אילון לוי, דובר מערך ההסברה של ישראל / צילום: חיים צח-לע''מ
כילד יהודי שנולד וגדל בלונדון, בן להורים ישראלים שעברו להתגורר שם, אילון לוי חלם לדברר את מדינת ישראל. הוא נהג לצפות בטלוויזיה במארק רגב, אז שגריר ישראל בבריטניה (וכיום יועץ בכיר לראש הממשלה לקשרי חוץ ותקשורת בינלאומית), ואמר לעצמו "זה מה שאני רוצה להיות כשאהיה גדול".
● ראיון | המיליונר היהודי-אמריקאי שהפך למסביר של ישראל יוצא נגד דור ה-Z
● ראיון | הערוץ שנפל פעם אחר פעם בסיקור אנטי־ישראלי ועורך הדין שמבטיח - התביעה בדרך
היום, בגיל 32, זה בדיוק מה שהוא עושה - נלחם מעל האקרנים לילות כימים כדי שהעולם יכיר בזוועה ובמציאות שנכפתה על ישראל מאז ה־7 באוקטובר, כדובר הממשלה לתקשורת בינלאומית במערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה.
"אולי לא יאמינו לי, אבל זה היה החלום שלי מאז ומעולם, לדברר את המדינה שלנו. חבל שהנסיבות כל כך כואבות", הוא מספר לגלובס. "מארק רגב האגדי ואני עושים משמרות בערוצי התקשורת ברחבי העולם, ואני בכלל זוכר איך צפיתי בו כילד בלונדון ורציתי לעשות מה שהוא עושה".
לפני חודש רוב הציבור לא הכיר את השם אילון לוי. היום, בשעה שהוא מתראיין לגלובס מבית קפה בקניון עזריאלי בתל אביב, קשה לפספס את העוברים ושבים שמצלמים אותו בסתר, בעוד אחרים פונים אליו בגלוי בבקשה לסלפי.
לסנן את הבולשיט
בשבועות האחרונים הראיונות עם אילון זכו לחשיפה רבה בעולם והציבור הישראלי חיבק את הדובר הרהוט והאינטליגנטי שמייצג את העמדה הישראלית באופן מעורר הערכה, עם אנגלית אוקספורדית ומבטא בריטי. אבל לחשיפה הגדולה ביותר זכה לוי בעקבות פרשה שזכתה לכינוי "פרשת הגבות", כאשר במסגרת ראיון לרשת סקיי ניוז הבריטית שאלה אותו המגישה קיי ברלי האם העובדה שישראל מוכנה לשחרר 150 אסירים פלסטינים תמורת 50 חטופים ישראלים מעידה על כך שישראל חושבת שחיי פלסטינים שווים פחות.
התגובה הספונטנית של לוי לשאלה הייתה פרצוף מופתע שכלל הרמת גבות ועיניים פעורות לרווחה. לאחר שנייה הוא התאושש והשיב: "אם יכולנו לשחרר אסיר אחד על כל חטוף, כמובן שהיינו עושים את זה. אנחנו פועלים בנסיבות איומות. אנחנו לא בחרנו לשחרר את האסירים האלה שיש להם דם על הידיים. זו האשמה דוחה".
הגם שהשאלה המוזרה, בלשון המעטה, עוררה זעם וביקורת בקרב גולשים ברחבי העולם, המגישה לא התנצלה ואף הצדיקה את המעשה בחשבון הטוויטר שלה: "לעיתים קרובות אנחנו מציגים למרואיין צד אחד במחלוקת כדי שיוכל להציע טענה נגדית. אתמול השמעתי דעה שנויה במחלוקת של מרואיין קודם כדי לאפשר למרואיין אחר להגיב".
ההסבר הזה לא עובר את לוי. "נכון שהתפקיד של עיתונאים זה לעמת דוברים עם עמדות שנויות במחלוקת, אבל גם לסנן את הבולשיט ולדעת אם מה שנאמר לך זה שטויות שלא דורשות התייחסות נוספת", הוא אומר.
