בנימין נתניהו, הליכוד (מסיבת עיתונאים, 13.1.24) / צילום: איל יצהר
הדיווחים על ההתבטאויות החריפות של השר דוד אמסלם בקבינט, עוררו לאחרונה יותר ויותר תהיות לגבי נוכחותו בפורום הזה. במסיבת העיתונאים האחרונה שקיים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הפנה אליו כתב חדשות 13, מתן חודורוב, שאלה בנושא, ותהה מדוע זומן השר לקבינט דווקא בשבוע שעבר, "והאם זימון לקבינט הפך לכיבוד פוליטי?". נתניהו תקף את ההנחה שגולמה בשאלה: "לפי השאלה שלך, (אמסלם) הוזמן במיוחד. לא. דודי אמסלם הוא משקיף קבוע בקבינט, הוא היה בכל הישיבות…". אז מיהו "משקיף קבוע" בקבינט, והאם אמסלם הוא אכן כזה?
● המשרוקית | הרמטכ"ל לא היה מוסמך למנות את שאול מופז לצוות שיבדוק את צה"ל?
● המשרוקית | ההיסטוריה מלמדת על הסיכוי שהגירה מרצון תפתור את בעיית עזה
● המשרוקית | מספר הסובלים מאי ביטחון תזונתי בישראל גבוה פי 4 מב-OECD?
הדבר הראשון שחשוב להבין בהקשר הזה הוא שאין בחוק אמירה מפורשת לגבי מעמד המשקיפים בקבינט המדיני-ביטחוני, ששמו הרשמי הוא ועדת השרים לביטחון לאומי. לפי סעיף 6(א) לחוק הממשלה, חברי הקבינט הם: "ראש הממשלה, שר הביטחון, שר המשפטים, שר החוץ, השר לביטחון הפנים ושר האוצר". אליהם ניתן להוסיף שרים נוספים לפי הצעת ראש הממשלה, ובאישור הממשלה. בהחלטת הממשלה מס' 6 מ־3 בינואר 2023, אכן נקבע כי בנוסף לבעלי התפקידים שהוזכרו יכללו בקבינט גם השרים אבי דיכטר, רון דרמר, ישראל כ"ץ ומירי רגב (וגם אריה דרעי, שמאז כבר אינו שר). ומה לגבי המשקיפים? אלה כאמור לא מוזכרים בחוק.
פנינו לדינה זילבר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כדי להבין איך ניתן למנות "משקיף קבוע", אם הסוגיה לא מוזכרת בחוק. היא הסבירה לנו כי "בפועל הערוץ בו נעשה שימוש בעבר במקרים בהם מינו משקיפים הוא החלטות ממשלה". כלומר, אם אמסלם הוא אכן "משקיף קבוע", כפי שטען נתניהו, צריכה להיות החלטת ממשלה בעניין. ואכן, היות שהתואר הזה לא הומצא בממשלה הנוכחית, איתרנו ללא קושי משקיפים קבועים שמונו בעבר: החל מבני בגין שמונה למשקיף בקבינט בממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו (1996), ועד לעומר ינקלביץ' שמונתה למשקיפה בקבינט בממשלת נתניהו־גנץ (2020).
ומה לגבי אמסלם? אנחנו לא הראשונים שבדקו את הסוגיה, אותה הציף כתב כאן 11 מיכאל שמש. בבדיקת ההחלטות שקיבלה הממשלה הנוכחית לא הצלחנו לאתר החלטה על מינויו למשקיף. מה שמעניין הוא שנראה שאמסלם לא לבד. בבדיקות שבוצעו בחלק מכלי התקשורת, הוזכר כי מי שכן מונתה כמשקיפה בצורה מסודרת היא השרה גילה גמליאל, שעל פי הדיווחים מגיעה גם היא לישיבות הקבינט. אלא שגם החלטה מסודרת בעניינה לא הצלחנו לאתר (מטעמה לא נמסרה תגובה). למעשה, המשקיפה הקבועה היחידה שמינויה אושר בצורה מסודרת היא יפעת שאשא ביטון, שמפלגתה הצטרפה לממשלה רק לאחר פרוץ המלחמה, וקיבלה ארבעה נציגים בקבינט (גנץ, איזנקוט, סער וטרופר) ומשקיפה.
ובכל זאת, האם יש דרך שבאמצעותה אמסלם יכול להפוך ל"משקיף קבוע" למרות שאין החלטת ממשלה בעניין? זילבר סבורה שלא. ראש הממשלה "יכול להזמין מישהו אד הוק לישיבה מסוימת על פי צורך ספציפי, אבל אז לא מדובר במשקיף קבוע", היא אומרת, וגם הזמנה נקודתית שכזו "צריכה לשרת צורך ענייני". לדבריה, "אם אין החלטת ממשלה שממנה שר מסוים כמשקיף, לא ברור על מה נסמך ההיגד שמדובר ב'משקיף קבוע'". להחשיב שר למשקיף כזה "רק בשל כך שהוא מגיע דה פקטו לישיבות" מהווה "זלזול בדרכי עבודה מתוקנות, ופעולה בלתי עניינית, שאינה תואמת את רוח החוק המקורית".
בשורה התחתונה: דבריו של נתניהו מטעים. התפקיד "משקיף קבוע" בקבינט אמנם אינו מעוגן בחוק, אך מזה עשרות שנים הנוהל הוא שכדי ששר יצטרף לדיוני הקבינט במעמד הזה, יש צורך בהחלטת ממשלה מסודרת. לא הצלחנו לאתר החלטה כזאת שהתקבלה בעניינו של אמסלם.
תחקיר: אוריה בר־מאיר