סמי קצב, תעשיין נשק / צילום: כדיה לוי
כל מי ששירת ביחידה קרבית וייכנס לחדר הישיבות של הנהלת מפעלי נשק ישראל (IWI), ירגיש כמו ילד בחנות ממתקים. על קירות החדר תלוים לראווה עשרות רובים, מקלעים, אקדחים, כוונות טלסקופיות ושאר פריטי ציוד צבאי ובטחוני שמייצרת החברה. לצד פריטים "היסטוריים", כמו תת מקלע "עוזי" ורובה הסער "גליל", שייצרה החברה בעבר, ניתן למצוא שם דגמים חדישים של רובים ומקלעים. גם אלה נושאים שמות שלא ניתן לטעות במקור הייצור שלהם - "ערד", "נגב", "כרמל", ו"תבור", שמחירו לצרכן היום הוא 2,600 דולר.
● השבוע בתעשיות הביטחוניות | אחרי שיא ברווחים: החברה שתמכור מל"טים מתאבדים בחצי מיליארד שקל
● אקדח באלף שקל: ברוכים הבאים לניסוי הגדול של ישראל
מטבע הדברים, מפעל ייצור הנשק של IWI, ברמת השרון, עובד בימים אלה מסביב השעון (24/6) כדי לספק את הצורך הגובר של הצבא וכוחות הביטחון להתחמש בתקופת המלחמה הנוכחית. מדובר במפעל עתיר טכנולוגיה שבו מכונות כרסום מתכות פועלות ללא הפסקה. עגלות עמוסות במאות רובים שיצאו מפס הייצור ממתינות לאיסוף בדרכן ליחידות החי"ר והכוחות המיוחדים. אחד מהקווים, מספרים במפעל, הוציא בשבועות שחלפו מאז החלה המלחמה בעזה כעשרת אלפים רובים - הרבה מעבר לקצב הייצור הרגיל.
יו"ר ובעלי IWI, איש העסקים סמי קצב, מנסה בדרכו המדודה להמעיט מהשפעת האירוע על עסקי החברה, שבימים כתיקונם קרוב ל־90% מתוצרתה מסופקת לדבריו לכוחות ביטחון שונים מעבר לים. בראיון מיוחד לגלובס הוא מספר כי: "היה גידול מסוים בייצור, אבל לא מהותי. צה"ל בסה"כ מצויד היטב. היו דברים שהיו צריכים, ואנחנו סיפקנו. הצרכים נוצרו בעיקר משום שהתייצבו המון חיילי מילואים, הרבה מעבר למה שהיה מתוכנן, והיה צריך לצייד אותם. כמו כן, נרשמו ביקושים לציוד של כיתות הכוננות".
וההקלות במתן רישיונות נשק לאזרחים משפיעה?
"מכירת נשק לפרטיים היא לא חלק מהותי בפעילות שלנו (בין היתר מייצרת החברה את האקדחים "יריחו" ו"מצדה"). החלק היותר משמעותי הוא במכירת מקלעים, רובים, מטולים, רובי צלפים וכיוב'".
לאחר עשרות שנים של פעילות בתחום הייצור הבטחוני, חולש כיום קצב, בן ה־77, על אימפריה ביטחונית הפועלת בפיתוח וייצור של כלי נשק קל (בארץ ובחו"ל), לצד כוונות ואמצעי תצפית מתקדמים, מערכות מכ"ם ורדאר, השבחת כלי רכב צבאיים ובין לבין מחזיק גם בקניון בכפר סבא. זאת, לצד החזקה בחלק מגרעין השליטה בחברת מספנות ישראל, שבה שותף קצב עם משפחות פוגל ושמלצר (ראו מסגרת).
קצב עצמו הקפיד לפעול לאורך השנים בפרופיל נמוך. כעת הוא מספר בראיון נדיר לגלובס על הקמת האימפרייה העסקית שלו באמצעות עסקאות בהן רכש מהמדינה בנזיד עדשים שני מפעלים כושלים, חושף את הסיבות לתכנית הנפקה בבורסה שלא קרמה עור וגידים ומתייחס לבהלת הנשק בישראל והשפעתה על עסקיו.
קבוצת SK, שבבעלות קצב, מעסיקה כ־2,000 עובדים במפעליה השונים (כולל מספנות ישראל) וקצב המכירות השנתי שלה עומד על יותר ממיליארד שקל בשנה. אשתקד, בעת שבחנה הנפקה בבורסה בת"א, הוערך שווייה בכ־1.5 מיליארד שקל (ללא ההחזקה במספנות).
