בית בקיבוץ בארי שנהרס במתקפת החמאס / צילום: ap, Ariel Schalit
האם תושבי עוטף עזה המרוחקים 4־7 ק"מ מהגדר יחלו לשוב לבתיהם בעוד כחודש וחצי? בסוף השבוע האחרון נערך בלשכתו של שר הביטחון יואב גלנט דיון בנושא, ובו אמר השר כי "הולכים ומצטברים כל הנתונים הביטחוניים הראויים" בעניין זה. לדברים הללו הצטרפה המועצה האזורית אשכול, שספגה את מספר האבדות הגבוה ביותר ב־7 באוקטובר, כשהודיעה שהיא נערכת "לאפשרות של חזרה הדרגתית הביתה לאשכול מה־1 בינואר".
● הכסף והקשרים שהפכו את קטר למתווכת בין ישראל לחמאס
● בן 42 עם "קו פתוח" לחמאס: האיש שמאחורי העסקה להשבת החטופים
אלא שהלחימה בעזה בשיאה, ארגוני הטרור ממשיכים לשגר רקטות אל העוטף ברמה יומיומית, ויישובים רבים, גם בטווח של 4־7 ק"מ מהגדר, טרם התחילו לשקם את ההריסות. יש לציין כי מועצת אשכול עצמה כמעט שלא פועלת בימים אלו בעוטף עצמו, אלא מעניקה מענה לתושבי המפונים הפזורים ברחבי הארץ. האם במצב העניינים הזה ניתן להשיב את התושבים לבתיהם כבר בינואר?
מערכות שלא עובדות: איך נראה העוטף כרגע?
כדי להבין אם התושבים יכולים לשוב לבתיהם בעוד כחודש וחצי, צריך להבין את המצב בעוטף עזה בימים אלו. דבר אחד בטוח: כל האזור שבטווח של עד 7 ק"מ מהגדר עדיין נחשב לשטח צבאי סגור, ולכן לא ניתן לקיים בו חיי שגרה כלשהם בשלב זה. ומה בהמשך? כל תחום והאתגרים שלו:
ביטחון
נדמה שזהו האתגר הגדול ביותר כרגע בעקבות המלחמה בעזה והכרזת העוטף כשטח צבאי סגור, אך נראה שמבחינת מערכת הביטחון הדברים נראים אחרת. תושבי העוטף שעדיין נמצאים באזור ותושבי היישובים העורפיים יותר מעידים על רעשי פיצוצים תכופים, תנועה ערה של כוחות הביטחון בכבישים ותחושת מלחמה במפתן הדלת.
בהודעת העדכון ששלחה המועצה האזורית אשכול היא הגדירה את האזור כ"שטח לחימה פעיל, ומסוכן לאזרחים להיות בו". בהודעה צוין כי ירי הפצמ"רים והרקטות ממשיך מדי יום, ושיש צפי שככל שהלחימה תתקדם לדרום הרצועה, כך יתגבר הירי הרקטי לאשכול. ובמילים אחרות, לפי שעה נראה שהמצב הביטחוני, גם בעוד כחודש וחצי, לא יאפשר חיי שגרה.
בנוסף, תושבים רבים חוששים שהכרזה מצד מערכת הביטחון לגבי החזרה ליישובים תגרור הכרזה דומה מצד משרד האוצר, והם ייוותרו ללא כל ברירה וייאלצו לשוב ליישובים בעל כורחם, משיקולים כלכליים ולא משיקולי נוחות וביטחון. הרי ברגע שהתושבים יחזרו לבתיהם, המדינה לא תצטרך יותר לממן את שהותם במרכזי הפינוי או לשלם להם את מענקי האכלוס.
גורמים במערכת הביטחון מאשרים כי אכן מתקיימים מאמצים להחזיר חלק מהתושבים בחלק מהיישובים בטווח 4־7 ק"מ מגדר הגבול, בראשית שנת 2024. "המאמצים מתרכזים בעיקר באזור הצפוני של העוטף, שם היישובים מאוימים פחות כיום", הם אומרים, "ובכל מקרה המהלכים נעשים עם ראשי הרשויות. לא יהיה מצב שבו אומרים לתושבים - או שתחזרו, או שלא תקבלו כסף. המהלך יתבסס על הערכת מצב ביטחונית, ויתקיים רק אם התשתיות וכלל התנאים ביישובים יאפשרו זאת".
