גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בנימין נתניהו - מסיבת עיתונאים 16.12.23, יאיר לפיד - ספי ויניר, גל''צ, 26.12.23 / צילום: איל יצהר, מארק ישראל סלם (הג'רוזלם פוסט)

בזמן שהמלחמה בעזה נראית עדיין רחוקה מהכרעה, וכרגע לא ברור איך בדיוק יראו השלבים הבאים שלה, הפוליטיקאים מתחילים לדבר על היום שאחרי. מי שמוביל את הקו הזה הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמקפיד להדגיש כי לא יאפשר לרשות הפלסטינית לשלוט ברצועה. ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, נאלץ להגיב לשיח שמוביל יריבו, וההתבטאויות שלו בנושא העלו כמה סימני שאלה.

● האזרחים הערבים מהווים כ־80% מאוכלוסיית הגליל ושליש מהנגב?
● הפייקים שהופצו ברשתות על הפעילות הקרקעית של צה"ל בעזה

אבל לפני שניגע בכך, נראה שאי אפשר לעסוק בשאלת "היום שאחרי" בלי להתייחס גם לשאלת "היום שלפני": איך חמאס צבר כוח קטלני כזה, שבאמצעותו הצליח להנחית על ישראל מהלומה חסרת תקדים, ומה עושים כדי למנוע מדבר כזה לקרות שנית. כאן, מי שנמצא בעמדה פחות נוחה הוא נתניהו, האיש שעומד בראש המדינה כמעט ברציפות מאז 2009 - פרק זמן שהוא ללא ספק ארוך ומשמעותי מאוד.

אז מה קרה בעזה לפני אוקטובר 2023, ולאן היא עשויה ללכת בשנים הבאות? בחנו את הנושא דרך שתי אמירות של נתניהו ולפיד.

היום שלפני: כסף הומניטרי?

כולנו יודעים שבתקופת נתניהו הועבר בהסכמת ישראל כסף קטרי לממשלת חמאס בעזה. אבל למה בדיוק יועד הכסף הזה? ומדוע בעצם הסכמנו לכך? כשנתניהו נשאל על כך במסיבת עיתונאים ב־16 בדצמבר הוא הציג זאת כך: "כסף עבר לרצועת עזה לפני הממשלה בראשותי, בזמן הממשלות בראשותי, ואחרי הממשלות בראשותי. זה לא עבר (כדי) לחזק את חמאס, זה לא עבר למען המנגנון הצבאי של חמאס, זה עבר… כדי למנוע קריסה הומינטרית בעזה". האם זאת הדרך הטובה ביותר להציג את הדברים?

אם נתמקד בשאלת הכסף הקטרי הרי שהסידור הזה דווקא כן נולד בתקופת ממשלת נתניהו. זה קרה בשנת 2012, בממשלה השנייה שאותה הוביל (כשר ביטחון כיהן אז אהוד ברק). כפי שהסביר לנו בעבר ד"ר אודי לוי, מומחה ללוחמה פיננסית מה־JISS, "מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון", ברשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן החליטו אז "לצמצם בצורה דרמטית את המשכורות לעובדי הרשות ברצועה", כש"לתוך הבור הזה נכנסה קטר".

אבל המהלך הזה עבר בשקט יחסי. הכסף הקטרי נצרב באמת בתודעה הציבורית במהלך 2018. באותה תקופה - עדיין תחת נתניהו כראש ממשלה כמובן - שוב נרשמה הסלמה ברצועה, וכחלק מהניסיונות להסדרת המצב, הציעה קטר להכניס סכומי כסף נוספים. כשבנובמבר באותה שנה נכנסו לרצועה המזוודות הראשונות, שכללו 15 מיליון דולר, והתיעוד שלהן פורסם בתקשורת, זה היה אירוע משמעותי יחסית בדעת הקהל (שר הביטחון אביגדור ליברמן התפטר אז מתפקידו).

ב־2021 הוגדל המענק הקטרי: מ־90 מיליון דולר בשנה (15 מיליון כל חודשיים), ל־360 מיליון דולר (30 מיליון כל חודש). לאן הלך אותו מענק חודשי של 30 מיליון דולר? שליש יועד למשפחות נזקקות; שליש לרכישת דלק מישראל; ושליש למשכורות הפקידים במנגנון הממשלתי של חמאס. כלומר, כשנתניהו טען באותה מסיבת עיתונאים שהכסף הועבר רק כדי למנוע משבר הומניטרי ברצועה הוא לא ממש דייק. וממילא, גם ברמה העקרונית, מדובר בטיעון בעייתי.

