גלן יונגקין, מושל וירג'יניה, אחת משש המדינות המתנדנדות / צילום: ap, Patrick Semansky
זה הזמן לעצור את הנשימה. בעוד שנה, בחמישה בנובמבר 2024, ייבחר נשיא חדש בארה"ב. כל מה שיקרה מכאן ואילך יהיה טבוע בחותם הציפייה, ההתארגנות, הפחדים והתקוות לקראת היום הזה.
● "פוטין דומע מהפצצות בעזה": השימוש הציני של רוסיה במלחמה
● הקשר הרוסי: בצרפת חוקרים מי ריסס מאות מגני דוד על בניינים של יהודים
עתיד מדיניות החוץ של ארה"ב תלוי על בלימה במידה כמעט חסרת תקדים. בדרך כלל מדיניות חוץ היא תוצאה של הסכמה רחבה, ונהנית מהמשכיות, בלי קשר לזהותו המפלגתית של הנשיא. הפעם, שינוי בפסגה עשוי להניב תמורות דרמטיות.
מעכשיו ננסה מפעם לפעם לתת סימנים במרוץ הזה, לקרוא עלי תה וגם לעיין באיזה סקר או שניים. כמובן, הסקרים חזרו והכזיבו בשנים האחרונות, באמריקה ובעצם איפה לא. אבל הם החלופה היחידה לניחושים ולאינטואיציות.
המחצית הראשונה של השבוע הייתה מסובכת להפליא במלאכת ההערכה והחיזוי, וסיפקה דבר והיפוכו. ביום א', סקר מעניין במיוחד של ה"ניו יורק טיימס" הראה יתרון מפתיע, כמעט מוחץ, לדונלד טראמפ במדינות-מפתח, שבהן ייחרץ גורל הבחירות. אבל בחירות מקומיות ביום ג' במספר מדינות העניקו הישגים מרשימים למפלגה הדמוקרטית של הנשיא ביידן. כשלעצמם, הישגים אלה אינם משפיעים על הפופולריות הנמוכה להפליא של הנשיא, אבל מצביעים על חולשות רפובליקאיות ניכרות. בקיצור, היכולת לקרוא את עלי התה לא השתפרה השבוע, אבל הבה ננסה.
ביידן מאבד חמש מדינות
את הסקר החדש של ה"ניו יורק טיימס" תיארנו כ"מעניין במיוחד", מפני שבניגוד לרוב הסקרים הוא לא הסתמך על מדגם ארצי, אלא בדק את יחסי הכוחות בין שני המתמודדים העיקריים בשש מדינות מתנדנדות.
הסקר מראה, כי בחמש משש המדינות האלה יש לטראמפ יתרון ממשי. רק באחת מהן יש יתרון זעיר לג'ו ביידן. מן הסקר הזה אפשר להסיק כי אילו הבחירות היו מתקיימות עכשיו, טראמפ היה זוכה ברוב בחבר האלקטורים. הוא נבחר לנשיא ב-2016 בזכות חבר האלקטורים, אף כי הפסיד בהפרש של שני מיליון קולות במניין הכללי.
ברוב המדינות של ארה"ב התפתחו ברבע המאה האחרונה הרגלי הצבעה קבועים. ממילא המאבק ניטש על חסדיהן של המדינות הספורות, שבהן שורר תיקו אלקטורלי. משם נשאבים האלקטורים הנחוצים להשגת רוב.
שש המתנדנדות בסקר של ה"ניו יורק טיימס" הן ויסקונסין, פנסילבניה ומישיגן במערב התיכון; ג'ורג'יה בדרום; ואריזונה ונבאדה בדרום מערב.
ב-2016, טראמפ ניצח בחמש משש המדינות האלה. ב-2020, ביידן ניצח במפתיע בכל השש. בשני הסיבובים ההם, ההפרשים היו קטנים, או זעירים, לפעמים רק כמה אלפי קולות מתוך מיליונים. ביידן אומנם גבר על טראמפ בהפרש של שבעה מיליון קולות במניין הכללי, אבל תנודה קלה בשש המדינות האמורות הייתה יכולה להעניק את הנשיאות לטראמפ. ממשי מאוד הוא הסיכוי שהנשיאות תישמט הפעם מידי ביידן בדיוק באופן הזה, גם אם יקבל את רוב קולות המצביעים. זה יהיה אבסורד בכל דמוקרטיה אחרת, אבל זה עניין מובן מאליו בדמוקרטיה האמריקאית.
צניחה בתמיכת הערבים
ממצאי ה"ניו יורק טיימס" מעוררים חרדה ניכרת אצל הדמוקרטים, מפני שנובעת מהם חולשה כמעט-קיומית. הנשיא ביידן מאבד לגיונות של מצביעים בקבוצות אוכלוסייה שבקולותיהן המפלגה הדמוקרטית תלויה זה 90 שנה. הסקר מצביע על האפשרות של עריקה המונית בין שחורים והיספאנים (יוצאי אמריקה הלטינית) וגם בין צעירים.