הסרטון מהריאיון שהעלה לוי לחשבון ה־X שלו זכה ל־16 מיליון צפיות ו־15 אלף שיתופים (רק מתוך הציוץ). גם מספר העוקבים שלו נסק מכ־24 אלף לפני המלחמה ל־140 אלף לאחר הריאיון בסקיי ניוז. במקביל, פרצופו המופתע הפך לתבנית לממים רבים ומדבקות ווטסאפ. "אם היית מספרת לי לפני שבוע שאנשים יעשו ממים מהפרצוף שלי לא הייתי מאמין. אבל צחוק בצד אנחנו פה כדי להסביר את הסיפור של ישראל בחו"ל, אם על הדרך יוצאים רגעים משעשעים שנותנים לאנשים לאחוז בקצת הומור בתוך כל החושך והאפלה שאנחנו חווים, אז יאללה הבדיחה על חשבוני".
אתה נתקל בהרבה שאלות עם ניחוח אנטישמי או חוסר הבנה וחוסר אהדה לעמדה של ישראל?
"כמה זמן יש לך? נשאלתי ב־BBC, בראיון רדיו, 'האם יש לכם cctv (טלוויזיה במעגל סגור) של החטופים בתוך בית החולים שיפא ושל הטיפול הרפואי שהם קיבלו'. נשאלתי בסקיי ניוז על כך שיחיא סינוואר משחרר חטופים למרות שישראל מפציצה בעזה והייתי צריך להזכיר שזה מכיוון שישראל מפציצה בעזה.
"נשאלתי פעמיים, גם באירלנד וגם ב־Voice of America, על כך שהחמאס מתחנן כבר חמישה שבועות להחזיר לנו את החטופים ואנחנו רק עכשיו נענים ללחץ אמריקאי לקבל בחזרה את הילדים שלנו. היה לי ראיון עם פירס מורגן בלונדון, שהוא מראיין מאוד לעומתי, שדיבר איתי על התמונות מעזה ואומר 'זה הדבר הכי מזעזע שראיתי בחיים שלי' ואני אומר לו 'פירס, הדבר הכי מזעזע שאנחנו ראינו בחיים שלנו זה הזוועות של השבעה באוקטובר', אז הוא ענה לי 'אתה צודק'".
בעקבות שאלות כאלה מחלחלת התחושה שבעולם כולם שונאים אותנו וכולם אנטישמים.
"זה לא נכון שכולם שונאים אותנו וכולם אנטישמים. אנחנו נהנים מהרבה מאוד תמיכה בעולם. אנשים מבינים שמה שקרה ב־7 באוקטובר היה קו פרשת מים, זוועות שאין לחזור עליהם ושאין להן שום תירוץ. זה מה שנותן לנו את הלגיטימציה במלחמה הזאת נגד החמאס, ההבנה שאי אפשר לא לענות על דבר כזה".
למה כל כך קשה לעולם להבין את העמדה הזאת?
"אנחנו מתמודדים מול תמונות קשות שיוצאות מעזה. הטלוויזיה הישראלית לא מציגה את מה שהצופים בחו"ל רואים של ההרס כתוצאה מהמערכת הצבאית להשמיד את תשתיות הטרור שנבנו מתחת לבתים, בתי חולים, מסגדים ובתי ספר. העולם רואה את התמונות האלה ורוצה להבין למה אנחנו עושים את זה לאזרחים בעזה. שואלים אותנו עד מתי? איפה הגבול? ואנחנו חייבים להסביר דברים שלישראלים נשמעים מובנים מאליהם, אבל בעולם למי שלא חי בתוך המציאות שלנו, הם לא מובנים. חייבים להסביר שזו מלחמה שנכפתה על ידי החמאס באמצעות הטבח הנוראי מאז השואה, וזו מלחמה שעלינו לנצח כי החמאס שב ואומר שהוא רוצה לבצע עוד שבעה באוקטובר עד שהוא ירצח כל גבר, אישה וילד במדינה שלנו".
ואחרי ההסברים יש יותר קבלה?