כמי שתחום הפעילות המרכזי שלו מתאפיין בחשאיות, נזהר קצב בבחירת המילים ומתעקש שלא לחשוף נתונים עסקיים. עם זאת, חשוב לו להדגיש כי לאחר שפרצה המלחמה, המדינה וכוחות הביטחון מקבלים עדיפות: "עבורנו צה"ל וכוחות הביטחון מקבלים קדימות עליונה, רק אחריהם מגיע הייצוא. כל מה שיכולים - עושים. כיום יש אילוצים משום שאין הרבה טיסות (לישראל) וגם שיבושים בקווי ההובלה. ישנן בעיות כתוצאה מהמלחמה ומדינות שאמורות היו להיות ידידותיות לא מספקות חומרי גלם. אבל לעת עתה אין בעיה לספק את הדרישה. אנחנו עובדים 24 שעות ביממה, ומספקים לצה"ל, משרד הביטחון והמשטרה את כל מה שהם צריכים".
מנכ"ל IWI, חיים רובין, מוסיף כי "בחודש האחרון יש הרתמות של העובדים והנהלת המפעל לצרכים של מערכת הביטחון וגם יש צרכים של האזרחים, שלהם אנחנו נותנים מענה דרך להב (חברת הפצה של אקדחים). העובדים שלנו הבינו את עוצמת האירוע וגם את עוצמת הצורך. יש רוח של נתינה מעבר לשעות הפעילות הרגילות".
נתוניה הכספיים של IWI חסויים, אך קצב מוכן להגיד שבתחום ייצור הנשק מוערכת הרווחיות בבין 4% ל־7% מההכנסות, הגוזרת רווח שנתי של עשרות מיליוני שקלים.
השיטה: לרכוש מפעלים כושלים, ולהשביח
סמי קצב נולד למשפחה ממוצא עיראקי, ועבר לגור באיראן שם למד בבית ספר יהודי. בגיל 16 עלה לארץ ושירת בהמשך, בסוף שנות ה־60, כקצין ומפקד סוללה בחיל התותחנים. לאחר הצבא, בתקופת שלטונו של השאה הפרסי, בה פרחו היחסים בין המדינות, חזר קצב לאיראן בשליחותה של חברת סולתם, שעסקה במכירת מערכות ארטילריה לצבא האיראני. במשך קרוב לעשור הרחיב את פעילות התעשיות הביטחוניות של ישראל מול המשטר האיראני וצבר ניסיון וקשרים בתחום. ערב המהפיכה שהביאה לסיום הקשר בין איראן לישראל, חזר לקצב לארץ והחל לפעול באופן עצמאי בתחום ייצור הנשק בתחילת שנות ה־80.
איך הקמת את הקבוצה?
קצב מחייך: "היו לי חסכונות, אז קניתי חלק ממפעל לעיבוד שבבים בשלומי. בהמשך רכשנו את מספנות ישראל בהפרטה של המדינה באמצע שנות ה־90. זו הייתה מספנה שהיו לה הרבה מאוד הפסדים, ולמעשה היא הייתה בכינוס נכסים. לקחו לנו שלוש שנים להגיע לאיזון. העמדנו את הייצוא כחלק מהותי של הפעילות. לפני שהגענו הוא לא היה קיים".
בתחילת שנות ה־2000 נרכשו גם חברת הכוונות האופטיות "מפרולייט", חברת הפריסקופים לרק"מ "יוניסקופ", וגולת הכותרת - רכישת מפעל "מגן" של התעשייה הצבאית, שכמו מספנות ישראל היה נתון בקשיים, והפך לגולת הכותרת של עסקי הקבוצה, תחת שמו הנוכחי - מפעלי נשק ישראל (IWI). נכון להיום מונה הקבוצה כ־10 חברות בארץ ובחו"ל. קצב מדגיש כי "כל המפעלים בקבוצה עובדים באופן עצמאי ואני מכהן כיו"ר כמעט בכל החברות".
רכישת שני מפעלים מפסידים מידי המדינה והשבחתם מהווה כאמור את ליבת העסקים של קבוצת SK - מספנות ישראל ו־IWI שעברו השבחה תחת שליטתו של קצב, המדגיש כי "IWI היא מותג רציני בעולם. כשהופרטה עבדו כאן 80 איש וכיום קרוב ל־500. זו אחת מחמש חברות תעשיית הנשק הקל המובילות בעולם".
מה חלקה של IWI בפעילות הקבוצה כיום?
"כ־60% מפעילות הקבוצה. זו חברה שמייצאת כיום ל־50 מדינות שונות".
מה עשית במפעל שהמדינה לא הצליחה לעשות קודם?
