מספר הסובלים מאי ביטחון תזונתי בישראל גבוה פי 4 מב-OECD?

ח"כ כהן הציפה נושא שבו המצב בישראל רע, אבל השוותה לעולם בצורה לא נכונה • המשרוקית של גלובס

מירב כהן, יש עתיד (משדר מיוחד, קשת 12, 3.1.24) / צילום: יח''צ
מירב כהן, יש עתיד (משדר מיוחד, קשת 12, 3.1.24) / צילום: יח''צ

להגדרות הציונים לחצו כאן

נכון- ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו- ההצהרה נכונה ברובה אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון- חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו- חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעייה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון- ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס- לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלו גם לא נאספים
ללא ציון- המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

המלחמה בעזה והקיצוצים בתקציב שיבואו בעקבותיה מעלים לדיון גם מצוקות כלכליות וחברתיות שצפויות להתגבר כעת. בהקשר זה התייחסה ח"כ מירב כהן לתופעת האי ביטחון התזונתי וציינה כי "לצערנו, עוד לפני המלחמה כבר היה שיעור מאוד גבוה של אי ביטחון תזונתי בקרב משפחות בישראל". לדבריה, נכון לאותה תקופה "30% מהמשפחות סבלו מאי ביטחון תזונתי", כש"במדינות ה-OECD זה רק 7%. זאת אומרת", היא סיכמה, "אנחנו במקום מאוד מאוד לא טוב". האם זו השוואה נכונה?

המשרוקית | באיזה בית דין מתנהל ההליך נגד ישראל? ברשת מבולבלים
המשרוקית | ההיסטוריה מלמדת על הסיכוי שהגירה מרצון תפתור את בעיית עזה
המשרוקית | בג"ץ עצר מהלך של העברת "מסתננים" לראונדה תמורת תשלום?

לפי הגדרתו של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), אי-ביטחון תזונתי הוא "היעדר נגישות רציפה למזון בטוח ומזין בכמות מספקת כדי להבטיח גדילה והתפתחות תקינות וחיים". לארגון יש גם נתונים על מצב הפרמטר הזה במדינות העולם לאורך השנים. בספטמבר 2022 פרסמו ב-OECD דוח בנושא, בו ערכו עיבוד לנתוני FAO, וממנו עלה כי בין השנים 2018-2020, 7.5% מאוכלוסיית ה-OECD סבלה מ"אי ביטחון תזונתי מתון". כלומר, בדומה לנתון ההשוואתי שהזכירה ח"כ כהן.

אבל מהו שיעור האי ביטחון התזונתי בישראל, על פי אותו ארגון? לפי נתוני ה-FAO העדכניים ביותר, בין 2020 ל-2022 עמד בממוצע שיעור האי ביטחון התזונתי - המתון והחמור יחד - על 13.2%. זהו נתון גבוה יחסית לשאר המדינות ב-OECD - ישנן רק ארבע מדינות בארגון שהמצב בהן גרוע יותר (לא כולל טורקיה וקולומביה שלגביהן אין נתונים) - ועדיין הנתון הזה רחוק מאוד מאותם 30% שהוזכרו על ידי כהן.

אז על מה מבוסס המספר שבו היא נקבה? מטעמה נמסר לנו כי "הציטוט הוא מהמקור שיודע הכי טוב מה המצב של אי ביטחון תזונתי בישראל - ביטוח לאומי" (תגובתה המלאה מובאת בהמשך). ואכן, לפי נתוני הביטוח הלאומי, ברביעים השני והשלישי של 2023, 30.9% מהאוכלוסייה הבוגרת חיה באי-ביטחון תזונתי בשל סיבות כלכליות. אבל האם זה נכון לייצר משוואה בה מצד אחד מציבים את הנתון העולמי שנמדד לפי המתודולוגיה של ה-FAO ובצד השני את הנתון הישראלי שנמדד לפי המתודולוגיה של הביטוח הלאומי?

