מהללים בוסים מרושעים / צילומי מסך מהסדרות House ומ Succession) HBO), באדיבות 20thCentFox/Courtesy Everett ('השטן לובש פראדה'), אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי
יאשה מונק הוא פרופסור ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטת ג'ון הופקינס. לאחרונה יצא לאור ספרו החדש, "The Identity Trap: A Story of Ideas and Power in Our Time".
המסר ששולחת התרבות הפופ ברור: אם אתה רוצה להתקדם, מוטב שתהיה נבל.
קחו לדוגמה את אחת התוכניות המפורסמות ביותר של ימינו: "היורשים", שזכתה זה עתה בפרס האמי לדרמת הטלוויזיה הטובה ביותר, זו השנה השלישית ברציפות. בסדרה כולם נבזיים לכולם כל הזמן. לוגן רוי בנה אימפריה שלמה על בסיס חוסר רחמים וטיפה סדיזם. כשהם מתחרים ביניהם על חסדיו, ארבעת ילדיו דוחפים את עצמם ללא הרף כדי להוכיח את קשיחותם, מאמצים שבזכותם הם מצליחים להרוס את מערכות היחסים האישיות שלהם.
● WSJ|בוגרי התואר במנהל עסקים שלא מצליחים למצוא עבודה
● אולי הגיע הזמן שסטארט־אפים ילמדו מחברות משפחתיות על שמרנות ותכנון לטווח ארוך
● דור חדש של מחקרים קובע: זוגיות היא לא בהכרח מתכון לאושר
נראה ש"היורשים" מעידה שכך עובד העולם של העשירים והחזקים: אם אתה רוצה שיהיה לך סיכוי כלשהו להתברג לתוכו, מוטב שתהיה כמו בני משפחת רוי.
העניין שמביעה תעשיית הבידור בהצלחות של נבלים התחיל הרבה קודם. בסדרת הטלוויזיה הותיקה "האוס", הדמות הראשית היא רופא בעייתי ואנוכי, שבמקביל מציל חולים רבים בשל סירובו להקשיב לעמיתיו לעבודה. בסרט "השטן לובשת פראדה", מירנדה פריסטלי האימתנית עולה לצמרת עולם האופנה בגלל הדרישות הבלתי סבירות שלה והזלזול המתמיד בכפופים לה. וברשימה אינסופית של סרטים על כסף, מ"אמריקן פסיכו" ועד "הזאב מוול סטריט", אגואיזם והפרעת אישיות נרקיסיסטית מתוארות למעשה כתנאי מוקדם להצלחה.
האמונה שהתנהגות רעה עוזרת לך להתקדם משותפת גם לאנשים רבים מחוץ למסך. דונלד טראמפ הפך לחלק מרכזי מהמותג הפוליטי שלו את הרעיון שלכל אינטראקציה יש מנצח ומפסיד מובהק, ואמריקאים רבים ממשיכים להעריץ את הסגנון הלוחמני והשתלטני שלו. אבל נראה שיותר מאשר בכל מקום אחר, האמונה שהדרך הטובה ביותר להצלחה עולמית היא להציב את עצמך באכזריות מעל כולם, פופולרית בקרב סוג מסוים של אנשי עסקים שאפתנים.
אנשים מפחידים נתפסים כחזקים, אך האם זה עוזר להם להתקדם?
כל מי שעבד אי פעם במשרד מכיר את הטיפוס: השאפתן הנואש לעלות בסולם הדרגות ומוכן להתנהג כמו נבל מוחלט לעשות זאת. הוא - וכן, בדרך כלל מדובר בו (ולא בה), מדבר ללא הרף על ההישגים שלו ומזלזל בעמיתיו. אולי הוא אפילו מסרב למשימות מסוימות שמוטלות עליו כי הוא מחשיב אותן כלא מתאימות לרמת הכישרון האמיתי שלו, הוותק, או ההסמכה שלו.
הנחת הליבה של הנבל של המשרד, בין אם היא מודעת או לא מודעת - היא פשוטה מאוד: הרבה אנשים חזקים הם נבלים. אני רוצה להיות חזק. אז אני צריך להתנהג כמו נבל. אבל האם ההנחה שלהיות נבל יביא אותך להצלחה באמת נכונה?
יש סיבה לחשוב שההנחה עשויה להיות נכונה. פסיכולוגים מצאו שאנשים בעלי תכונה פסיכולוגית של "אי נעימות" נוטים יותר ליהנות מהצלחה בתחומים מסוימים, במיוחד בתחומי היצירתיות. סמואל האנטר מאוניברסיטת פנסילבניה ולילי קושנברי מאוניברסיטת סטוני ברוק, למשל, ביקשו מ-200 סטודנטים להמציא רעיונות לקמפיין שיווקי מקוון ולאחר מכן לעבוד יחד כדי לבחור את הרעיונות הטובים ביותר. במחקר משנת 2014, הם מצאו שרעיונותיהם של תלמידים פוגעניים - כלומר אנשים הנוטים להתנהג ביתר "וכחנות, אגואיסטיות, תוקפנות, כוחניות ועוינות" - היו בעלי סיכוי גבוה יותר להיבחר.
זה נשמע אינטואיטיבי לחשוב שנבלים עשויים ליהנות מיתרונות מסוימים בתחומים יצירתיים. כשכולם טועים במשהו, נדרשת נכונות להפוך את עצמך ללא פופולרי כדי להצהיר שהמלך הוא עירום. האנשים שמוכנים להפוך את עצמם ללא פופולריים לרוב אינם מתעניינים ברגשות או באינטרסים של אחרים, גם בהקשרים אחרים. אז אין זה פלא שכמה מהפכנים מפורסמים - כמו טרוויס קלניק (מייסד אובר) ומארק באום (הדמות המתוארת ב"מכונת הכסף" כמשקיע מרכזי שהימר נגד משכנתאות סאב-פריים לקראת המשבר הפיננסי של 2008) - היו ידועים לשמצה בכך שהם פעלו באגרסיביות, בעיקשות וביהירות.
