"המרכז הלוגיסטי והמשרדים שלי עלו באש באחת מהמתקפות על היישוב ביום שישי", מספר איציק פרץ, מגדל פרחי אדמונית ממושב שומרה שבצפון. "הבן שלי היה שם כשזה קרה, שלושה מטרים בלבד מהפגיעה, וניצל בנס. השבוע אמורה הייתה להתחיל תקופת המכירות שלנו. כל השנה אנחנו עובדים לקראתה, אבל הכול סגור כרגע. זה אומר שהשנה הנוכחית אבודה".
● מענקים מיוחדים ופיצוי לבני זוג של משרתים: מתווה הסיוע למילואים
● בלי בית ועם מכשולים בחזרה לעבודה: כך המדינה משאירה את המפונים תלויים באוויר
● מבקר המדינה בדוח מדאיג על "חרבות ברזל": "כשל מהותי ביישום הסיוע הכלכלי"
כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל", פונו כ־130 אלף איש מיישובי הגבול בצפון ובדרום. רבים מהמפונים הללו נמצאים גם היום, כשלושה חודשים לאחר הפינוי, בבתי מלון, אך יש הבדל גדול אחד בין המפונים: בעוד אלו שהגיעו מהעוטף נהנים מוודאות מסוימת, שכן האיום בסביבתם מטופל על ידי הצבא, המפונים מהצפון נאלצים להתמודד עם חוסר ודאות משמעותי לגבי עתידם - ועם מציאות נוכחית בלתי אפשרית.
הלחימה מול חיזבאללה מתעצמת בכל יום, ותושבי האזור סובלים מירי טילים בלתי פוסק משטח לבנון. "המצב לא פשוט. נתיבים וכבישים באזור כל הזמן נסגרים ונפתחים", מספר דוד כהן, מנכ"ל החברה הכלכלית במועצה האזורית מעלה יוסף. "אדם שעובד באזור הגבול קם בכל בוקר ויוצא לעבודה, לא יודע מתי האזעקה, השיגור, הפיצוץ ואולי גם גרוע מזה, יתפסו אותו".
הנזקים וההרס ניכרים כמעט בכל היישובים לאורך הגבול: בתים נשרפו כליל, קירות התמוטטו, מבני ציבור נהרסו וכבישים ותשתיות נפגעו מירי טילים ומפעילות צה"ל באזור. "בכל הדרכים מוצבים מחסומים, וישנם שלטים המזהירים מפגיעת טילי נ"ט", מתאר כהן. "במקביל, הכלים של צה"ל נמצאים בתוך היישובים. הכבישים והמדרכות הרוסים, כמו גם מבני ציבור".
איתן דוידי, יו"ר מושב מרגליות ובעל שטחים חקלאיים בצפון, מתמודד עם מציאות דומה. בזמן השיחה שקיימנו איתו, נשמעה התרעת "כוננות ספיגה" במושב, המזהירה מפני ירי המכוון מלבנון. התרעות כאלו הוא חווה כמה פעמים בכל יום. "מרגליות היא המקום הכי מופגז במדינת ישראל כרגע", הוא אומר. "כותשים אותנו מכל הכיוונים. בתים נפגעו, מבנים חקלאיים נהרסו. רק לפני כמה ימים נפגעה חווה חקלאית גדולה, עם כמעט 170 אלף תרנגולות מטילות שמתו. טיל נ"ט 'עף' לי מעל לראש ורקטה נחתה ליד הבית שלי. זה עניין של מטרים. אנחנו בחזית, והצבא נמצא מאחורינו".
בינתיים, תושבי היישובים צמודי הגבול מהמועצות האזוריות שאליהן הם משתייכים, קיבלו הודעות מהצבא באשר לחסימת כבישים באזור בשל צפי לירי מכיוון לבנון. צמתים רבים נחסמו, "בהתאם להערכת מצב של הצבא", כך לשון ההודעות, ומועד הסרת החסימה לא ידוע. בדרך כלל, מוסרות החסימות רק לעת ערב, כך שהתושבים נותרים נצורים ביישוביהם, הלכה למעשה, למשך 12 שעות ברציפות ויותר.
