משקפי Apple Vision Pro / צילום: Apple
ענקית הטכנולוגיה אפל שחררה את המוצר שמהווה את העתיד לפי דעתה: קסדת המציאות המעורבת Vision Pro. ההשקה, שהתקיימה בשבוע שעבר בארה"ב, הפיחה תקווה בקרב רבים שחזון המציאות המוגברת - משקפיים המגבירים את הסביבה באמצעות שכבות של מידע ואנימציה - התגשם. מאידך, היא חוללה סערה סביב המחיר הגבוה שנקבע: 3,500 דולר.
● בדיקה טכנולוגית | השיטות שכדאי להכיר כדי לייעל את העבודה בתוכנת וורד
● בדיקה טכנולוגית | בדקנו את מכשיר הדגל החדש של סמסונג. מה חשבנו על יכולות ה-AI?
● תתרגלו ל-5 המופלאות? שתי ענקיות הטכנולוגיה שנשארו מאחור
השבוע ניסינו מעט את הקסדה החדשה - לא לזמן רב - וחזרנו עם התרשמות ראשונית. ספוילר: מדובר במוצר מרשים מאוד, אך יקר ומעט מגושם. את ההישג של אפל אי אפשר לקחת ממנה - היא הצליחה במשימה שענקיות טכנולוגיה אחרות, בהן מטא, מיקרוסופט, מג'יק ליפ התקשו בה.
משקפי המציאות החזקים שלה מאפשרים לבצע מגוון משימות לאורך זמן: לשחק משחקי וידאו, לצפות בטלוויזיה, לנווט ברחוב או אפילו לחבר מסמכים. ההובלה שלה בתחום מוכיחה כי חדשנות מהסוג הזה יכולה להגיע בעיקר מחברות המתמחות במוצרי חומרה, ולא מחברות תוכנה או רשתות חברתיות.
החידוש העיקרי: חיבור למציאות אמיתית
הבשורה העיקרית של משקפי הויז'ן פרו היא שהם אינם מנסים להחליף את המציאות, אלא להשתלב בה. כך, לא מדובר במשקפי מציאות מדומה שחבישתם שולחת את המשתמש לעולם וירטואלי, אלא באביזר שמלביש שכבות של אנימציה על המציאות, ובעצם הופך את הסביבה הקרובה למסך ענק.
כך, ניתן להציב מקלדת וירטואלית על גבי שולחן מציאותי, תוך כדי שהיא מטילה עליו צל וירטואלי. באותו האופן, משתמש יכול לפתוח מולו את אפליקציית הדואר האלקטרוני או את מעבד התמלילים ולהציבם באמצע חדר העבודה, לצאת רגע עם המשקפיים ולחזור - ואלה עדיין ימתינו לו באותו מקום.
השילוב בין המציאות לאנימציה מגיע לשיאו במשחקי המחשב של אפל ויז'ן פרו, שזמינים למנויי שירות המשחקים של אפל, ארקייד. משחק פרוט נינג'ה, למשל, הוא חגיגה של ערבוב בין מציאות לדמיון. דמויות וירטואליות קופצות מפינת החדר על השולחנות, ומאמנות את השחקן כיצד עליו לחתוך מספר הולך וגדל של פירות שמזנקים עליו מתוך צמחים שנובטים כמו מתוך הרצפה.
המשחק מנתח תמונה תלת ממדית של החדר, ויודע לכסות כמעט את כולו באלמנטים מונפשים שיוצרים חוויה שהותירה אותנו פעורי פה. במשחק השחמט, ניצב במרכז החדר מגש מרחף ועליו לוח שחמט וירטואלי בגודל סטנדרטי, ובו שיחקנו נגד שחקנים בארצות אחרות. במשחק הלגו נצפו חלקים מעופפים שנראו מציאותיים לגמרי, ונדרשנו להציב אותם על גבי לוח וירטואלי.
צפייה באפל טי.וי אפשרה לנו להציב את המסך על הקיר, ולמתוח אותו באמצעות תנועה של שתי אצבעות בלבד עד כדי תחושה שהוא ממלא את הקיר כולו, ולאחר מכן להחשיך את הסביבה באמצעות כפתור הכתר, שגם אחראי על הוויסות הרצוי בין מציאות מדומה לסביבה החיצונית.
ההצהרה של אפל בדבר עירוב בין סביבה לטכנולוגיה היא חשובה, בשל החשש של רבים כי הניתוק מהמציאות יהיה חד ומסוכן מדי - בניגוד לחזון המטאוורס של מארק צוקרברג, למשל. באפל, אגב, האמירה הזו היא הדדית: ניתן לראות דרך המשקפיים, גם אם באופן מגושם, את תנועת עיני המשתמש - כיוון שהיא מוקרנת במסך חיצוני. התוצאה מעט מוזרה, אך מפחיתה את הריחוק החברתי בין חובש המשקפיים לסביבתו.