אבל חשוב לא לקפוץ למסקנות בגלל כמה דוגמאות בולטות. כפי שמתברר, מחקרים אחרים מצביעים על כך שברוב ההקשרים, להיות אדם לא נעים לא רק שלא יעזור להתקדם - תכונה זו אולי אפילו תהווה חיסרון רציני.
כדי לענות ביסודיות על השאלה האם להיות נבל הופך אנשים למצליחים יותר, קמרון אנדרסון, פרופסור להתנהגות ארגונית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, החליט לערוך מבחן מקיף. הוא מיפה את האישיות של 457 סטודנטים ולאחר מכן עקב אחר מסלול הקריירה שלהם במשך תקופה של 14 שנים. הממצאים של אנדרסון מפתיעים: בניגוד לציפיות, אנשים לא נעימים לא הצליחו לרדוף אחרי כוח במקום העבודה שלהם יותר מעמיתיהם היותר נעימים.
כפי שאנדרסון ושלושה מעמיתיו מסבירים במאמר משנת 2020 בכתב העת PNAS, לאנשים לא נעימים היה יתרון ברור אחד: "אנשים לא נעימים היו מפחידים, מה שהיה מחזק את כוחם". אבל היתרון שנגזר מההתנהגות השתלטנית שלהם קוזז על ידי חיסרון נלווה: "היו להם גם יחסים בין-אישיים גרועים יותר בעבודה" וזה קיזז "כל יתרון כוח אפשרי שההתנהגות שלהם הייתה יכולה לספק".
ההנחה של אנדרסון הייתה חד משמעית: "חוסר הסכמה לא נתן לאנשים יתרון בתחרות על הכוח - אפילו בתרבויות ארגוניות יותר אכזריות, של 'אדם לאדם זאב'".
זה נשמע הגיוני. עבור כל מקצוען או משקיע מבריק באמת, שמשוכנעים בצדק שיש להם שיקול דעת טוב יותר בהשוואה לכל הקולגות או המתחרים שלהם, סביר להניח שיהיו עשרות או אפילו מאות אנשים בנסיבות שגרתיות יותר שרק אוחזים בתחושת ערך עצמי מנופחת. ולמרות שמינון בריא של ביטחון עצמי בהחלט יכול להועיל בחיים או בעסקים, אף אחד לא רוצה להיות מוקף באגואיסטים בעלי תפיסה מוגזמת לחלוטין של הכישורים שלהם. לפעמים, התרברבויות עשויות לעזור לך להתקדם; לעתים קרובות יותר, תכוונת אלה יגרמו לאנשים לעשות כל מה שהם יכולים כדי להימנע מקרבתך.
להיות חזק יכול להפוך אותך לנבל- ולא ההפך
ועדיין, זה בהחלט מרגיש כאילו בעלי סמכות נוטים יותר להתנהג כמו נבלים. האם זו פשוט אשליה, שנולדת מתך קנאה, או אולי נטייה טבעית להתעצבן מהדרישות של הבוסים שלנו?
התשובה עשויה להיות די פשוטה: נדמה שעמדת כוח דוחפת אנשים לנהוג באנוכיות. כפי שהראו דיקן סי לודוויג מאוניברסיטת לורדס וקלינטון או. לונגנקר מאוניברסיטת טולדו במחקר קלאסי בכתב העת לאתיקה עסקית (Journal of Business Ethics) ב-1993, נראה שמנהיגים מצליחים לא מתנהגים כמו נבלים מכיוון שהם לא מוסריים במיוחד או מתמודדים עם תחרות קשה במיוחד. להיפך, הצלחה מספקת להם גישה פריבילגית לאנשים ולמידע; נותנת להם "שליטה בלתי מרוסנת במשאבים ארגוניים"; ומבססת תחושה של היותם בלתי מנוצחים. התנהגותם, במילים אחרות, היא "תוצר לוואי של הצלחה".
בקיצור, אנשים חזקים מתנהגים לעתים קרובות כמו נבלים. אבל זה בגלל שכוח עלול להפוך אנשים לנבלים, ולא בגלל שנבלות תגרום לך להיות חזק יותר.
המסקנה הזו עשויה להרגיש מנוגדת לערכים הרווחים בתרבות. אבל אפילו התוכניות והסרטים שנראה שחוגגים נבלים כוללים את אותו שיעור. אחרי הכל, ד"ר האוס מסתבך שוב ושוב בצרות מקצועיות רציניות בגלל חוסר יכולתו להסתדר עם עמיתיו. גיבור "הזאב מוול סטריט" מגיע לכלא. אפילו צוות השחקנים של "היורשים" מועדים מכישלון לכישלון, הן בחייהם המקצועיים והן בחייהם האישיים. הם האנטי-גיבורים המובהקים: למרות כל העושר והכוח שלהם, הם מהווים מודל לאיך לא לנהל את חיינו.
אנשים בעמדות כוח יכולים להתנהג כנבלים בקלות רבה יותר, אבל משמעות אינה שלהיות נבל יעזור להפוך אותך לעוצמתי. וכששוכחים את השיעור הזה, לא רק שנמרר את החיים של עמיתנו לעבודה אלא אולי אף מחבל ברווחה האישית שלנו.