חיילים באזור הגבול עם עזה / צילום: ap, Ohad Zwigenberg
בימים האחרונים החלו להופיע ידיעות על חיידקים עמידים ופטריות מסוכנות שחיילים חוזרים איתם משדה הקרב בעזה. לפי הדיווח האחרון, חשיפה לפטרייה מסוכנת כזאת אף הביאה למותו של חייל פצוע. האם המלחמה עומדת להביא עלינו גל של מגפות חדשות?
● מחסני הנשק האמריקאיים בישראל ותחזית אימים לשנת 2025
● עם נזקים של חצי מיליארד שקל לפחות: זה המקום הכי מופגז היום בישראל
על פניו הרעיון לא בלתי סביר. מגפות אוהבות מלחמות. הן מתפשטות בקלות בתנאי צפיפות, היגיינה מופחתת ואצל פצועים עם מערכות חיסונים מוחלשות. אבל מומחים מבקשים להרגיע שכרגע זה לא המצב בעזה, ואין מקום לדאגה, לפחות לא מהכיוון הזה. החיילים או הפליטים בעזה אינם חולים במחלות חדשות או מסוכנות, והחשש שייווצרו כאלה כרגע הוא נמוך מאוד. "הסכנה היא לא בחיידקים או בפטריות עמידים", אומרת ד"ר ביביאנה חזן, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים העמק. "היא במלחמה עצמה".
מה עומד מאחורי הדיווח על חייל שמת מפטרייה?
"החייל, שלצערנו הרב מת מפצעיו, היה במצב מאוד קשה", אומר פרופ' איל לשם, מומחה למחלות זיהומיות מבית החולים שיבא. "מגיעים מהמלחמה הזאת פצועים קשה יותר מבעבר. חידושים ברפואת השטח הובילו לכך שאנחנו מצליחים להוציא משדה הקרב ולהביא לבתי החולים פצועים שבעבר לא היינו מצליחים להציל.
"החייל שנפצע גם הזדהם מפטרייה באדמת עזה (גורמים בצה"ל העריכו שזו הייתה פטרייה מסוג פוזריום - ג"ו), אבל אותה פטרייה הייתה יכולה להימצא גם באדמת תל אביב. החייל היה פצוע כל כך קשה, שהגוף שלו לא יכול היה להתמודד".
חזן מוסיפה: "הפציעה פוגעת בזרימת הדם, פוגעת במערכת החיסון, ההדף פוגע ברקמות וכל הגוף רעוע. רק אז פטרייה מהסוג הזה הופכת להיות מסוכנת".
למעשה, סיבת המוות העיקרית שתיקבע במקרה כזה כנראה לא תהיה פטרייה, אלא הפציעה עצמה. "אם חייל שאיננו פצוע ייתקל בפטרייה הזאת, לא יקרה לו דבר", מחדד לשם. "אם הוא יחזור הביתה ויחבק את הילד שלו הוא ממש לא ידביק אותו בפטרייה מסוכנת".
זיהומים דומים הביאו בעבר גם למותם של פצועי תאונות דרכים ואירועים פליליים בתוך ישראל". גם הצבא האמריקאי דיווח על תמותה מזיהומים פטרייתיים אצל אחוזים לא זניחים מן הפצועים קטועי הגפיים במלחמה באפגניסטן. "כלומר, מדובר באירוע מאוד מאוד מצער, אבל לא חדש", אומרת חזן. ולשם מוסיף כי אפילו החיילים הפצועים יכולים ברוב המקרים להתמודד עם הזיהומים הללו.
האם יש בעזה מחלות שכדאי שלא יגיעו אלינו?
לשם: "האוכלוסייה בעזה אכן נמצאת בצפיפות רבה, ותנאים אלה עלולים להגביר תחלואה בזיהומים נשימתיים ושלשולים. לשמחתנו, כרגע לא ידוע על גל כזה של תחלואה בעזה. בכל מקרה, אין סיכון אמיתי להתפתחות זנים חדשים ומסוכנים של המחלות הללו בגלל הצפיפות. מחלות חדשות מתפתחות בדרך כלל במפגש של בני אדם עם בעלי חיים".
לשם מציין שרופאים שטיפלו בחולים שהגיעו מעזה בעבר, לקבלת טיפול רפואי בישראל זיהו אצלם נשאות לחיידקים עמידים. "המשמעות היא שאותו אדם שהגיע אלינו לטיפול, יש אצל בגוף חיידק שאנחנו מכירים אותו כעמיד, כלומר יכול להיות שאם ננסה לחסל את החיידק באמצעות אנטיביוטיקה, לא נצליח. אותם אנשים לא היו חולים במחלה הזיהומית, הם היו רק נשאים, אבל הרופאים חשבו שזה ראוי לציון, כי בקרב האוכלוסייה הכללית בישראל אין נשאות לחיידקים כאלה, הם מופיעים כמעט באופן בלעדי אצל מאושפזים".
אך גם במקרה הזה, אין סיבה לדאגה מיוחדת כרגע. "לא מדובר בחיידקים חדשים או יוצאי דופן".
חזן: "הדבר היחיד שאנחנו כן רואים הוא קלקולי קיבה שחיילים מקבלים ישירות מהאוכל שתורמים להם. הם אוהבים לאכול את האוכל של הבית במקום מנות קרב, והאזרחים מאוד רוצים לבשל ולתרום, אבל לפעמים זו התוצאה. עדיף לשלוח להם אוכל ארוז. בכל מקרה, לא מדובר במגפה חדשה, אלא בקלקול קיבה רגיל".
מה אנחנו יודעים על מחלות באזורי אסון?
זיהומים עמידים בחיילים פצועים הם מאפיין קבוע של קונפליקטים אלימים במזרח התיכון, תוצאה של האלימות המתמשכת באזור. כתבי העת המקצועיים מרבים לעסוק בהם, ולפתח פרוטוקולי טיפול להצלתם של כמה שיותר חיילים.
בעבר, לדוגמה, נצפתה בסוריה נשאות מוגברת לחיידקים עמידים, בעקבות חלוקה של אנטיביוטיקה רחבת היקף על ידי ארגוני סיוע. בעזה כרגע התופעה הזאת לא קיימת.