"כן. מבינים שאנחנו חייבים לסיים את המערכה הזו עם השמדת היכולות של החמאס אחרת אנחנו נהיה באותו סיפור עוד חצי שנה. זה משהו שאני מסביר הרבה לאירים למשל. האירים כבר הרבה זמן לוחצים להפסקת אש ואני מסביר להם שאם היינו לוקחים את העצה שלהם ונוצרים את האש אמילי הנד הקטנה הייתה עדיין שבויה, ואם אנחנו ניקח את העצה שלהם עכשיו להיענות להפסקת אש אז החמאס יבצע עוד זוועות, כי הוא ירגיש מחוזק והוא יצא מהמלחמה הזאת עם תחושה שהעולם נותן לו גב.
"שואלים אותנו שאלות קשות על ההרוגים בצד השני ואנחנו חייבים להזכיר להם שכל מי שנהרג ברצועה בחודש האחרון היה בחיים היום אם החמאס לא היה פותח בזוועות של השבעה באוקטובר, ומחליט להילחם מתוך אזורים מאוכלסים, ולמנוע מאנשים לצאת למרות כל המאמצים של ישראל כבר חודש ימים לפנות אזרחים מאזורי הקרב".
ממשיכים להדהד שקרים
בשבועות האחרונים לוי, וכלל הדוברים והמתנדבים של מערך ההסברה הלאומי, בהובלת ראש המערך מושיק אביב, עובדים סביב השעון. "אנחנו משתדלים להיות זמינים 24/7. בשישי שעבר הייתי בראיון בשש בבוקר וסיימתי בראיון בשתיים לפנות בוקר ב־CNN. הייתה לי שבת שעליתי לארבעה ראיונות ב־BBC. וזה לא רק אני, זה גם מארק רגב שמתראיין בכל השעות של הלילה וטל היינריך בארצות הברית, שמתראיינת בפריים טיים בלי הפסקה. אני חלק מנבחרת מדהימה של מקצועניות ומקצוענים".
"העבודה נעשית בשיתוף פעולה עם משטרת ישראל, משרד החוץ, דובר צה"ל, שב"ס, שב"כ, מל"ל ומשרד התפוצות שאחראי על הפקת תוצרים לדיגיטל. מדהים לראות כל יום בהערכת מצב איך כל הגופים האלה השאירו את האגו מחוץ לדלת ואני גאה להיות חלק מזה. כל ערוץ שרוצה דובר רשמי מטעם הממשלה וישראל, אנחנו נהיה שם כי אנחנו לא יכולים להפקיר את זירת הקרב".
העולם לא עושה לדוברים של ישראל חיים קלים, בלשון המעטה, לעומת הקלות שבה מאומץ הנרטיב של חמאס. "אני נזכר איך בראיון למחרת הבלוף על בית החולים אל־אהלי - שהפלסטינים טענו שטיל ישראלי פגע בו ונהרגו 800 אזרחים, אך לבסוף התברר שזה בכלל רסיס של הג'יהאד האיסלאמי, שלא נהרס שום בית חולים ובטח לא נהרגו 800 אנשים - אני מסביר להם בסקיי ניוז שהחמאס משקר וממציא מספרים והכתב שואל אותי כמעט פעור פה האם אני מפקפק במספרים של החמאס.
"כאילו באמת?! ברור שאני מפקפק בנתונים של חמאס. אלה רגעים של תסכול", מספר לוי. "בראיון אחר ל־BBC המראיינת אמרה לי 'החמאס מכחיש את מה שאתה אומר' ורואים שם את התסכול בפרצוף שלי כשאני אומר לה שברור שהחמאס מכחיש את זה, החמאס מכחיש שהוא מחזיק בכלל בבני הערובה. חמאס שחט, ערף ראשים, אנס, שרף משפחות, ומאז, יום יום ולילה, מכחיש שהוא עשה את זה.
"חלק מהעיתונאים בעולם רואים שחמאס ממשיך לשקר על הדברים הכי גדולים כשכל האמת נמצא מול העיניים של כולם, והם ממשיכים להדהד את השקרים. זו לא רק מלחמה קינטית בעזה, זו גם מלחמת מידע".
