יוסף עטאונה, חד''ש (נאום בכנסת, 13.12.23) / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
במהלך דיון בכנסת פנה ח"כ יוסף עטאונה מחד"ש לשר הנגב והגליל, יצחק וסרלאוף, והלין על כך שברשימת יישובים שאליהם הועברו 66 מיליון שקל אין אף יישוב ערבי. "אתה יודע שבגליל יותר מ-80% מהאוכלוסייה היא אוכלוסייה ערבית. בנגב - 37%", הוא אמר לשר, "אפילו למראית עין, היית צריך לשים את אחד היישובים". האם הנתונים שציין עטאונה הם נכונים?
● המשרוקית | הפייקים שהופצו ברשתות על הפעילות הקרקעית של צה"ל בעזה
● המשרוקית | אם התקציב היה נופל, שכר המורים החרדים היה מקוצץ רטרואקטיבית?
אין הגדרה אחת מובהקת לתחום שנכלל תחת ההגדרות "גליל" או "נגב". אך כפי שאפשר ללמוד מפנייתו של עטאונה יש משרד שלם שמוקדש לשני האזורים הללו. לכן, לפחות בהקשר הנוכחי, הדרך המתבקשת היא לבדוק כיצד מוגדרים האזורים הללו על ידי המשרד. מטעם המשרד הפנו אותנו לחוק הרשות לפיתוח הגליל, תשנ"ג-1993 ולחוק הרשות לפיתוח הנגב, תשנ"ב-1991, בהם מוגדרים האזורים.
פתחנו בגליל. סעיף 1 לחוק מגדיר את הגליל כ"מחוז הצפון, כפי שנקבעו גבולותיו בהודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ולנפות…". זאת הגדרה פשוטה שמאפשרת לבדוק את הנתונים בהתאם למידע שמספק הלמ"ס. לפי השנתון, נכון לסוף 2022 כלל המחוז כ-1.54 מיליון בני אדם, כשמתוכם כ-822 אלף איש היו ערבים. חישוב פשוט מעלה כי אמנם רוב תושבי המחוז הם ערבים, אך אלה מהווים רק כ-53% מהמחוז, ולא יותר מ-80%.
אז על מה התבסס עטאונה? לח"כ הייתה תשובה מעניינת. הוא הפנה אותנו לכתבה של שמואל רוזנר שהתפרסמה באתר של תאגיד השידור הציבורי כאן, ביוני השנה. בכתבה מופיע המשפט הבא: "על דבר אחד אין ויכוח: שיעור התושבים היהודים בגליל ירד מאוד. מכרבע מכלל התושבים לפחות מ-15%". כלומר, בהתאם לדבריו של עטאונה. רוזנר הפנה אותנו למסמך של אלוף (מיל') ישראל זיו, שהתפרסם במסגרת הפורום לביטחון, משילות והתיישבות, שם נכתב כי "בלב הגליל הציבור היהודי מהווה כיום 14% בלבד מכלל האוכלוסיה".
זאת כבר הגדרה חדשה. מהו "לב הגליל"? האלוף זיו הסביר לנו, בין היתר, כי מדובר באזור ש"מיקומו הוא אסטרטגי… כאזור מעבר כוחות לגבול הצפון ורמה"ג, וכאזור חיץ בין לבנון לצפון השומרון". הוא גם הפנה אותנו למסמך של מכון בשם "פורום שילה". שם מופיעה מפה של "לב הגליל" הכוללת את נצרת בדרום ואת כרמיאל בצפון (ומותירה בחוץ ערים יהודיות כמו נהריה, צפת, טבריה ועפולה). מטעם הפורום נמסר לנו: "'לב הגליל' הוא אזור שאנחנו הגדרנו. מבחינה גיאוגרפית מדובר באזור 'הגליל ההררי'. הבחירה להתמקד באזור זה נולדה בעקבות שילוב של גורמים", וביניהם "האירועים בשומר חומות". וכך הושלם המעגל: האזור שהוגדר על ידי מכון מחקר ואנשי צבא מטעמים שהם לפחות בחלקם ביטחוניים, הפך לנתון שמצוטט על ידי ח"כ מחד"ש.
ומה לגבי הנגב? שם ההגדרה המופיעה בחוק היא יותר סבוכה, ואת החישוב ערכנו בסופו של דבר לפי רשימת הרשויות בנגב שמופיעה באתר המשרד. לפי החישוב הזה, בסוף 2022 חיו בישובי הנגב כ-908 אלף איש תושבים, מתוכם כ-244 אלף ערבים. כלומר, כ-27% ולא 37%. אלא שלחישוב הזה צריך להוסיף גם את הכפרים הבדואים הלא מוכרים, שלא כלולים ברשימת המשרד. במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שנכתב לבקשתו של עטאונה, מופיעה הערכת הלמ"ס לפיה ביישובים הללו נכללים כ-70 אלף איש (ישנן גם הערכות גבוהות יותר - ראו "הבדיקה המלאה"). הוספתו לחישוב מביאה את שיעור הערבים לכ-32%. ייתכן שעטאונה התייחס רק לשיעורם בנפת באר שבע, שם, לפי הלמ"ס, אכן מדובר בכ-37%.
בשורה התחתונה: דבריו של עטאונה חצי נכונים. בגליל, האזרחים הערבים מהווים כ-53% מהאוכלוסייה, ולא "יותר מ-80%". בנגב, בשקלול הערכות הלמ"ס לגבי מספר התושבים הבדואים בכפרים הלא מוכרים, הערבים מהווים כ-32% מהאוכלוסייה (הערכות אחרות אף נוקבות בנתון גבוה יותר) - בדומה לנתון שצוין על ידיו.
תחקיר: אוריה בר-מאיר