"בסופו של דבר, זה משחרר לחמאס כספים אחרים שהם יכולים להשתמש בהם למה שהם רוצים", אומר על כך יוחנן צורף, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "הרי המאגר הכספי הוא אחד - כשאתה מגדיל אותו אתה מגדיל את האפשרויות שלך להסיט כספים למטרות נוספות". גם פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר ב־INSS, מביע עמדה דומה, ומכנה את הטענה של ראש הממשלה "מופרכת".

אבל רגע, לנתניהו הייתה עוד טענה, שלפיה אותו סידור כספי נמשך גם אחריו. כלומר, בממשלת בנט־לפיד. כאן, כפי שהסברנו בעבר, נתניהו לא ממש טועה. אמנם, נפתלי בנט כראש ממשלה הכריז ש"מזוודות הכסף צריכות לעבור מהעולם", אך בסופו של דבר נמצא סידור אחר, שכלל הכנסת דלק לרצועה בשווי כספי דומה לסכום שהיה במחלוקת (10 מיליון דולר שיועדו ל"פקידי חמאס"). חמאס מכר את הדלק הזה בתוך הרצועה והשתמש בתקבולים כדי לשלם משכורות. האם בכל זאת יש משמעות לכך שהכסף לא נכנס בצורה של מזומן? פרופ' מיכאל, כמו מומחים אחרים שאיתם דיברנו, אינו סבור כך. "אומנם מזוודות מזומנים נראות פחות טוב מאשר הכנסת דלקים, אך מבחינה מעשית אין לדבר השלכות משמעותיות", הוא אומר.

היום שאחרי: כסף לפקידי הרשות?

אז ההתנהלות מול שלטון חמאס בעזה נראית בדיעבד לא מוצלחת במיוחד. אבל מה מציעים יריביו של נתניהו? בראיון באולפן ynet עומת לפיד עם הצהרותיו האחרונות שלכאורה סותרות את עצמן. בתחילה, אמרו לו, הסברת שהרשות הפלסטינית צריכה לחזור לשלוט בעזה, אך לאחרונה, בתגובה לדברי נתניהו, אמרת ש"אין אדם אחד במדינה" שמאמין שצריך להחזיר לשם את אבו מאזן. "גם אתה לא נראה ממש סגור על היום שאחרי", הטיחו בו.

לפיד טען בתגובה שאין סתירה בדברים. "הרשות צריכה להיות חלק בשלב השני (של המהלך). יש לה מנגנון שם, יש 26 אלף פקידים של הרשות הפלסטינית בתוך עזה… המנגנון הזה צריך לשרת את עזה מבחינה אזרחית". התשובה הזאת של לפיד, כבר לא הייתה שליפה מהמותן. על דברים דומים הוא חזר גם בראיון בגל"צ, וניתן היה לשמוע את אותו רעיון גם מפיהם של חברים אחרים במפלגתו. אז מהו אותו מנגנון אזרחי שרק ממתין לחזור לחיים עם סילוקו של חמאס?

ראשית, המספר עצמו אינו מופרך. לפי צורף, הנתון הזה של 26 אלף פקידי רשות בעזה מופיע בהרבה מסמכים פלסטיניים, וממש לאחרונה גם אבו מאזן עצמו דיבר בראיון בתקשורת על פקידי הרשות שיכולים לקחת את העניינים לידיים ברצועה. אלא שבפועל מדובר יותר במעין שריד היסטורי, לימים שלפני השתלטות חמאס על הרצועה.

"אחרי שב־2007 חמאס השתלט על הרצועה ובכלל זה גם על האדמיניסטרציה, אבו מאזן החל להבין - אומנם באיחור מסוים - שהתקציב השוטף שהוא מעביר מדי חודש לרצועה בעצם אינו משרת את הרשות", הוא מסביר. בסופו של דבר, "נקבעו הסדרים מסוימים שהובילו לכך שעד היום ישנם ברצועה כ-26 אלף פקידים שאומנם מקבלים משכורת מהרשות הפלסטינית. אבל", הוא מוסיף, "הם נטולי סמכויות ודי חסרי מעש". גם פרופ' מיכאל מדגיש שכנראה לא מהם תבוא הישועה. "רבים מהפקידים האלה הם כבר אנשים מבוגרים שרובם מנותקים לחלוטין מהעשייה השלטונית", הוא אומר.

אז מה כן? פרופ' מיכאל מציע להסתמך דווקא על חלק מהפקידים הנוכחיים. לדבריו, "אפילו בתוך המנגנון האדמיניסטרטיבי שיצר חמאס", פועלים גורמים שאינם משויכים אליו. "הגורמים האלה קיימים, ולהערכתי למערכת הביטחון לא תהיה בעיה לאתר אותם ביום פקודה". חשוב מאוד, הוא אומר, ש"האדמיניסטרציה החדשה ברצועה תהיה בעלת זיקה מקומית ותקבל החלטות שמקדמות את האינטרסים העזתיים ולא את אלה של הרשות ברמאללה".