם יש לה השפעה מספיק חזקה על חמאס עד כדי כך שתגרום לארגון לאבד את קלפי המיקוח שלו".
יש גורמים שהצביעו על הרגישות של המדינה המפרצית לביקורת בינלאומית כ"בטן רכה" שעשויה לגרום לה לפעול בכיוון זה.
בתחילת השנה עצרו משטרות אירופיות כמה חברי פרלמנט אירופים, בין היתר מיוון ומאיטליה, בחשד שקיבלו שוחד במיליוני אירו מקטאר תמורת התבטאויות פומביות מצידם בנוגע ל"תנאי העבודה הנאותים" במדינה לפני הגביע העולמי, ופעלו לדכא ביקורת אירופית.
"ההשפעה של הלחץ על החמאס מוגבלת"
מבחינת אותם גורמים, הדבר ממחיש כי המדינה מודאגת מהתדמית הבינלאומית שלה, במיוחד כאשר מאות מיליארדים מושקעים באירופה (נוסף על השקעות בגרמניה קטאר מחזיקה ברשת "הרודס" בבריטניה, למשל, ובמועדון הכדורגל "פריז סן ז'רמן" בצרפת).
ד"ר זגה סבורה כי מנוף הלחץ הקטארי על חמאס מוגבל. "לדעתי ההשפעה מוגבלת, בעיקר לאור הביטחון העצמי הרב שחמאס ניכס לעצמו באירוע של ה-7 באוקטובר.
"לכן, קטאר עלולה לצאת נפסדת פעמיים מהאירוע הזה. מצד אחד, היא פוגעת בתדמיתה כמדינה שמארחת טרוריסטים ותומכת בארגון שכל העולם הנאור כעת מבין את אכזריותו. במקביל, היא איננה יכולה למנף את הקשרים והמימון שלה לצורך יצירת הישג משמעותי לאור העצמאות של מנהיגי חמאס ברצועה".
לדבריה, "ייתכן שקטאר תצליח לייצר הישג חלקי בעסקה של חילופים 'הומניטריים' של אזרחים ישראליים תמורת נשים אסירות פלסטיניות שבידי ישראל.
"אך אם קטאר לא תצליח להשפיע על החמאס, היא עלולה למצוא את עצמה בצומת דרכים שבו היא חייבת לבחור בין הפסקת מימון החמאס ואירוח הזרוע המדינית שלו ובין כניסתה לתחום המדינות המוקצות בזירה הבינלאומית".
"קטאר טרם עמדה מול הדילמה של המשך תמיכתה בטרור אל מול לחץ בינלאומי", אומרת ד"ר זגה.
לדבריה ,"ההיסטוריה מלמדת שלחץ מצד הקהילה הבינלאומית השפיע בעבר על מדיניותה של קטאר, כמו למשל בנושא העובדים הזרים בשטחה. לכן, רק לחץ מספיק משמעותי ורחב בנושא מימון טרור וגירוש ההנהגה המדינית של החמאס משטחה יכול להשפיע עליה".
"ישראל אינה ממהרת להפנות אצבע מאשימה"
ובנוגע לשאלה כיצד ישראל צריכה להתייחס לערוץ הקטארי, אחרי שנים של שיתוף פעולה ואפילו הסתמכות על הכסף שמגיע מקטאר לטובת שיקום הרצועה אחרי מבצע "צוק איתן", אומרת ד"ר מורן זגה: "ישראל כעת מתמקדת במינוף היכולות של קטאר לשחרור החטופים ולכן אינה ממהרת להפנות אליה אצבע מאשימה.
"להפניית אצבע מאשימה כלפי קטאר יש מחיר ותועלת. המחיר היא אובדן ערוץ חשוב להישג, אפילו חלקי, בנושא שחרור החטופים. התועלת היא במינוף המלחמה מאירוע נקודתי למאבק אזורי אידאולוגי בין המתונים לקיצוניים, בין הטוב לרע. למושגים הללו מתחברות מדינות כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, ירדן ומצרים, ולישראל יש כעת יכולת לייצר את המשוואה הזאת".