חינוך
מלבד סוגיית הביטחון, כדי לאפשר לתושבים לחזור לשגרה מסוימת בעוטף, מתי שזו תקרה, נדרש מענה חינוכי. האתגר הגדול בעניין זה נוגע גם כאן בעיקר למועצה האזורית אשכול, שכן קריית החינוך שלה, בה קיימים ארבעה בתי ספר המרכזים את רוב תלמידי המועצה, נמצאת מרחק קילומטרים ספורים מהגדר וכמובן אינה פועלת בימים אלו.
בשלב זה, המועצה ואנשי משרד החינוך פועלים להקמת "בית ספר זמני עורפי" רחוק יותר מהגדר, אך עדיין לא נמצא כזה, והגורמים המעורבים מקווים לבשורה בעניין עוד השבוע. במשרד החינוך מציינים כי "המשרד עמל על תוכניות חינוכיות עורפיות לצורך חזרה ושיקום ככל הניתן, ומקיים קשר רציף עם רשויות העוטף". נציין כי אחת האפשרויות שהוזכרו בהקשר זה היא אכלוס התלמידים במתחם בית הספר הישן שבגוש יישובי צוחר הרחוק יותר מהגבול, אך הוא איננו ממוגן בניגוד קריית החינוך הקיימת.
חקלאות
אחד התחומים שנפגע יותר מכול במלחמה הוא ענף החקלאות, ודאי בשדות צמודי הגדר - אך לא רק שם. למרות המצב, החקלאים ממשיכים לעבוד בשדותיהם, כפי שמספר עמית יפרח, יו"ר חקלאי ישראל, מזכיר תנועת המושבים ובן למשפחת חקלאים ממושב אוהד שבעוטף עזה. "מבחינת החקלאות מעולם לא עזבנו את העוטף", הוא אומר. "רוב החקלאים, ואולי אפילו כולם, לא עזבו את השדות. למרות שהמשפחות שלהם עזבו את הבתים, החקלאים נותרו לעבוד בשדות יחד עם המתנדבים והעובדים הזרים שנשארו בארץ".
יגאל עמר, חקלאי מהמושב עמיעוז הסמוך המגדל עגבניות, שרי ופלפלים, מבטא מצד שני את הקושי שמולו ניצבים החקלאים: "אנחנו ממשיכים לעשות את מה שאנחנו יכולים, אבל אין לנו עובדים. יש מתנדבים, אבל זה לא פתרון. אני לא יודע איך נתפרנס בעוד חודשיים־שלושה, ואני לא מאמין שיהיה אפשר לחזור לשגרה מלאה ב־1 בינואר. אנחנו שומעים את הדי הפיצוצים בכל לילה, וככל שצה"ל ירד דרומה, אנחנו נסבול יותר. אנשים רבים חוששים ולא מוכנים להישאר פה גם לא שנייה אחת".
תחבורה
ומה באשר לשיקום התשתיות בעוטף? גורמים בענף התחבורה מסבירים כי הנושא לא יטופל כמקשה אחת, ומתחלק לשלוש קטגוריות: שיקום ארוך טווח, בינוני וקצר מועד. כך למשל, שיקום היישובים בארי וכפר עזה ייארך על פי הערכות כשנה וחצי־שנתיים, ולכן נדרש פתרון ביניים עבורם. לעומת זאת, שיקום יישובים כמו נתיב העשרה צפוי לקחת זמן קצר יחסית.
השיקום בתחום התחבורה כולל בין היתר טיפול בכבישים ובמדרכות ויכול להיעשות בלוחות זמנים מהירים מאוד, לדברי אותם גורמים. גם בכבישים הבין־עירוניים כמו 232, שבו נערכות כבר כעת עבודות נקודתיות בהיבטי בטיחות, השיקום לא צפוי לקחת זמן רב, ובחלקם ניתן לנסוע כבר עכשיו. לכן, מבחינת תשתיות התחבורה, החזרה ליישובים בקטגוריה זו אינה מוגבלת, והדבר תלוי בהגבלות הצבא ובהחלטותיה של מנהלת תקומה. העבודות הנחוצות לשיקום הכבישים הם בהיקף של מאות מליוני שקלים, סכום לא גבוה ביחס לפרויקטי תחבורה.