"הצבא נסוג לאחור, ואנחנו נמצאים לפניהם", זועם עופר מוסקוביץ', חקלאי ממשגב עם. "המדינה הקימה רצועת ביטחון, אבל בצד הלא נכון - בצד הישראלי. מדי יום הצבא שולח אלינו הודעה על חסימות של צירים וכבישים בשל חשש לירי מלבנון, ונאסר עלינו לצאת מהבתים עד להודעה חדשה. מצד אחד, אנחנו חיים כמו פליטים בחדר קטן בבית מלון ולא יודעים מתי נשוב. מצד שני, הבית שלי במשגב עם נמצא בידי הצבא והוא די הרוס. הכבישים בקיבוץ נפגעו לגמרי מהכלים של צה"ל, ואנשי חיזבאללה על הגדרות. זה מלחיץ ומפחיד".
מטע במשגב עם שספג פגיעה מפצצת תאורה / צילום: עופר מוסקוביץ'
"גם אם הייתי רוצה להיכנס למטע - אני לא יכול"
אחד הקשיים המרכזיים בלחימה הנוכחית לאורך גבול הצפון נוגע לשטחים החקלאיים. עד לפני כשבועיים עוד ניתן היה, בחלק מהמקומות באזור הגבול הצפוני, להיכנס למטעים ולטפל בהם ולעבד את גידולי השדה. אולם, בשבועיים האחרונים הדבר אינו מתאפשר בשל המצב הביטחוני.
כתוצאה מכך, היבול של השנה הקרובה כבר נפגע באופן משמעותי, והחקלאים חוששים שהנזק יתבטא גם בשנים הבאות. "המטע שלי נמצא 120 מטר מהגדר", מספר מוסקוביץ' ממשגב עם. "40 דונם נשרפו כליל בגלל פצצות תאורה של צה"ל. עכשיו נשארו 240 דונם שאני לא יכול לקטוף את היבול מהם. אם לא אצליח לקטוף אותו עד תחילת פברואר, זה יפגע גם ביבול של השנה הבאה. גם אם אני רוצה להיכנס למטע ולסכן את החיים שלי כדי להציל היבול, אני לא יכול כי צה"ל פיזר בכל מקום מחסומים שונים כדי שלא ניכנס. זה מתסכל: 280 דונם שהשקעתי בהם את חיי במשך שנה שלמה, ואין לי מה לעשות כרגע".
אצל איציק פרץ משומרה המצב מורכב עוד יותר. מגדלי הפרחים עובדים לאורך השנה בעבור עשרה שבועות בלבד בהם הביקוש בשיא. התקופה הזו מתחילה ממש בימים אלו, אך פרץ לא יכול לעשות דבר. "אנחנו נלחמים יום־יום, בסכנה מטורפת, אבל אני יודע דבר אחד: אכנס לתוך השטחים שלי, גם בצורה לא חוקית אם צריך. לא משנה מה, אני לא אאבד את המשק שלי. אני צריך להיכנס לשטחים שלי כדי להשקות, כדי להשאיר את הפקעות של הפרחים האלה בחיים. זה עסק שאני מטפח כבר 24 שנה. אם לא אוכל לקטוף את הפרחים עכשיו, לפחות שצה"ל יאפשר לי לתת להם מים כדי שיישארו בחיים לשנה הבאה. יש לי עוד 70 אלף פקעות במקררים, כל אחת שווה 15 שקל, אבל אין חשמל כי גם בזה חיזבאללה פגעו - ואין עם מי לדבר".
לדברי כהן ממעלה יוסף, הנזק לחקלאים בעקבות המצב, הוא אירוע מתגלגל. "מדובר בעסקים שאנשים עבדו עבורם במשך כל חייהם. אנשים רואים את העצים שלהם במרחק נגיעה ולא יכולים לגשת ולטפל בהם. יש ביניהם אנשים בני 65 ו־70, שזה כל עולמם. הם לא יכולים ללכת לעבוד במקום אחר, והפיצוי הכספי על הנזק הישיר לא יספיק להם. חייב להיות כאן מענה רחב".