פנינו לביטוח הלאומי ושם הסבירו לנו כי השנה החליטו שם להרחיב ולהעמיק את הסקר - כך שלמעשה, זה יהיה בעייתי להשוות את הנתונים המופיעים בו אפילו לנתונים שפורסמו על ידי הביטוח הלאומי עצמו בשנים הקודמות (ואכן, ב-2021 עמד הנתון על 17.5% בלבד). במסמך של מרכז טאוב מוסבר כי השיטה שבה משתמשים בביטוח הלאומי ("השאלון האמריקאי") היא ייחודית יחסית, וברוב מדינות העולם לא נעשה בה שימוש. גם פרופ' ג'וני גל, חוקר ראשי במרכז, ואחד ממחברי המסמך, סבור כי "אם רוצים להשוות למדינות ה-OECD, עדיף להשתמש בנתוני הארגון". לדבריו, "התמונה המשתקפת בנתונים הללו מאפשרת מבט נכון על התופעה החמורה כשלעצמה בישראל", שיש בה די "על מנת שקובעי המדיניות יבינו כי יש כאן בעיה חמורה המחייבת התערבות מקיפה".

מטעמה של ח"כ כהן נמסר: "אני מודעת למגבלה שבהצלבת הנתונים, ייתכן שה-OECD טועה גם לגבי נתונים של מדינות ספציפיות אחרות. אבל גם אם נחמיר עם עצמנו ונסתמך רק על נתוני ה-OECD, גם לגבי ישראל, אי הביטחון התזונתי בישראל הוא כמעט פי 2 מממוצע ה-OECD, וזוהי תעודת עניות, תרתי משמע, למדינת ישראל".

בשורה התחתונה: דבריה של כהן מטעים. לא ניתן להשוות בין נתון האי ביטחון התזונתי בישראל כפי שהוא מחושב על ידי הביטוח הלאומי (30.9%), לבין הנתון המקביל מה-OECD (העומד על 7.5%), מכיוון שמדובר בשתי מתודולוגיות שונות. אם רוצים להתייחס למצב בישראל בהשוואה עולמית, הנתון הרלוונטי הוא נמוך בהרבה, ועומד על 13.2%.

תחקיר: יובל אינהורן

לבדיקה המלאה לחצו כאן

שם: מירב כהן
מפלגה: יש עתיד
תוכנית: משדר מיוחד (קשת 12)
ציטוט: "30% מהמשפחות סובלות מאי ביטחון תזונתי. לשם ההשוואה, במדינות ה-OECD זה רק 7%"
תאריך: 3.1
ציון: מטעה

בריאיון לקשת 12, ח"כ מירב כהן נתבקשה להתייחס לנתונים בדבר ממדי תופעת ה"אי-ביטחון התזונתי" שהוצגו בוועדה במיוחדת לטיפול בשורדי השואה - שכהן מכהנת כיושבת הראש שלה. כשהמראיין המראיין שיער שבעקבות המלחמה הנתונים צפויים להיות עגומים יותר, השיבה כהן: "לצערנו עוד לפני המלחמה כבר היה שיעור מאוד גבוה של אי ביטחון תזונתי בקרב משפחות במדינת ישראל" וציינה: "הנתונים שהוצגו בוועדה שלי הם מאוד מדאיגים: עוד לפני המלחמה, 30% מהמשפחות סובלות מאי ביטחון תזונתי - לשם ההשוואה, במדינות ה-OECD זה רק 7%. זאת אומרת, אנחנו במקום מאוד מאוד לא טוב". בדקנו כיצד הנתונים בדבר אי ביטחון תזונתי בישראל עומדים בהשוואה לארגון המדינות המפותחות (OECD).

