חסן נסראללה בנאום שהוקרן ביום שישי לתומכי חזבאללה בלבנון / צילום: Associated Press, Hussein Malla
"זה היה נאום חלש", אומר לגלובס פרופ' אייל זיסר, מזרחן ומומחה למזרח התיכון, שמכהן גם כסגן הרקטור באוניברסיטת תל אביב. לדבריו, "זה היה נאום של בריחה מאחריות, והסיבה לדעתי היא שהוא בבעיה. הקלף המנצח של נסראללה היה תמיד עניין החיילים - הוא היה אומר לנו לא כדאי לכם, תהיה מלחמה, יהרגו לכם חיילים ואזרחים, בשביל מה אתם צריכים את זה?".
● גם אם לא יודו בכך פומבית: זה מה שבאמת חושבים בסעודיה על חמאס
● פוטין מקווה לראות את ישראל מוחלשת. וזו הסיבה
"כשהוא 'גירש' את ישראל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, המחיר ששילמנו כל שנה היה כואב והיה בסביבות 20 חיילים הרוגים. לא עמדנו בזה כבחברה, וזה מה שבנה לחיזבאללה את השיטה שלו וההבנה שלו את החברה הישראלית. אבל אנחנו במצב אחר היום, לצערי הרב אחרי מה שקרה לנו אנחנו הולכים עד הסוף, דבר שלא היה בעבר ונסראללה מבין את זה.
נסראללה יודע שיש לו כוח רב, יש לו טילים יותר מדויקים ויש לו כוח קצת יותר גדול מהחמאס, אבל בסוף יש לו צבא של 20-30 אלף חיילים לעומת 300 אלף חיילים של צה"ל - והוא יודע שהוא ישלם מחיר כבד מנשוא אם יתחיל איתנו מלחמה. עזה של היום פורחת לעומת מה שיקרה בביירות, אם נסראללה ילך על מלחמה מול צה"ל. אין לו שום אינטרס לעשות את זה. ועם זאת, אנחנו מדברים על אנשים שהם קצת משיחיים. אצל אנשים משיחיים יש פער בין דמיון למציאות, ולכן אף פעם אין לדעת".
הקשר האיראני של חיזבאללה גם הוא משפיע על שאלת המעורבת במלחמה. "מדובר באדם שאיראן השקיעה בו המון, וכרגע נראה שאיראן לא כל כך מתלהבת מלחמה, וזה בלי שהזכרנו את הנוכחות האמריקאית באזור שלחלוטין מורגשת על ידי כל הגורמים".
מה בעצם מערכת היחסים של נסראללה עם איראן?
"באיראן יש את המנהיג העליון ונסראללה הוא נציגו בלבנון. לפניו היה את קאסם סולימני, שבנה את חיזבאללה לאורך הרבה מאוד שנים, אבל אחרי חיסולו אין אף אחד באיראן שיש לו את הניסיון והמעמד של נסראללה. הוא כבר שווה בן שווים בין הבכירים האיראנים. האיראנים בכל זאת יכולים להגיע למסקנות קצת אחרות מנסראללה, אבל הם לא במעמד שהם יגידו לו מה לעשות כמו שהיה עם סולימאני".
אם הנאום היה כזה חלש, למה הייתה כזו ציפייה לקראתו?
"קודם כל לחיזבאללה יש מערכת יחסי ציבור, שהקפיצה את הציפייה לראיון. דבר שני, בזירה הפלסטינית עדיין יש ציפייה שחיזבאללה יבוא לעזור להם. כלומר, יש איזשהו טענה והבנה שאולי אם שומעים את הקולות העולים מעזה ויתנו להם סיוע והצלה, ולכן הייתה תקווה שהנה מתחולל השינוי ונסראללה ייכנס לאירוע. ואנחנו? אנחנו תמיד נוהגים לעשות מנסראללה יותר ממה שהוא באמת. זה לא אומר שצריך להמעיט מערכו, נסראללה הוא שחקן חשוב, אבל הוא לא משנה את התמונה מן היסוד כרגע. אם נילחם בו זה יהיה קשה אבל זה לא ישנה את כל התמונה מן היסוד".
מה כן יכול לגרום לחיזבאללה להצטרף למלחמה?
"תמיד יש אפשרות למיסקלקולציה. הוא יורה טיל גדול יותר, אנחנו מגיבים בעוצמה ואז המצב מדרדר. אבל אני לא חושב שיש לנסראללה אינטרס שזה יקרה. הוא מחויב לאיראן, ואני לא רואה שאיראן רוצה מלחמה. אבל גם אם איראן תגיע למסקנה שהיא רוצה שהוא יילחם, נסראללה יצטרך לעשות משהו אבל בסוף זה החלטה שלו. בנוסף צריך גם לזכור שאם הוא יגיע למסקנה שאחרי עזה נעבור לטפל בו, וכבר יש קולות כאלה אצלנו - אז הוא עלול לומר 'אם גם ככה יתקפו אותי, למה שלא אתחיל אני', השאלה היא רק על עיתוי".
איך הנאום שלו התקבל בעולם הערבי?
"הפלסטינים ציפו שהוא יגיד משהו משמעותי, שהוא נכנס לעזור. הם חשבו שהוא יודיע תוך כדי הנאום על הצטרפות למלחמה, ובמקום זה ההר הוליד עכבר. וזה גרם להם לכעס עצום עליו".
האוהדים שלו בלבנון גם כעסו עליו?
"האנשים בלבנון בין אם הם אנשי חיזבאללה או לא - לא רוצים שלבנון תיראה כמו עזה ולכן אני חושב שדווקא בלבנון הנאום התקבל יפה".
"בעיניי ישראל היום בעמדת יתרון שאנחנו לא מבינים עד הסוף", מסכם זיסר. "את היתרון הזה צריך לתרגם לשינוי המציאות הביטחונית בגבול הצפון. אני לא אומר לכבוש את בירות, אבל אנחנו יכולים להשיג את הדברים האלה בלי מלחמה כוללת. זה לא יהיה פשוט לאנשים לחזור למטולה אם לא נשנה את המציאות הביטחונית בצפון".