דונלד טראמפ, נשיא ארה''ב לשעבר, בכנס באייווה / צילום: ap, Andrew Harnik
שנת הבחירות בארה"ב מתחילה פורמלית ביום ב' השבוע. הסיבוב הראשון של הבחירות המקדימות יתקיים באייווה, מדינה חקלאית מעוטת-אוכלוסין במערב התיכון של ארה"ב. הטמפרטורה באייווה תנוע בין 20 מתחת לאפס ביום ל-28 מעלות מתחת לאפס בלילה. חזאים באמריקה נוהגים לכמת גם את "אפקט צינון הרוח". הוא יוריד למעשה את הטמפרטורה לסביבות 45 מתחת לאפס. צלזיוס.
● "משלוחי הנשק לא מספיקים": אוקראינה נלחמת על הפוקוס של ארה"ב
● 20 מטוסי קרב או תשלום פנסיות: האם ללבנון יש מספיק כסף למלחמה?
טמפרטורת הלילה חשובה מאוד באייווה, מפני שהבחירות שלה אינן בדיוק בחירות. אין קלפיות הנפתחות בשעת בוקר ונסגרות בשעת ערב מוקדמת. לאייווה יש שיטת בחירות קצת ארכאית, המכונה באנגלית Caucuses, זאת אומרת "אספות".
אנשים נאספים בערב בכל רחבי המדינה הענקית הזו (פי שבעה משטח ישראל), בכנסיות, בבתי ספר, בספריות ציבוריות, ושם מתפצלים לקבוצות-משנה, על פי העדפותיהם הפוליטיות; ואחר כך חוזרים ומתארגנים על פי תוצאות הסיבוב הראשון, עד שכל הקבוצות עוברות את רף הייצוג. אז נספרות המצביעות והמצביעים בכל קבוצה, המספרים מסוכמים, נשלחים אל ועדת הבחירות, והתוצאות מוכרזות.
פשוט זה בהחלט לא. אייווה הניבה כישלונות ארגון וספירה שוב ושוב. היא כל כך עצבנה את הדמוקרטים בפעם הקודמת, עד שהם החליטו לוותר על ה-Caucuses של 2024.
טראמפ ושלושת הגמדים
רק הרפובליקאים מצביעים הפעם, וזה סביר למדי. במפלגה הדמוקרטית אין מאבק של ממש. ג'ו ביידן אומנם לא פופולרי, אפילו בתוך מפלגתו, אבל יש לו רק יריב אחד, ציר קונגרס אלמוני, הנמצא במרוץ בעיקר כדי למחות. ההצבעה הרפובליקאית, לעומת זאת, חשובה הרבה יותר, לא מפני שניצחונו של דונלד טראמפ מוטל בספק, אלא מפני שאייווה עשויה לנפות את אחרוני יריביו.
השאלה היא איך בדיוק. היא יכולה לגמד את שלושת האחרונים המנסים את כוחם לממדים של חוסר חשיבות מוחלטת. או אז יגבר הלחץ הפוליטי והכספי עליהם לפנות את מלוא הזירה לנשיא לשעבר; והיא יכולה לגמד שניים מן השלושה, ולהשאיר אחד מהם, או בעצם אחת מהן, בעמדת תחרות קצת יותר משופרת.
מוטב להקדים ולהגיד, ש"קצת יותר משופרת" לא תספיק. הקרקע צריכה להישמט מתחת לרגלי טראמפ כדי שיתעורר אפילו ספק קטן ביחס לסיכויי ניצחונו. הוא אוסף צירים לוועידת המינוי של המפלגה שתתכנס באוגוסט. מכאן ואילך, כמעט בכל שבוע עד תחילת יוני יהיו בחירות מקדימות לפחות במדינה אחת או בטריטוריה אחת (טריטוריה היא פחות ממדינה, כמו וושינגטון הבירה, או גואם, או פוארטו ריקו). ב-5 במרץ יהיו בחירות בו-זמניות ב-30 מדינות וטריטוריות. סביר להניח שאם המרוץ לא יוכרע עד אז, הוא יוכרע שם.
מה יכול לדחות את ההכרעה עד אז? למשל, אם התמיכה בטראמפ באייווה תיפול מ-50%; ואם ניקי היילי, השגרירה באו"ם לשעבר, מושלת מדינה לשעבר, תזכה סולידית במקום השני עם 20% ומעלה.