לפי הביטוח הלאומי, ביטחון תזונתי הוא מצב שבו למשק הבית יש גישה סדירה למזון המספק את הצרכים הבסיסיים והפעילים, כאשר לפי הגדרתו של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), אי-ביטחון תזונתי הוא "היעדר נגישות רציפה למזון בטוח ומזין בכמות מספקת כדי להבטיח גדילה והתפתחות תקינות וחיים". בנייר מדיניות שנכתב במרכז טאוב על ידי פרופ' ג'וני גל, אורי אוברמן וניר קידר, מוסבר שם שלהגדרה זו של אי ביטחון תזונתי יש "ארבעה ממדים שמוכרחים להתקיים בעת ובעונה אחת: עצם קיומו של מזון, המשאבים הנדרשים לאדם או למשפחה המבטיחים נגישות למזון זה, האפשרות המעשית שניתנת לאדם לנצל את הנגישות הזו ולבסוף - היכולת לצרוך את המזון על פני זמן". כמו כן, הם מציינים כי "מקובל להבחין בין רמות שונות של אי-ביטחון תזונתי. מי שסובלים מאי-ביטחון תזונתי מתון יתקשו להשיג מזון בריא ומאוזן באופן רציף בגלל מגבלות של משאבים כספיים או אחרים. מי שסובלים מאי-ביטחון תזונתי חמור נוטים לסבול מהיעדר מזון או אף נאלצים לוותר על מזון, לעיתים למשך יום שלם או יותר".

המספר שנקבה בו כהן לגבי היקף האי ביטחון התזונתי ב-OECD, דומה לנתון שמופיע בדו"ח של הארגון, לפיו על פי נתוני ה-FAO, מוערך שבין השנים 2018-2020, 7.5% מאוכלוסיית ה-OECD סבלה מאי-ביטחון תזונתי מתון. לפי הארגון, אי ביטחון תזונתי חמור הוא יחסית נדיר במדינות המפותחות. מנתוני ה-FAO, מתקבל שבאותן שנים הוא נע במדינות ה-OECD בין פחות מ-0.5% ל-4.3%.

מנתוני ה-FAO העדכניים ביותר עולה שבממוצע על פני השנים 2020-2022, שיעור האי ביטחון התזונתי - המתון והחמור יחידו - מתוך כלל האוכלוסייה שנרשם בישראל היה החמישי בגובהו מבין 36 מדינות ב-OECD (אין נתונים זמינים לגבי טורקיה וקולומביה). בעוד שהחציון עמד על 7.3% והממוצע ה"פשוט" (כלומר, כזה שלא מתחשב בגודלה היחסי של כל מדינה) עמד על 8.4%, בישראל הנתון עמד על 13.2%. נתון גבוה יותר נרשם רק במקסיקו (27.6%), צ'ילה (18.1%), קוסטה ריקה (16.2%) וניו-זילנד (15.1%).

אך אם לפי הנתונים הללו מדובר על שיעור של אי ביטחון תזונתי שעומד בישראל על 13.2%, מדוע כהן דיברה על 30%? כהן מסרה לנו כי "הציטוט של 30% הוא מהמקור שיודע הכי טוב מה המצב של אי ביטחון תזונתי בישראל - ביטוח לאומי" (תגובתה המלאה תובא בהמשך). ואכן, לפי נתוני הביטוח הלאומי שהוצגו גם בדיון בוועדה בראשה כהן עומדת, ברביעים השני והשלישי של 2023, 30.9% מהאוכלוסייה הבוגרת חיה באי-ביטחון תזונתי בשל סיבות כלכליות. עוד לפי נתוני הביטוח הלאומי, 12.6% מהאוכלוסייה הבוגרת בביטחון תזונתי נמוך מאוד ו-18.3% בביטחון תזונתי נמוך. שיעור האוכלוסייה הבוגרת שלא יכלה מסיבות כלכליות להרשות מזון שאינו מזיק לבריאות היה 31.4%.

נחזור לטענה של כהן. כהן למעשה השוותה בין שני נתונים על שיעור אי ביטחון תזונתי שמתבססים על מקורות שונים: מצד אחד הנתון לגבי ישראל (30.9%) שלקוח מתוך הביטוח הלאומי - ומצד שני הנתון לגבי ה-OECD שנזכר בדו"ח של הארגון ושמבוסס על נתוני ה-FAO.

