שופטי בית המשפט העליון בדיון בג''ץ / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
בזמן שכולם עסוקים בהדלפות של פסקי דין שטרם נחתמו, ישנן גם החלטות דרמטיות פורמליות שיוצאות מבית המשפט העליון, ואף ניתנות פה־אחד: לאחר אפליה ארוכת־שנים, בני ובנות זוג מאותו המין יהיו כשירים לאמץ ילדים. טובת הילד, עיקרון השוויון והפרשנות הברורה של הסעיף מובילים כולם לתוצאה, כך נקבע.
● איך דולף פסק דין ולמה זה לא קרה עד עכשיו?
● "הציוץ האחרון שלי": רן קוניק עוזב את X במחאה על החלטת העליון
להט"בים לא יכלו לאמץ ילדים עד היום, למעט במקרים חריגים. סעיף 3 לחוק אימוץ ילדים קובע את תנאי הכשירות לאמץ, ובהם התנאי כי "אין אימוץ אלא על־ידי איש ואשתו יחד". הפרשנות שהייתה נהוגה בידי המדינה במשך שנים היא שבהתאם לסעיף זה, רק זוגות הטרוסקסואליים כשירים לאמץ, ואילו אימוץ בידי זוגות מאותו המין אפשרי רק כחריג לכלל ובהתאם לסעיפים אחרים בחוק האימוץ.
בהמשך לכך, בקשתם לאימוץ של זוגות מאותו המין נבחנה רק במקום שבו לא ניתן למסור את הילד לאימוץ לבני זוג הטרוסקסואלים. העותרים, שי גורטלר, שחר גלוברמן, עידו זיו, צפריר גדרון, וכן המרכז הרפורמי לדת ומדינה, ארגון אבות גאים, האגודה למען הלהט"ב והבית הפתוח בירושלים, טענו כי יש לפרש את חוק האימוץ כך שגם בני זוג מאותו המין יהיו כשירים לאמץ בגדר ההסדר הקיים.
העתירה שהתקבלה היום פה־אחד על־ידי ממלא מקום הנשיא עוזי פוגלמן, שכתב את חוות הדעת העיקרית, יחד עם השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי־שטייניץ, אינה העתירה הראשונה בנושא. בשנת 2017, נמחקה עתירה דומה בשל כך שהמדינה התחייבה לפעול לתיקון חוק האימוץ, כך שתבוטל במסגרתו העדיפות המוקנית לזוגות הטרוסקסואליים על־פני זוגות מאותו המין. כאמור, חרף השנים הרבות שחלפו תיקון לא הושלם, והמדינה הצהירה כי בעת הזו אין אופק חקיקתי להסדרת הסוגיה. בנסיבות אלה, מצא בית המשפט כי בשלה העת להכריע בשאלה הפרשנית שבמוקד ההליך ואימץ, בין היתר, את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, שגרסה כי הפרשנות לפיה בני זוג מאותו מין כשירים לאמץ לפי סעיף 3 הינה פרשנות אפשרית.
"הביטוי 'איש ואשתו יחד' לא נועד לשלול אימוץ על־ידי זוג חד־מיני"
בחוות דעתו, קבע ממלא מקום הנשיא עוזי פוגלמן שיישום עקרונות תורת הפרשנות המקובלים בשיטת המשפט הישראלית, מעלה כי יש להעדיף את הפרשנות שכוללת זוגות מאותו המין בגדרי הסעיף. הוא קבע כי בחינת הביטוי "איש ואשתו יחד" בהקשרו הלשוני המלא מלמדת כי הסעיף יוצר הבחנה בין שתי קטגוריות כלליות: מי שמשתייך למסגרת משפחתית שכוללת זוג הורים, לעומת מי שמבקש לאמץ לתוך מסגרת משפחתית חד הורית. קרי, מרכז הכובד של הסעיף הוא באימוץ על־ידי מערכת זוגית יציבה שאליה יימסר הילד, בשונה מיחיד, ללא רלוונטיות אמיתית לשאלה אם בני הזוג הם גבר ואשה, אשה ואשה או גבר וגבר.
עוד הובהר כי עיון בהיסטוריה החקיקתית של חוק האימוץ מעלה ששאלת כשירותם של בני זוג מאותו המין לאמץ כלל לא ניצבה לפני המחוקק. נקבע כי התכלית הסובייקטיבית אותה ראתה הכנסת לנגד עיניה, הייתה שטובת הילד היא לגדול בתא משפחתי שכולל זוג הורים. זאת, מתוך תפיסה שהקשר הזוגי בין ההורים מהווה תנאי ליצירת תא משפחתי שיש בו לספק לילד יציבות וביטחון.