אילו נזקים זיהו עד כה ברשות המסים בעקבות הלחימה?
פגיעות ישירות
של טילי נ"ט בבתים וברכוש אישי
פגיעות עקיפות
בבתים בעקבות רסיסים ושריפות שפרצו באזור
נזקים לתשתיות
ולכבישים, בין היתר בעקבות פעילות צה"ל
הערכת הנזק מתמונות וסרטונים
בינתיים, אנשי רשות המסים לא יכולים להגיע ולבחון את היקף הנזק שנגרם ליישובים הצפוניים בעקבות החסימות של צה"ל, ומסתפקים בהערכות בלבד, על סמך תמונות, סרטונים ועדויות שמגיעות מהאזור. "אם הלחימה בצפון הייתה נעצרת היום, אני מעריך שהיינו מקבלים בין 5,000 ל־7,000 תביעות בגין נזקים ישירים שנגרמו לרכוש", אומר אמיר דהן, מנהל קרן הפיצויים ברשות המסים, האחראי על מערך הפיצויים לאזרחים בגין נזקי המלחמה. "בהערכה גסה, מניסיון העבר ומהתמונות שמגיעות אלינו מהשטח, התביעות הללו יכולות להגיע להיקף פיצוי של בין 300 מיליון לחצי מיליארד שקל - אם המלחמה הייתה נעצרת כעת. אבל האירוע עוד מתגלגל ויש סיכוי שהוא יסתיים בנזקים רחבים יותר".
עד היום, תושבי הצפון הגישו לרשות המסים 842 תביעות לפיצויים בגין נזק ישיר שנגרם להם במהלך ימי הלחימה, שהצטברו לכ־21 מיליון שקל, סכום זעום ביחס לפיצוי שצפוי להיות משולם כשהנזקים יתבררו במלואם. מתוך התביעות, 407 הוגשו בעקבות נזק למבנים, 254 בעקבות נזק לרכב, 11 בעקבות נזק לשטחי חקלאות ו־170 בעקבות נזקים אחרים.
מסעדה בקריית שמונה, לאחר פגיעה ישירה של טיל = / צילום: ap, Rami Shllush
רוב התביעות נוגעות לנזקים שנגרמו לרכוש בקריית שמונה ויישובים באזור, והוגשו בשלב מוקדם של הלחימה, בטרם החל צה"ל לחסום כבישים. אלא שכאמור, האופציה להגיע לאותם יישובים אינה רלוונטית כעת. "אנחנו מבצעים הערכות יחד עם רח"ל (רשות לביטחון לאומי), משרד הביטחון וצה"ל, לקראת היום שאחרי, לרגע שבו ניתן יהיה לפתוח את האזורים שנסגרו בצפון", אומר דהן מרשות המסים. "תושבי הצפון יחזרו אל בתיהם בתום המלחמה, ייחשפו לנזקים שנגרמו להם וידרשו תשובות כאן ועכשיו. לכן, אנחנו מנסים לבחון כבר כעת את היקף הנזק כדי להיערך לכך עם כוח אדם מתאים לביצוע הערכות שמאים לנזקים. במקביל, אנחנו מנסים לזהות כמה שיותר בתים שנפגעו באופן מהותי, כלומר שלא מדובר בתיקון פשוט של חלון או צבע בקיר החיצוני, אלא בתים שספגו פגיעה ישירה או נשרפו ולא ניתן להתגורר בהם".
לדברי דהן, התמונות שמגיעות מהצפון מעידות כי הנזק באזור שונה ממה שהכרנו במלחמות קודמות באזור. "הנזק נגרם מטילי נ"ט ולא רק מקסאמים או מקטיושות כפי שהיה פעם", הוא אומר. "חלק מהטילים נורו ישירות לתוך בתי מגורים. בנוסף, ניתן לראות מהתמונות נזקים בהרבה שטחים חקלאיים, לולים ובתי אריזה, שספגו ירי בכינון ישיר. נזקים אחרים נגרמו בעקבות הפעילות של הצבא באזור, כמו מטנקים שנעו ברחבי היישובים. זה לא משהו שלא הכרנו והמלחמה עוד בעיצומה. אנו צופים שיהיו עוד המון נזקים לתשתיות, לכבישים ולעמודי חשמל. כך קרה אחרי מבצע 'צוק איתן' בשנת 2014, אז כבישים רבים נפגעו והיה צריך לתקן אותם בתום המערכה. אולם, בשלב זה, בעקבות החשש לחיי אדם, אנחנו מטפלים רק במקרים דחופים, כמו בתשתיות".