אלא שנראה כי ההצלבה של שני הנתונים האלה היא בעייתית - שכן מדובר על שיטות ניתוח שונות לגמרי. כפי שמוסבר במסמך של מרכז טאוב, בסקרים שערך המוסד לביטוח לאומי לאורך כמה שנים בנושא זה בישראל נעשה שימוש בשאלון בן שמונה-עשרה שאלות, שבנה במקור משרד החקלאות האמריקאי. השאלון בוחן את תחושת אי-הביטחון התזונתי של בני המשפחה הנסקרת וכולל בתחילה שאלות לגבי מצבים פחות חמורים של אי-ביטחון תזונתי, ואחר כך שאלות לגבי מצבים חמורים יותר. בתשובה לפנייתנו, בביטוח הלאומי ציינו בפנינו כי השנה החליטו במינהל המחקר של הביטוח הלאומי להרחיב ולהעמיק את הסקר - כך שלמעשה, זה יהיה בעייתי להשוות את הנתונים הללו אפילו לנתונים שפורסמו על ידי הביטוח הלאומי עצמו בשנים הקודמות. על כך יעיד השוני הגדול בין הנתונים: בעוד שכאמור, הנתון האחרון שפורסם עומד על 30.9% בקרב האוכלוסייה הבוגרת, בשנים 2021 ו-2016 הנתונים עמדו על 17.5% ו-18.6% (בהתאמה) מהאוכלוסייה (בקרב משפחות הנתונים היו 16.2% ו-18.1% בהתאמה).

ואולם, כפי שצוין במסמך של מרכז טאוב, רק מספר קטן של מדינות בוחנות את היקף אי-הביטחון התזונתי באמצעות השאלון האמריקאי - השיטה עליה מבוססת ההערכה של הביטוח הלאומי. לעומת זאת, מבט בינלאומי משווה אפשר לקבל מהשיטה של ה-FAO שמבוססת על מדד FIES (Scale Experience Insecurity Food). מדד זה מסתמך על סקר שבוחן את נגישותו של הנשאל למזון מספק ואת הרמות השונות של הנגישות למזון. השאלון כולל בין השאר שאלות הנוגעות לכמות המזון ולאיכותו, לצד שאלות על הצורך לצמצם מנות, לוותר על ארוחה או אפילו לא לאכול במשך יום שלם.

פרופ' ג'וני גל, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב, הסביר לנו ש"אם רוצים להשוות למדינות ה-OECD, עדיף להשתמש בנתוני הארגון". "אני חושב", מוסיף פרופ' גל, "שהתמונה המשתקפת בנתונים הללו מאפשרת מבט נכון על התופעה החמורה כשלעצמה בישראל. יש בזה די על מנת שקובעי המדיניות בישראל יבינו כי יש כאן בעיה חברתית חמורה המחייבת התערבות מקיפה".

מח"כ מירב כהן נמסר: "הציטוט של 30% הוא מהמקור שיודע הכי טוב מה המצב של אי ביטחון תזונתי בישראל - ביטוח לאומי. והוא 30%. הציטוט לגבי מדינות ה-OECD הוא כאמור מה-OECD. אני מודעת למגבלה שבהצלבת הנתונים, ייתכן שה-OECD טועה גם לגבי נתונים של מדינות ספציפיות אחרות. אבל גם אם נחמיר עם עצמנו ונסתמך רק על נתוני ה-OECD, גם לגבי ישראל, אי הביטחון התזונתי בישראל הוא כמעט פי 2 מממוצע ה-OECD, וזוהי תעודת עניות, תרתי משמע, למדינת ישראל".

לסיכום, כשכהן טענה שבעוד שב-OECD שיער האי ביטחון התזונתי עומד על 7% ובישראל על 30%, היא השוותה בין נתונים ממקורות שונים - שאינם בני השוואה. כשלוקחים את הנתונים מאותו מסד נתונים שמאפשר השוואה בינלאומית, הנתון לגבי ישראל עומד על כ-13%, מה שמעיד על פער קטן הרבה יותר מזה שכהן ציינה. לכן דבריה של כהן מטעים.