עוד נקבע כי פרשנות שלפיה בני זוג מאותו מין באים בגדרי הסעיף, מקדמת את התכלית האובייקטיבית העיקרית של חוק האימוץ - טובת הילד. בית המשפט נסמך כאן על העמדות המקצועיות המבוססות של גורמי המקצוע אשר הוצגו במסגרת ההליך, המעידות כולן כי לנטייה המינית של ההורים אין השפעה על טובת הילד. לצד זאת, צוין כי אף הגשמתה של הזכות החוקתית לשוויון תומכת בפרשנות זו, שכן האפליה בין זוגות הטרוסקסואליים לבין זוגות בני אותו מין נושאת עמה מסר לפיו נטייתו המינית של אדם - שהיא מאפיין משמעותי בזהותו - משליכה על יכולתו לספק בית מיטיב ואוהב לילד, וכי הורותם של זוגות מאותו מין היא נחותה בהשוואה להורות במסגרת תא משפחתי מסורתי. נוכח כל האמור לעיל, קבע ממלא מקום הנשיא כי יש לפרש את סעיף 3 לחוק האימוץ כך שגם בני זוג מאותו המין כשירים לאמץ ילדים בישראל.
השופט שטיין הצטרף למסקנתו של פוגלמן, וקבע כי חוק הפרשנות מאפשר לפרש את המילים "איש ואשתו" כזוג שעשוי להיות מורכב גם משתי נשים או משני גברים, והכל בתנאי שהילד יאומץ אל תוך מערכת זוגית מוכרת. לשיטת השופט שטיין, פרשנות זו נתמכת על־ידי עיקרון הניטרליות, לפיו המדינה אמורה להיות ניטרלית ביחסה אל דפוסי הזוגיות והמשפחה שאזרחיה הבוגרים בוחרים עבור עצמם, וכן על־ידי הכלל הקובע כי ביטויים כלליים שנועדו לשרת את מטרות החוק במשך שנים ארוכות, צריכים להתפרש בהתאם למשמעותם המקובלת בזמן יישומם.
השופטת כנפי-שטייניץ הצטרפה לחוות הדעת של פוגלמן, וציינה כי בפרשנות הביטוי "איש ואשתו", יש להסתייע בהלכה הפרשנית לפיה תפקידו של בית המשפט, בבואו לפרש את החוק, הוא להתאימו לתופעות החיים שבאו לעולם לאחר חקיקתו, על־מנת ליישבו עם מציאות החיים המשתנה, באופן שיגשים את תכליתו. בהקשר זה, צוין כי בעת חקיקת חוק האימוץ, לפני למעלה משישה עשורים, לא הייתה כלל מודעות, למצער לא כמו בימינו, לקיומו של דגם זוגי חד־מיני - וכי הביטוי "איש ואשתו יחד" נועד לבכר אימוץ זוגי כפי שהיה מוכר באותה תקופה, ולא לשלול אימוץ על־ידי זוג חד־מיני. פרשנות שלפיה ביטוי זה כולל גם בני זוג מאותו המין נובעת משינויי העיתים, ומגשימה את תכלית החוק שעניינה בשמירה על טובת הילד.
השופטת הוסיפה כי פרשנות זו מתיישבת עם הפרשנות המשפטית שניתנה במרוצת השנים לביטוי "בני זוג" ו"איש ואישה"; וכן עם ההתפתחויות החברתיות והמשפטיות שחלו בישראל בכל הנוגע להכרה בזכותם של זוגות ופרטים מתוך קהילת הלהט"ב לשוויון, לכבוד ולהורות. פרשנות זו, המכניסה בני זוג מאותו המין ב"דלת הראשית" של חוק האימוץ, בדומה לזוגות הטרוסקסואלים, מתחייבת אפוא משינויי העיתים, מעיקרון טובת הילד, מכבוד האדם ומעיקרון השוויון. בבסיסה, עומדת ההכרה כי תא משפחתי יציב ואוהב, היכול להוות בסיס איתן לגידול ילד בריא, יכול להיות תא משפחתי של איש ואישה, של אישה ואישה, ושל איש ואיש - ובלבד שטובת הילד נשמרת.