שירותים מוניציפליים
היבט נוסף שסביבו מרחפים סימני שאלה רבים הוא השירות המוניציפלי ביישובים: החל מפינוי אשפה ועד למתן מענה פסיכולוגי לתושבים. שירותי המועצות בעוטף מוגבלים בימים אלו, גם בשל המצב הביטחוני וגם משום שרבים מאנשיהם נמצאים עם המפונים בריכוזים השונים ברחבי הארץ כדי לספק להם מענה מוניציפלי שם. למעשה, שירותים רבים כלל לא פועלים כיום בתחומי המועצות עצמן. בעוטף עזה למשל קיימים חמישה מרכזי חוסן המיועדים להעניק מענה ראשוני לנפגעי חרדה, אך הם מרכזים את פעילותם במרכזי המפונים או בסיוע טלפוני.
גורם המצוי בקשר הדוק עם קיבוצים בטווח של 4־7 ק"מ מהגדר אומר שההצהרה על תחילת החזרה ליישובים בינואר הקרוב היא "מנותקת לחלוטין מהמציאות. אין שום שירותים מוניציפליים, קריית החינוך לא מתפקדת, המרפאות המקומיות לא קיימות. תושבי הקיבוצים אומרים שהם לא יחזרו בתאריך הזה לעוטף".
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר: "המשרד עיבה את המערך הסוציאלי של יישובי העוטף בתקנים ובתקציבים על מנת להתמודד עם כלל הצרכים הסוציאליים של האוכלוסייה, זאת לצד הקמת מערך של שירותים סוציאליים קהיליתיים במלונות המפונים. כמו כן, המשרד שותף מרכזי במנהלת תקומה לשיקום יישובי העוטף, שבמסגרתה המשרד יעניק מענים פרטניים וקהילתיים בחמש השנים הקרובות".
"נחזור כשזה ייגמר - גם אם זה ייקח שנה"
בהודעת המועצה האזורית אשכול, אשר בישרה על היעד לתחילת חזרתם של התושבים, צוין כי הכוונה היא "לחזרה של יישובי המועצה אשר לא נפגעו בהם התשתיות הפיזיות" - מה שעורר זעם רב בעוטף. אביגיל נחום לוי, תושבת המושב מבטחים שבטווח 4־7 ק"מ, כתבה בקבוצת הפייסבוק "הכל באשכול", בפנייה אישית אל ראש המועצה גדי ירקוני: "האם הנושא הביטחוני טופל? אין יותר חמאס? אין איום על יישובינו? או שהאיום הוא רק ליישבים בטווח 0־4 ק"מ מהגדר? הרי גם אצלנו בשבת הארורה הגיעו מחבלים ורצחו את יקירנו!".
בשיחה עם גלובס מספרת אביגיל על הקושי בחזרה ליישוב בשלב זה. "אני לא יכולה לחזור הביתה, ולא רוצה לחזור הביתה", היא אומרת. "כולם דיברו על זה שייקח כל־כך הרבה זמן לחזור, ופתאום מדברים על חזרה בעוד רגע. אנחנו בתקופת מלחמה, ולחזור כל־כך מהר זה בעצם לחזור לאותו מצב שוב. אני שוכרת עכשיו דירה בלהבים שליד באר שבע עד לסוף יוני, סוף שנת הלימודים. אנחנו רוצים שתהיה לילדים מסגרת קבועה עד לסוף השנה".
עמי מרקלס, תושב יבול שנמצא כ־5.5 ק"מ מהגדר, אומר דברים דומים: "רק לפני שבוע נפתחו מסגרות לימודיות מסוימות במקום שאליו התפנינו. סוף סוף יש לילדים סיבה לקום בבוקר וללכת לבית הספר. יש להם סדר יום. כרגע אנחנו בעיקר שואפים שלילדים תהיה הזדמנות לרפא את הנפש, ולכן אין לנו אינטרס לחזור לעוטף. הגענו עד לפה, אז עכשיו תנו לצה"ל לנצח, תגידו לנו כשזה נגמר - ונחזור. גם אם זה ייקח שנה, אנחנו נחכה. העוטף זה הבית שלי, זה החיים שלי. ברור שאחזור לשם, אבל רק כשהכול ייגמר. אנחנו רוצים לחזור לחיים נורמליים, לחיים שהיו לנו".
בעקבות הזעם שהתעורר בקרב המפונים, המועצה האזורית אשכול מיהרה לפרסם הודעת הבהרה במוצאי השבת: "בעקבות שאלות שעלו, חשוב לנו להדגיש שהחזרה לאשכול תהיה מותנית אך ורק במצב הביטחוני שיאפשר זאת. עם מנהלת תקומה והיישובים ייבנה מתווה לחזרה ההדרגתית, שיאפשר את בחירת קצב החזרה ברמה הקהילתית והפרטנית".