היתרון הבולט: חווית המשתמש של אפל
השליטה בקסדה נעשית בשני אופנים: מעקב אחר האישונים כדי למקם את הסמן במרחב, ולאחר מכן הקשה של האצבעות בתנועת צביטה. זה מה שיגרום לאפליקציות להיפתח, או לתפריטים לזוז במרחב.
רוצים לפתוח אפליקציה? כוונו את העיניים לאייקון שלה, וצבטו בידיכם כדי לפתוח אותה. בהתחלה לוקח זמן להתרגל, להבין היכן למקם את הידיים או כיצד לצבוט, אבל ברגע שעולים על זה, הביצוע קליל, זורם ונכון.
הקלדה על מקלדת, עם זאת, היא מעט מסובכת: היא דורשת להקליד על כל אות בנפרד באמצעות הפניית המבט וצביטה, או לקרב את המסך הווירטואלי אליכם ואז לנסות ולגעת בו כאילו היה ממש לפניכם. החוויה כבדה מעט, ובאפל בונים על כך שתעדיפו ללכת על אופציית ההכתבה הקולית. זה אפשרי, אבל פחות מתאים לעבודה במשרד או לכתיבה ממושכת.
בנוסף, מכיוון שהתמונה הנשקפת לעיניים היא הקרנה על גבי מסך באמצעות צילום של 12 מצלמות היקפיות, הרי שנוצר עיכוב מיקרוסקופי בין התנועה האמיתית בחלל לבין התמונה הנשקפת בקסדה. הדבר מייצר תחושת סחרור קלה בעיקר בזמן הזזת הראש לצדדים, ולאחר דקות ארוכות של שימוש והסרת המשקפיים נדרש זמן להתרגל למציאות. עם זאת, מדובר במטרד נסבל ולא באפקט ארוך טווח.
התהליך: בלי סיבוכים
מאחר שמדובר בטריטוריה לא ידועה לרבים מאיתנו, אפל רוצה שתהליך הלימוד יהיה קל יחסית ופשוט. לאחר חבישה ראשונה, המשתמש מתבקש לעקוב אחר תנועות העיניים, כך שהמכשיר יזהה היכן האישונים שלכם ואיך הם זזים.
כדי להפעיל את חלון האפליקציות לוחצים על הכתר, וכך גם בכל דבר חדש שתעשו. המכשיר גם סורק את פני המשתמש כדי לייצר מודל תלת ממדי שמוצג, למשל, למי שמתקשר אליכם דרך פייסטיים. התוצאה, אגב, מוזרה למדי: התמונה נראית מונפשת ומייצרת ריחוק בין המשוחחים.
הנוחות: עדיין לא שם
חוויית המשתמש והעיצוב בתוך המכשיר ברמה מאוד גבוהה, אבל לאפל יש במה להשתפר ביחס לחוויה החיצונית. המשקפיים שוקלים 900 גרם, גם המערכת עצמה וגם הבטרייה, מה שעשוי להוות מעמסה גדולה על הראש.
הסיבה לכך גם נעוצה בבטרייה הנוספת שקיימת, הנשרכת מקצה של כבל וניתנת לנשיאה בכיס המעיל או המכנסיים. הדבר לא תורם לאסתטיקה או לקלות השימוש במכשיר, ומייצר את התחושה שאפל מיהרה להשיק מוצר שעובד - גם במחיר חוסר נוחות.
חיי הסוללה קצרים ועומדים על שעתיים בלבד. אמנם, ניתן להשתמש בה גם בזמן טעינה, אבל המשמעות היא שצריך להיות קרובים לשקע אם רוצים שימוש ממושך יותר.
המחיר: מוגזם בכל קנה מידה
כשמסתכלים על המחיר, חלום המציאות הרבודה של אפל קשה למימוש. מוצר שמתומחר בארה"ב ב־3,500 דולר, יכול להגיע אחרי מס ורכישות של מוצרים נוספים לעוד כמה מאות דולרים. במילים אחרות, אם המוצר יגיע לישראל, הוא יתומחר ביותר מ־10,000 שקל ליחידה.
תמחור כזה מעיד בעיקר על כוונתה של אפל לייצר באזז ציבורי, ולהציג לראווה יכולת טכנולוגית, תוך הבטחה למשקיעים לייצר מוצר דומה - יעיל, זול ונוח בהרבה בהמשך.