"במילה אחת - ניהול. וזה אומר גם ללכת ולהשקיע כסף באותם עסקים. השקענו מאות מיליוני שקלים ב־IWI בכדי שתגיע למה שהיא הגיעה. זה לא הגיע מקסם. אלה השקעות, מתן שירות, להסתכל מספר צעדים קדימה ולעסוק בפיתוח, ייעול ואיכות. אם למשל הבטחת לספק שתשלם לו ביום שני, אז חייבים להעביר את הכסף ביום שני עד 12:00, אחרת הוא יראה את זה בחשבון ביום שאחרי".
"נשק לא קונים לפי קטלוג. צריך ניסוי"
איך בעצם מתבצעת מכירה של נשק?
"נשק לא קונים לפי קטלוג, אלא מבצעים ניסוי ואם הוא מצליח יש הזמנה (במתחם מפעל IWI ישנו מטווח שבו נבדק כל כלי נשק לאחר הרכבתו ובטרם מכירה, ח"ש). אני לא זוכר מקרה שמישהו קנה מאיתנו על בסיס הקטלוג. אנחנו גם משתתפים בתערוכות, ותצוגות כדי לקדם את החברה".
קצב מספר על מכרז ענק בהודו בהיקף של 16.5 אלף מקלעים גדולים. "מדובר בפרויקט ענק שכמעט כל מי שיכול היה להשתתף בו - השתתף. בסוף אנחנו זכינו בזכות האיכות". סמנכ"ל השיווק של הקבוצה רונן חמודות, מוסיף כי ההתמודדות במכרזי הנשק מצריכה התמדה: "חלק מהמכרזים מתמשכים על פני שנים. במכרז בהודו בחנו את המערכות שלנו ושל המתחרים על פני 3 שנים למשל. החזקנו שם צוותים שהסתובבו שבועות בשטח ומתקלחים עם דלי מים".
"ארה"ב היא עוד מדינה. לא דומיננטית"
שאלנו את קצב עד כמה השוק האמריקאי משמעותי בשבילו. הוא אמר כי ארה"ב היא "עוד מדינה. חלק מהפעילות, אבל לא חלק דומיננטי". בכל הנוגע למירוץ ההתחמשות של אירופה בשל המלחמה באוקראינה, קצב מסביר כי מדובר בעיקר בהאצה של תוכניות קיימות. "למדינות באירופה יש תוכניות הצטיידות ארוכות טווח. מדובר במדינות שחיות בדרך כלל בתנאי שלום, אין להן חמאסניקים או חיזבאללה. טווחי הזמן של התוכניות האלה נעים בין 5 ל־10 שנים. כתוצאה מהפעילות והמלחמה שפרצה בין רוסיה לאוקראינה, קידמנו את הנושא הזה, אבל לא היה שם משהו שלא היה מתוכנן".
כיום מייצר מפעל IWI כלי נשק ובנוסף מייצרת הקבוצה גם כוונות לייזר לכלי הנשק. "אני תמיד אומר שההשלמה צריכה להיות בשילוב של שלושה דברים: נשק, אופטיקה ותחמושת. כיום אנחנו רוכשים את התחמושת מהיצרניות". מי שמייצרת את התחמושת בישראל היא תעש, מקבוצת אלביט מערכות. קצב לא מסתיר את רצונו להיכנס לתחום, שכיום אין בידיו את האישור הנדרש לכך ממשרד הביטחון. הוא רומז שיוכל להביא ערך מוסף אם ישיג אישור כזה: "מי שמייצר תחמושת צריך לדעת, כמו בכל עסק, גם לפתח את הדורות הבאים. זו מומחיות, ונשמח אם תהיה לנו האפשרות".
הניסיונות להנפקה וסיבות הביטול
בפברואר אשתקד נערכה נסקא תעשיות, זרוע התעשיות הבטחוניות של קבוצת SK להנפיק את מניותיה בבורסה בת"א. דובר אז על גיוס של מאות מיליוני שקלים, כאמור לפי שווי של 1.5 מיליארד שקל, אך תנאי השוק שהורעו הובילו לביטול המהלך המתוכנן.
קצב מאשר כי "שקלנו להנפיק אז. אבל בחודשים מרס־אפריל 2022 השוק נפל והנושא ירד מהפרק".
היה גם ניסיון קודם להנפיק שלא יצא לפועל?
"הרעיון אז היה השתתפות במכרז לרכישת תעש (שהושלם ב־2019, ח' ש' - ראו מסגרת). היה צריך לשלם הרבה כסף אם היינו זוכים במכרז שבו התמודדנו בשותפות עם מאיר שמיר. הגעתי למסקנה שהכסף הוא מה שנותן את הטון וחשבנו שההנפקה יכולה להביא את הכסף שנדרש לצורכי המכרז". מי שזכתה בזמנו, כאמור, הייתה אלביט ורעיון ההנפקה נגנז. כעת, אומר קצב, הוא לא מתכנן להפוך לציבורי בקרוב.