כבר חודשיים שלוי נלחם בזירה הזאת בכלים שיש לו. "אנחנו נלחמים כדי להבהיר לעולם שהמידע שיוצא מעזה מגיע או ישירות מהחמאס או מכתבים וצלמים עצמאים שיש למערכות בעזה, אבל כולם יודעים שאפילו אם הם לא משוייכים לחמאס, הם לא בני חורין להציג את האמת המלאה, כי לא יתנו להם. אין תמונה אחת של מחבל, אין תמונה אחת של שיגור טיל מתוך אזור צפוף, מתוך מסגד או בית ספר, ולו תמונה אחת מתוך מנהרות החמאס מתחת לשיפא. למה? כי הכתבים האלה, גם אם הם לא באופן הכי מפורש בצד של החמאס פועלים תחת משטר דיקטטורי ולא יכולים לספק את המידע הזה גם אם הם היו רוצים. וזה חשוב מאוד להמשיך להזכיר לעולם עד כמה המידע שמגיע אליהם מוטה ולא משקף את המציאות".
ולמרות כל זאת, לוי מרגיש שהוא חייב להדגיש שלא כולם נגדנו. "אני לא רוצה לתת מצג שווא שכל הראיונות הם עוינים וכל שאלה הזויה. לגמרי לא. יש לי הרבה ראיונות עם כתבים שמבינים מה שקורה פה ופשוט רוצים לקבל מידע ולשמוע את הצד הישראלי, וזה לגיטימי לגמרי".
ג'ורג' גאלאווי קם והלך
לוי נולד וגדל בלונדון, למד בבתי ספר פרטיים בצפון העיר, אזור בו מתגוררים יהודים רבים. מילדות התעניין באקטואליה ובחדשות והיה פעיל בעולם הדיבייטים, התחרה בתחרויות ובאליפויות. "להגיד שקראתי את האקונומיסט באמבטיה זה לא הגזמה. הצד של להתווכח ולהתעמת עם עמדות לא ראויות תמיד היה אחד התחביבים הגדולים שלי. לצד זה גדלתי עם תודעה חזקה של החשיבות של מדינת ישראל ותפקידה ההיסטורי בתולדות העם שלנו. נדרשתי לא פעם להסביר את ישראל במהלך השנים".
היום בריטניה בכותרות על רקע הפגנות אנטי ישראליות־פרו פלסטיניות ולא מעט אנטישמיות. נתקלת באנטישמיות בילדותך שם?
"באופן אישי לא חוויתי אנטישמיות אבל נחשפתי אליה בעת דיבייטים ובכל פעם שהיו סבבי לחימה מצאתי את עצמי מגן על העמדה הישראלית".
אחת הפעמים המשמעותיות בה הגן על ישראל הייתה בשנת 2013, במהלך לימודי התואר הראשון שלו באוניברסיטת אוקספורד, כאשר ניהל דיבייט עם חבר הפרלמנט הבריטי ג'ורג' גאלאוויי על אמירותיו נגד ישראל. "גאלאווי הוא שונא ישראל ידוע לשמצה. הוא הגיע שעה באיחור, נתן את הנאום המטורלל שלו והתיישב ואז אני נאמתי. באמצע הנאום אמרתי 'אנחנו' בהתייחס למדינת ישראל, והוא קם ושאל אותי 'מה זאת אומרת אנחנו? אתה ישראלי?, וכשעניתי לו כן, הוא אמר 'אני לא עושה דיבייטים נגד ישראלים. שלום ולהתראות' ועזב. זה צולם ולמחרת בבוקר כל התקשורת בבריטניה דיווחה על כך. זה אפילו הגיע לקריקטורה בעיתון הטיימס".