שבוע ויום אחד לאחר אייווה יהיו הבחירות המקדימות בניו המפשר, מדינה קטנה ומושלגת אחרת בצפון ארה"ב. שם יש להיילי סיכוי לנסות ולהיצמד לטראמפ. תוצאה כזאת לא תהפוך בהכרח את הקערה על פיה, אבל היא עשויה לשנות במשהו את הדינמיקה ולהעניק להיילי את החמצן הפוליטי: תרומות.
"המומנטום הגדול"
ניסיון העבר מלמד אותנו שאייווה בתור כזאת אינה חשובה. רק פעם אחת ב-50 השנה האחרונות היא הצליחה לשנות לחלוטין את הכיוון. זה קרה ב-1976, כשמועמד בן בלי שם, ג'ימי קרטר, בילה בה שנה שלמה, התוודע כמעט באופן אישי אל תושביה, ונחל ניצחון סנסציוני ב"אסיפות". הגל הקטן של אייווה נשא אותו בסופו של דבר עד הבית הלבן.
ב-1980, ג'ורג' בוש האב הביס באייווה את רונלד רייגן, והכריז כי בזה ניתן לו the big Mo, "המומנטום הגדול". לא ממנו ולא מקצתו. רייגן ניצח במקדימות בקלות יחסית, ובוש נאלץ להסתפק בכהונת סגן הנשיא. ייתכן אגב שכל אחד מן המתחרים השבוע ישמח לקבל את הזמנת טראמפ למועמדות לסגן נשיא. אך איש לא הודיע על כוונה כזאת.
ניקי היילי היא המועמדת היחידה של הרפובליקאים המתקרבת להיות אנטי-תזה של טראמפ. היא מזהירה במפורש מפני התוצאות של ניצחונו, במקדימות ובכלליות. היא מתנגדת לנטייתו לפלג ולקטב, להתקפותיו האישיות הבלתי פוסקות ולמדיניות החוץ המשוערת שלו.
הוא מפגין בגלוי את אדישותו לביטחון המערב ולבריתות מעבר לים. הייתכן שהוא יוציא את ארה"ב מנאט"ו? יפרק את בסיסי הים והאוויר שלה בכל רחבי העולם? יניח לרוסיה לדרוס את אוקראינה ולאיים על שכנות נוספות? המזרח התיכון אינו תופס מקום של ממש במערכת הבחירות הזו, כנראה מפני שהתמיכה בישראל אינה שנויה במחלוקת בין רפובליקאים, לפחות לא באייווה.
שני טוענים אחרים למועמדות המפלגה, מושל פלורידה רון דסאנטיס ויזם הטכנולוגיה העשיר ויוק ראמאסוואמי, שותפים כמעט לכל עמדות טראמפ. דסאנטיס קיווה לשכנע את הבוחרים שהוא טראמפ בלי אבני הריחיים של טראמפ, אבל לאחר הצלחה קצרת-ימים הוא צנח הרחק מאחור. דסאנטיס הביע הסתייגות מנוכחות הצי האמריקאי במימי הים התיכון. ראמאסוואמי קרא בגלוי לזנוח את אוקראינה, והביע נכונות להפקיר גם את טייוואן.
"צועדים לליל־ביעותים"
דיווח ב"ניו יורק טיימס" בבוקר יום א' מתאר פסימיות קודרת בין מצביעי ימין באייווה. פעיל רפובליקאי אומר לעיתון, "אנחנו מרגישים שאנחנו צועדים בעיניים עצומות אל תוך ליל-ביעותים, וקצרה ידינו מלהושיע".
אייווה רחוקה מלהיות מדינה מייצגת של ארה"ב, מבחינה דמוגרפית ותרבותית. היא לבנה כמעט לחלוטין, יש בה אחוז גבוה מאוד של נוצרים אוונגליסטים, ובדור האחרון גברה מאוד התיימנותה.
תחזית מזג האוויר שבה פתחנו עשויה להשפיע כמעט יותר מכל פאקטור אחר. כמה אנשים ירצו לצאת מבתיהם בשבע בערב, כאשר האוויר שהם פולטים קופא על נחיריהם?
עוד יותר מבחירות אמריקאיות רגילות, את ההצבעה באייווה יכריעו מוטיבציה וארגון. בעשר השנים האחרונות למדנו שמדד-המוטיבציה תמיד מיטיב עם דונלד טראמפ. אין זה פלא שאוהדיו מתוארים (בידי יריביהם) כ"חברי כת דתית". דרגת הערצתם ומסירותם לטראמפ מאפילה על כל מה שראינו בפוליטיקה האמריקאית כמעט מאז ומעולם. הדעת נותנת אפוא שהגל הקטן של אייווה יישא את טראמפ אל התחנה הבאה ואל התחנות הבאות, בואכה הבית הלבן.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.