ובינתיים בדרום: 3,000 תושבים חזרו ליישובי אשכול
בעוד הלחימה בעזה נמשכת וחלקים גדולים בעוטף עדיין מוגדרים כשטח צבאי סגור, מתברר כי אלפי תושבים במועצה האזורית אשכול חזרו לאחרונה לבתיהם.
מדובר בכמות לא קטנה, עד כדי כך שבמועצה האזורית הודיעו לאחרונה על החזרה חלקית של השירותים המוניציפליים במועצה עצמה, לאחר שבחודשים האחרונים אלו ניתנו רק במוקדי הפינוי שאליהם פונו תושבי המועצה, בעיקר במלונות באילת ובים המלח.
לגלובס נמסר מהמועצה האזורית כי מדובר בכ־3,000 תושבים שכבר חזרו לבתיהם במועצה. מספר זה מהווה כמעט חמישית מכלל תושבי המועצה החיים בה בשגרה, שכן נכון לסוף אוקטובר האחרון ישנם במועצה האזורית אשכול כ־15,500 תושבים בסך הכול. הרוב המכריע של התושבים שחזרו הם כמובן לא תושבי היישובים צמודי הגדר, שם עדיין חלקים נרחבים מוגדרים כאמור כשטח צבאי סגור, אלא בעיקר ביישובים שבטווח של 4־7 ק"מ מהגבול. מרבית החוזרים הם חקלאים ומשפחותיהם, חברי כיתות כוננות, עובדים חיוניים, וכן מבוגרים המבקשים לשוב למקום שבו גרו בעשרות השנים האחרונות.
בהודעה מטעם המועצה האזורית אשכול נכתב כי "בהתאם להערכת מצב ולהבנה כי לא מעט תושבים בוחרים לחזור לאשכול, למרות הלחימה, אנו נערכים למתן מענים בתחומי הרווחה והחוסן במועצה". לכן, מ־1 בינואר יינתנו במועצה שירותי רווחה פרטניים, מענים חברתיים לגיל השלישי וטיפולי חוסן (טיפולים מטעם מרכז החוסן הקהילתי, המיועדים לנפגעי חרדה בעיקר). במועצה מדגישים כי על פי הנחיות הצבא, כרגע אין אישור לקיים פעילות חינוכית פורמלית באשכול.
יובל ניסני
הכסף בקרן שנועדה לממן את הפיצויים - אוזל
קרן הפיצויים של מס רכוש אמורה לממן את המענקים לעסקים והנזק ליישובים שנפגעו מהמלחמה. מדובר ב"קופה הקטנה" של הממשלה, ששימשה בעבר כמקור עוקף תקציב כשמדינה רצתה להפחית את מס הבלו על הדלק, או כשביקשה לבטל את המס על הכלים החד־פעמיים. עם פתיחת הלחימה, הקרן תפסה את קדמת הבמה. ממנה צפויים לצאת המענקים לעסקים בכל רחבי הארץ, כמו גם הפיצויים לתושבי העוטף ואשקלון. אלא שהסכום שנצבר בקרן עד פרוץ המלחמה, לא צפוי להספיק לכיסוי כלל נזקי הלחימה. באוקטובר דיווחנו בגלובס כי גורמים באוצר העריכו שהסכום שנצבר בקרן יספיק לפיצוי הנזקים בחודש הלחימה הראשון בלבד.