הרגע הזה מהדהד ללוי בראש כשהוא רואה מה קורה באוניברסיטאות בעולם בימים אלה. "אני מסתכל על מה שקורה בקמפוסים בעולם ותולש שערות, כי הייתי שם לפני 10 שנים וניסיתי להתריע על הקשר בין אנטישמיות לאנטי ציונות, עד כמה השנאה נגד ישראל בעצם נוטעת את השורשים שלה ועד כמה יהודים נפגעים מהשנאה העיוורת הזאת".
בשנת 2014, עם סיום לימודי התואר השני שלו ביחסים בין־לאומיים באונ' קיימברידג', מצא את עצמו לוי בצומת הדרכים שהובילה אותו לישראל: "אופציה אחת הייתה לעשות הסבה למשפטים ולעבוד כעורך דין בלונדון, והאופציה השנייה הייתה ללכת על הרפתקה ציונית. באותו קיץ הייתי במצעד החיים ואני זוכר את עצמי עומד עטוף בדגל ובוכה, ומבין שהתקבלה החלטה. החלטתי שאני עולה לארץ ומתגייס לצבא בגיל 23".
זה קרה עם פרוץ צוק איתן. "רציתי להתגייס לסייע במלחמה. זו הייתה הנחיתה הכי מפחידה בחיים. אני זוכר ילד שהסתכל מהחלון ואמר 'אבא אני חושב שראיתי טיל'. כשהגעתי לארץ נהג המונית עדכן אותי שלפני חצי שעה המלחמה הסתיימה, אבל למחרת התייצבתי בבקו"ם".
מקפלן לדוברות הממשלה
לוי שירת במפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), שאחראית למימוש המדיניות האזרחית ולתיאום הביטחוני של ממשלת ישראל בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. לאחר השירות שימש כקריין חדשות ברשות השידור באנגלית ובמשך שנתיים לאחר מכן כקריין ב־i24NEWS. בהמשך שימש במשך כשנתיים כיועץ תקשורת זרה לנשיא המדינה יצחק הרצוג, תפקיד אותו סיים במאי 2023.
מאז עסק לוי בתרגום למעלה מ־30 ספרי עיון מעברית לאנגלית, ביניהם "מלכוד 67" ו"חזרה בלי תשובה" של מיכה גודמן, "מלחמת זכות השיבה" של עינת וילף ועדי שוורץ העוסק בבעיית הפליטים הפלסטינים, "נוסחת פרס" של אבי גיל ועוד. במקביל היה לוי פעיל במחאה החברתית נגד הרפורמה המשפטית.
איך זה מתחבר - יום אחד אתה בהפגנה נגד הממשלה וביום הבא אתה הדובר שלה?
"כמו רבים השתתפתי בהפגנות נגד הרפורמה. זה לא סוד. הייתה ישראל של לפני השבעה באוקטובר ויש את ישראל של אחרי, שום דבר לא יחזור להיות מה שהיה לפני כן. יש עכשיו רק משימה אחת: לנצח במלחמה, ובשביל זה אנחנו חייבים לשים את מלחמות היהודים בצד ולהתאחד".
וזה גם המסר שלוי מבקש להשאיר בסוף הריאיון. "מדהים לראות איך החברה הישראלית מתעשתת אחרי טראומות. אחת החוזקות שלנו היא שכולם עושים למען כולם", הוא אומר בגאווה."לפני ה־7 באוקטובר, כשיצאתי מבית הכנסת ביום כיפור אחרי הנעילה וראיתי מה התחולל בכיכר דיזנגוף, את הדחיפות והצעקות, מצאתי את עצמי על סף בכי. היום אני מתגעגע לימים שהיינו על סף של מלחמת אזרחים בגלל מחיצה.
"זה כל כך הזוי על מה התווכחנו ועל מה תלשנו שערות לפני ה-7 באוקטובר, תאריך שמזכיר לכולנו את התמונה הגדולה, למה אנחנו נמצאים פה, למה אנחנו חייבים אחד את השני ובסופו של דבר גם אוהבים אחד את השני. עצוב שלקח כזאת טרגדיה כדי להזכיר לנו את החשיבות של אחדות בעם, אבל אנחנו חייבים לשמור על זה".