הוועדה המוניטרית של בנק ישראל ניצבה, לראשונה מזה זמן, בפני החלטה כלכלית מאתגרת במיוחד. עד כדי כך, שהאנליסטים ושוק ההון לא הצליחו הפעם לגבש שום קונצנזוס לגביה. אבל לאמיתו של דבר, עם כל הכבוד לעשרות שנות לימודי כלכלה של הנגיד אמיר ירון וארבעת חבריו לוועדה, הדיון הפעם היה שונה בתכלית. דומה יותר ל"פרלמנטים" של יום שישי שאתם רואים בכל שכונה.
● החלטה דרמטית של בנק ישראל: מוריד את הריבית ב-0.25%
● נגיד בנק ישראל מציג: תחזית למשק, ביקורת על תקציב הביטחון ואזהרה
● "ההחלטה הפתיעה אותי": רוב הכלכלנים טעו בתחזיות הריבית
חמשת חברי הוועדה יודעים מצוין שהנתונים והמונחים הכלכליים הם לכל היותר קצפת מלמעלה. בפועל, השיקולים העיקריים בתחילת 2024 - גם בהחלטה על הריבית ועל הצמיחה הכלכלית - נמצאים במגרש הצבאי והפוליטי. שם, התחזיות שלהם טובות כנראה כמו של כל אחד מאיתנו.
אי ודאות בנוגע למלחמה
האם למישהו, גם אם הוא פרופסור לכלכלה, יש יכולת לצפות מה יקרה במהלך השנה - צבאית או פוליטית? האם ירון יכול להעריך עד מתי תימשך המלחמה, והאם היא באמת לא תזלוג בעוצמה רחבה יותר צפונה, מה שכמובן יטרוף את כל הקלפים בנוגע לצמיחה, לאינפלציה, או ליחס חוב־תוצר? או אפילו כמה זמן יימשך המשבר בים האדום, שמקפיץ את מחירי השינוע וגוזר עלינו אינפלציה?
חטיבת המחקר אמנם הכינה תחזית מרשימה, אבל לא באמת צריך ללכת רחוק כדי להבין מה היא שווה. ב־2 בינואר 2023, במקביל להעלאת הריבית בחצי אחוז ל־3.75%, העריכה חטיבת המחקר של בנק ישראל כי הריבית תעמוד על 4% בסוף 2023. וזה עוד היה פספוס סביר (0.75%) מול הערכותיה ב־3 בינואר 2022, לפיה הריבית תעמוד על 0.1%־0.25% בסוף 2022.
ומול כזו אי ודאות, הנגיד בסך הכול זרם עם העסקים, עם משקי הבית שסוחבים משכנתאות ושאר חובות וריביות, ועם רבים באוצר ובממשלה, שקיוו שעלות הכסף תהיה זולה יותר כבר עם תחילת 2024. בסופו של דבר, הוא שכנע את עצמו, מדובר רק ברבע אחוז. אקט מינורי יחסית, שהלוואי שיהיה מספיק כדי לאושש את הכלכלה עוד קצת ובתקווה שהוא לא יכניס אותנו חלילה לסחרור. במגדל הקלפים העדין שבו אנחנו חיים, בהחלט ניתן לאבד איזון גם עם דחיפה קלה של רבע אחוז. ודאי כשהריבית בארה"ב עומדת עדיין על 5.5% ועלולה להסיט לשם עוד כספים.
תזכורת למצב הקופה הציבורית
ועדיין, הסיבות להורדת ריבית אכן היו מצוינות: המלחמה ומצב הרוח השפוף שהביאה עימה מחייבים דחיפה של המשק, האינפלציה ירדה משמעותית והתקרבה לגבול העליון, מצב התעסוקה כבר לא "הדוק", מה שמצמצם את התרחיש ללחצים שיגררו העלאות שכר, ואפילו הדולר ירד ב־10% מאז סוף אוקטובר השחור שעברנו והשנה העגומה שעברנו הסתיימה בסה"כ עם פיחות של 2% מול המטבע האמריקאי.
אבל מול גורמי המאקרו המעודדים, ירון פתח חלון ובהחלט חשש ממה שהוא ראה בחוץ. רק השבוע הודיעה שסטוביץ, יבואנית המזון והטואלטיקה (ברילה, קולגייט ועוד), כי היא נאלצת (הן תמיד נאלצות) להעלות מחירים בעד 15%. במקביל, מי שחשב לקנות "כחול לבן" גילה שהתעשייה המקומית שעדיין מצליחה לשרוד מוקמת פעמים רבות בקווי העימות, והיא לא מייצרת כמו לפני ה־7 באוקטובר. גם במגזר החקלאות - ירקות, פירות, ביצים וכו' - הירי על השדות שבגבול והמחסור בפועלים זרים ופלסטינים כבר הורידו את ההיצע בעשרות אחוזים, מה שכמובן יתגלגל למחירים שאותם נשלם בסופר.
ואם זה לא מספיק, השבוע קיבלנו תזכורת מה זה אומר שהקופה הציבורית ריקה - כששר האוצר סמוטריץ' הפסיק את הפחתת מס הבלו, מה שהקפיץ בן לילה את מחיר הדלק ב־28 אגורות. ראש הממשלה נתניהו אמנם התעקש בסוף השבוע ש"יש כסף לכולם", אבל מדובר בדוגמה ראשונה להרבה מאוד שירותים והטבות שהתרגלנו לקבל מהממשלה וכעת נצטרך לשכוח מהם מול הגירעון התופח.