עד פרוץ המלחמה נצטברו בקרן כ־18 מיליארד שקל. לפחות 5 מיליארד שקל מתוכם יוקדשו לפיצוי הנזק הישיר שנגרם ליישובים והערים שנפגעו באוקטובר בלבד, ועוד 4.5 מיליארד שקל אמורים לפצות את העסקים בגין נזק עקיף שנגרם להם בחודש הראשון ללחימה - וזו הערכת חסר, שלא לוקחת בחשבון את הנזקים בצפון הארץ ומתייחסת רק לחודש אחד של נזקים. כעת, ההערכה היא שבקרן נותרו כ־13 מיליארד שקל בלבד, אך אפילו הפיצויים לחודש אוקטובר טרם הועברו במלואם.
עד כה הוגשו 204 אלף תביעות לפיצויים ומקדמות בגין נזק עקיף לעסקים ברחבי הארץ במהלך אוקטובר, כאשר ב־167 אלף מתוכן שולמו כבר מקדמות או פיצוי מלא בהיקף כולל של 3.7 מיליארד שקל. ההערכות ברשות המסים הן שרק על חודש אוקטובר ישולמו 8 מיליארד שקלים פיצויים בגין נזק עקיף בלבד. בגין נזק ישיר לרכוש שולמו עד כה רק 600 מיליון שקל מתוך המיליארדים שיידרשו.
נציין כי בחודש ינואר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עצר העברת 2.25 מיליארד שקל שהיו מיועדים לקרן, ובהם השתמש כתקציב עוקף למימון הפחתת המס הבלו על הדלק וביטול המס על הכלים החד־פעמיים. כעת, בשעה שהנזקים בצפון ממשיכים להיערם, נשאלת השאלה מהיכן יביא האוצר את הכספים הנדרשים לפיצוי התושבים בשל נזקי המלחמה.
"אם פני המציאות לא ישתנו, לא נחזור"
לצד המציאות הקשה בהווה, סימני השאלה הגדולים מרחפים מעל עתידם של היישובים, שהיום רובם ריקים כמעט לגמרי. האם ומתי התושבים יחזרו לחיות בהם כבעבר? "אנחנו אוהבים מאוד את המושב, אבל בלי ביטחון לא אשאר במקום שבו אני לא יכול לצאת מדלת הבית שלי", אומר דוידי ממרגליות. "רק ביטחון יחזיר אותנו. לא עוד מים, לא עוד מכסות ביצים ולא עוד אדמות. אנחנו לא דורשים תחושת ביטחון - אלא ביטחון אמיתי. אם לא יהיה משהו שישנה את פני המציאות בצורה ברורה, אני אוביל מהלך כדי שאף אחד לא יחזור לפה".
בטרם פרצה המלחמה, מספר כהן מזרעית, אנשים רבים רצו לרכוש אדמה ביישוב ולעבור להתגורר בו. "הם היו רגע לפני תשלום", הוא אומר, "אבל עכשיו נשמע טירוף לעשות דבר כזה. מי ישלם סכום כלשהו כרגע, כשלא יודעים מה יקרה כאן בעתיד? מי יבוא לאזור, כולל לצימרים הרבים, כשיודעים שהאיום עדיין כאן?".
"אם המצב יישאר ככה, מי ירצה לחזור?", מוסיף מוסקוביץ' ממשגב עם. "השטח שלי צמוד לגדר, ואף פעם לא פחדתי, אבל עכשיו זה משהו אחר. אנשים חוששים. הבנות שלי אמורות היו לעבור לגור במשגב עם עם ילדיהן, ובעקבות מה קורה כאן אמרתי להן: 'בואו נחשוב רגע, בואו נעשה חישוב מסלול מחדש'. בדבר אחד אני בטוח: בסופו של דבר כל יישובי הצפון יישארו לנצח ולא יימחקו. אולי יגיע דור חדש לאזור והאוכלוסייה תשתנה, אבל אנחנו נישאר כאן תמיד".
מדובר צה"ל נמסר כי "צה"ל פועל כדי לצמצם את הפגיעה ככל הניתן ביישובי הצפון כתוצאה מפעילות הכוחות.
"פיקוד הצפון מקיים קשר רציף עם הרשויות המקומיות, רשויות המדינה וכלל הגורמים, כדי לאפשר רציפות תפקוד היכן ומתי שניתן, על פי הערכת המצב המתעדכנת".
כתבות
ני"ע