עורכי הסקר הזה אומנם לא בדקו את השפעת המלחמה בעזה, אבל סקר נפרד, שעשה המכון האמריקאי-ערבי, מראה ירידה מסחררת בשיעור התמיכה של ערבים אמריקאים בביידן, מ-59% ל-17%. ריכוזים גדולים של ערבים נמצאים במדינת מישיגן, אחת מחמש המדינות שבהן טראמפ עבר ליתרון. סביר אפוא להניח, שעריקת הערבים משפיעה על הממצא הזה.
הדמוקרטים ותומכיהם מתקשים להבין את התנערות המצביעים מביידן. הם מזכירים מהלכים קונקרטיים שהנשיא עשה לטובת כל אחת מהקבוצות הפונות לו עכשיו עורף. אבל הסקר חושף רגשי תסכול, מרירות ואדישות, שאותם אמריקאים פוקדים על נשיא זקן, המעורר רושם נרפה, ואינו מבורך בכישרון רטורי.
יונגקין רצה להיות נשיא
והנה, יומיים לאחר שהסקר של ה"ניו יורק טיימס" חולל סנסציה פוליטית ושינה את סדר היום ואת הציפיות, באו שורה של מבחנים אלקטורליים מקומיים, שהיטו את שבשבת הרוחות בכיוון מנוגד. הם הזכירו לרפובליקאים שלא לשבת על זרי הדפנה.
זה נכון במיוחד בווירג'יניה, בחוף המזרחי, סמוך לוושינגטון. היא מדינה מתלבטת, שהצביעה ברוב מוחץ לטובת ביידן ב-2020, אבל בחרה מושל רפובליקאי ב-2021, בעיקר על יסוד הבטחתו להעניק זכות וטו להורים על מערכת הלימודים ה"שמאלנית" מדי בבתי הספר של ילדיהם.
המושל הזה, גלן יונגקין, מתואר ככוכב עולה של מפלגתו, אולי מועמד לנשיאות. אתמול הוא ניסה להצדיק את הציפיות, ולהנהיג את הרפובליקאים לניצחון בבחירות לשני בתי האסיפה המחוקקת של וירג'יניה. צירוף של כהונת המושל ושל רוב באסיפה היה מקנה לרפובליקאים שליטה מלאה על פעילות החקיקה. יונגקין רצה רוב כזה, בין השאר כדי לקדם חקיקה שתגביל הפלות מלאכותיות.
וירג'יניה ממלאת תפקיד מסורתי של שבשבת רוחות, וההתמודדות בה מיקדה עניין פוליטי הרחק מגבולותיה, שביטוייו היו סיקור עיתונאי ותרומות כסף. יונגקין נחל כישלון חרוץ ומפתיע. המצביעים דחו את יוזמת ההפלות שלו, ואולי גם גנזו את יומרותיו הנשיאותיות.
אוהיו עושה את ההיפך
באותו עניין, משאל עם ספציפי על הפלות נערך ביום ג' באוהיו, מדינה תעשייתית חשובה במערב התיכון. המצביעים נשאלו לדעתם על תיקון מוצע לחוקת המדינה, שנועד להגן על הזכות להפלה מפני התערבות פוליטית ומשפטית. הרפובליקאים שולטים בכל עמדות הכוח באוהיו, ומגיני הזכות להפלה חששו כי הם מתכוונים להגביל הפלות רק למקרים של אונס וגילוי עריות.
מה שקרה באוהיו הוא בדיוק ההיפך ממה שהתרחש בבית המשפט העליון בוושינגטון בשנה שעברה, כאשר רוב שופטיו הצביעו להסיר את הגנת החוקה הפדרלית מהפלות, ולהניח לכל אחת מ-50 המדינות להחליט בנפרד אם להרשות אותן.
הימין הנוצרי קיווה, כי מדינות ימניות כאוהיו ינצלו את הפתח הזה, כדי לסיים הפלות אחת ולתמיד. זה היה מיקח טעות. התפתחה תגובת-נגד גדולת ממדים, גם במדינות ימניות. בניגוד למצב ב-50 השנה הקודמות, ההתנגדות להפלות היא המזיקה עכשיו לסיכוייהם האלקטורליים של המתנגדים.
כמעט אין ספק שהתהפכות היוצרות תועיל לדמוקרטים בהתמודדות על השליטה בקונגרס בשנה הבאה. איננו יודעים באיזו מידה, אם בכלל, היא תועיל לביידן. אבל תופעה רגילה בפוליטיקה האמריקאית היא שסלעי מחלוקת בעלי גוון חברתי ודתי טורפים את הקלפים. את בחירתם של ארבעה נשיאים רפובליקאים מ-1980 ואילך אפשר לייחס להתנגדות להפלות. התנגדות לנישואים חד-מיניים מילאה תפקיד דומה.
קצת קשה להאמין שעל עניינים כאלה תקום או תיפול הנשיאות האמריקאית. אבל מוטב להתרגל לרעיון שהשאלה אם הפלות צריכות להיאסר בתוך שישה או בתוך 12 שבועות עומדת למלא תפקיד מרכזי בתהליך המשפיע על עתיד העולם.
רשימות קודמות בבלוג וב- יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.