דיני משפחה / צילום: Shutterstock, Andrii Yalanskyi
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
עוד סיפור קפקאי במדינת ישראל של שנת 2024: בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בבית המשפט המחוזי נדחתה בקשה של אב ביולוגי להירשם בארץ כאביה של ילדה בת 5 מחשש לממזרות.
● היועמ"שית לבג"ץ: אם חוק הגיוס לא יקודם עד אפריל, צה"ל יידרש לגייס בני ישיבות
● היתר הבנייה התעכב, והיזם ביקש לבטל את חוזה המכר. בעלות הדירה סירבו - מה פסק העליון?
במרכז הסיפור נמצאת ילדה בת 5, שנולדה בקנדה לשני הורים יהודים. בעת שהרתה לאבי הילדה, אמה הייתה פרודה מבעלה שנותר בישראל, אך נשואה לו על הנייר. בתעודת הלידה הקנדית נרשמו שני ההורים הביולוגיים כהוריה של הילדה, ללא בעיה.
למרבה הצער, בתוך חודשים ספורים האם נטשה את התינוקת עם האב הביולוגי, ושבה לישראל. כשמלאו לילדה 3 שנים, עלו גם האב והבת לישראל, אולם אז נוצרה בעיה: מאחר שעל-פי רישומי מדינת ישראל, בעת לידתה, אמה של הילדה הייתה נשואה לאחר - נדרש האב הביולוגי לפנות לבית המשפט, להגיש תביעת אבהות ולקבל פסק דין המכיר בו כאב.
האב פעל על-פי הוראות נציג המדינה ופנה לבית המשפט, אלא שאז התברר לו כי המדינה מתנגדת למתווה שהיא עצמה שלחה אותו לבצע, ונציגה הודיע לבית המשפט כי המדינה מתנגדת לביצוע בדיקת רקמות של האב, מחשש שהרבנות תרשום את הילדה כממזרה, קרי - ילדה שנולדה לאישה יהודייה נשואה מגבר אחר.
החשש ממזרות
החשש מפני הכרזת ילד כממזר גובר בישראל על כל שיקול אחר, לרבות שיקולים כבדי-משקל כמו טובת הילד לדעת מיהם הוריו הביולוגיים, מה המטען הגנטי שהוא נושא ועוד. משום מה מוחמצת האירוניה הגלומה בניסיון למנוע הכרזת ילד כממזר בכל מחיר, דווקא מפני אוכלוסייה ששאלת הממזרות מעניינת אותה ברמת חשיבות כה גבוהה.
במקרה זה, למשל, לא יכול להיות ספק שהילדה ממזרה, שכן בעת שהאישה הרתה וילדה, בעלה החוקי נמצא בכלל ביבשת אחרת ומרוחקת. אם בעתיד ובבגרותה של הילדה, הגבר שירצה להינשא לה יראה חשיבות בשאלת זהותה כממזרה, הרי שהסתרת עובדה זו מפניו על-ידי מניעת בירור ורישום אמיתי של ההורים, תהווה הטעיה מכוונת שלו.
מנגד, במהלך כל שנות ילדותה, מחמת אותו חשש מממזרות, הילדה גדלה כהורה יחיד, אצל אדם שלכאורה אין לו קשר אליה. כזכור, אמה הביולוגית אינה מעוניינת בקשר עימה, בעלה החוקי של האם בוודאי אינו מעוניין בה, וההורה הביולוגי, שמגדל אותה בפועל, אינו מוכר כאב. המשמעויות המעשיות של עובדה זאת הן מרחיקות לכת: האב אינו יכול להזדהות כאביה במוסדות רפואיים, במוסדות החינוך, כאשר הוא מעוניין לצאת איתה לטיול בחו"ל וכו'.
אין מחלוקת שהחוק אינו מאפשר באופן חד-משמעי לבצע בדיקת רקמות, שתוצאתה תהא הכרזת הילדה כממזרה, אולם קיימים פתרונות אחרים. כך למשל בית המשפט יכול לאשר הבאת ראיות "במידרג" - כלומר ראיות חזקות דיין כדי לאפשר מתן פסק דין הצהרתי שיכיר באב הביולוגי כאב, אך חלשות מספיק כדי שלא "ירשיעו" את הילדה כממזרה.
במקרה זה השופט ארז שני בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הלך על פתרון יצירתי עוד יותר, ופסק כי יש להכיר באב כ"הורה פסיכולוגי", שכן הוא הדמות שגידלה את הילדה מאז לידתה.
המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי, שביטל את פסק הדין וקבע כי אין מקום להכיר ב"הורות פסיכולוגית", אך בשל החשש מממזרות גם לא ניתן להוכיח את ההורות הביולוגית של האב.
מה הפתרון אם כן למצב אבסורדי זה, שבו ההורה היחיד של הילדה, שמגדל אותה ומטפל בה, אינו מוכר כלל כהורה מבחינת המדינה? לכך לא נתן בית המשפט תשובה. ייתכן שיהיה צורך לשקול מסלול אימוץ, אבסורד נוסף, שבו אב ביולוגי יצטרך לאמץ את בתו; וייתכן שדי יהיה במתן פסק דין שמעניק לאב הביולוגי זכויות משמורת ואפוטרופוסות ללא הכרה פורמלית באבהותו.