חשיפת גלובס מיום שני האחרון בדבר הנזק שגרם ארגון הטרור החות'י-איראני לכבלי התקשורת התת-ימיים חוללה סערה בעולם וגררה תגובות מעורבות. זו הייתה הפעם הראשונה שבה דווח על נזק מכוון של ארגון טרור נגד כבלי תקשורת בינלאומיים, שאחראים על תעבורת אינטרנט מרכזית בין יבשות, במקרה זה - בין אירופה, אפריקה ואסיה.
● "הבטן הרכה" של מצרים: מה יקרה אם פליטים מעזה יחצו את הגבול לסיני
● פארק בגודל של סינגפור: הבעלים של נמל חיפה יוצא להרפתקה חדשה בהודו
אומנם מדובר בארבעה כבלי תקשורת בלבד: אלה של החברות AAE-1 ,Seacom ,TGN ו-EIG, מתוך כ-17 שעוברים במרווח הימי הצר שבין סעודיה לג'יבוטי שבאפריקה, ובכל זאת מדובר בהוכחת יכולת של ארגון טרור לשבש את התקשורת העולמית, לפחות כפי שהם משבשים את תעבורת אוניות המסחר.
החות'ים אומנם לא לקחו אחריות על המעשה, וממשלת תימן אף הוציאה הכחשה, אך את עיקר הנזק ספגו כרגיל בנות הברית של המערב: חברות התקשורת באיחוד האמירויות ובהודו, וכן מצרים, שכ-60% מתעבורת האינטרנט העולמית עוברת בכבלים תת-ימיים המונחים בשטחה, בקרקעית תעלת סואץ, ומשם יוצאים לים האדום סמוך לעיירה ראס-זעפרנה.
אחת החברות שנפגעו, סיקום (Seacom), אף הוציאה הודעה שמאשרת שכבל התקשורת שלה נפגע, ומציינת כי הדבר אירע גם ל"כבלים נוספים", וחשיפת גלובס זכתה לסיקור גם בכלי תקשורת בולטים כמו בלומברג, ניו יורק פוסט, דה רג'יסטר והמגזין הטכנולוגי הנחשב דאטה סנטר דיינמיקס. ואולם, החברות המעורבות, כמו גם ממשלת ארה"ב, ניסו להתעלם מהסיפור ככל האפשר ולהוריד את הלהבות, כדי שלא לסכן את הספינות שאמורות להגיע לאזור ולשאת בעול התיקון של הכבלים התת-ימיים.
ביטוח שעלול להגיע ל־150 אלף דולר ליום
בינתיים, בסעודיה כבר מנצלים את האירוע החריג כדי לזכות בנקודות. יועץ בכיר למשרד התקשורת בסעודיה, ריאן אל-סעדי, כתב ברשתות החברתיות כי "המשך פריסת הכבלים התת-ימיים במצב הקיים מוביל לנקודות של כשל תקשורתי בכל רחבי העולם. אנחנו חייבים לפעול להקמת רשת עמידה יותר באמצעות יצירה של מרכזי כובד דיגיטליים נוספים".
בלשון מכובסת מדבר אל-סעדי על רצון הסעודים להפוך לגשר יבשתי גם של כבלי תקשורת - שיעקפו את הים האדום וינחתו ישירות באיחוד האמירויות, בחריין או קטר, ומשם ימשיכו להודו ומזרח אסיה.
סוניל טאגרה, מנכ"ל ובעלי חברת הייעוץ האמריקאית אופן כייבל, הוא אחד ממקימי הכבל התת-ימי הבינלאומי FLAG, שהונח בעלות של 1.6 מיליארד דולר בין אירופה ליפן, דרך המזרח התיכון ואסיה, לאורך 17 אלף ק"מ. כיום הוא מייעץ לחברות גלובליות ולמדינות כיצד לפרוס את קווי התקשורת שלהן בין מזרח למערב. לגלובס הוא אומר כי הוא מקווה שממשלת תימן תאפשר לאוניות התיקון להגיע לאזור שנפגע ולסייע בתיקונים.
אלא שאת חברות הביטוח, ההכחשה התימנית פחות מעניינת: אלה חתומות על הסכמים דרקוניים עם חברות כבלי התקשורת, ועלות הביטוח של אוניית תיקון עלולה להגיע ל-150 אלף דולר ליום במקרה של נזק. תיקון שעשוי להימשך בממוצע שמונה שבועות עלול לעלות לכל אחת מהחברות הללו ביוקר רב.
"נכון להיום כל תעבורת המידע בין אסיה לאירופה עוברת דרך מצרים, מה שהופך את תעלת סואץ לנקודת כשל אמיתית", אומר טאגרה לגלובס. "אם כל הכבלים באזור שלה ייחתכו, זה יגרור טרגדיה כלכלית ותקשורתית חמורה. לכן חשוב ליצור אלטרנטיבה שתעבור דרך סעודיה לעומאן או איחוד האמירויות - לא רק כדי ליצור נתיב חלופי להעברת מידע במקרה של משבר, אלא כדי להוריד את המחירים שגובים המצרים על התעבורה הזו".
המצרים אינם מפרסמים את המספרים, אך לפי ההערכה, כל ספקית תקשורת שמעבירה כבל דרך תעלת סואץ נדרשת לשלם 200-250 מיליון דולר לאורך חיי הכבל, שנע בין 15-20 שנה.
שלושה כבלים בלבד מחברים את ישראל
נכון להיום מחוברת ישראל לעולם באמצעות שלושה כבלי תעבורת אינטרנט תת-ימיים בלבד, הנמצאים קרוב לשיא הקיבולת שלהם: כבל טלקום איטליה של מד נאוטילוס, שאחראית על מחצית מהתעבורה, ותמרס טלקום ובזק בינלאומי, שמתחלקות ב-30% ו-20% מנתח התעבורה, בהתאמה.
"ישראל איננה חשופה לכבלים שממשיכים לים האדום, אלא מחוברת כולה דרך הים התיכון לתחנות קצה בקפריסין, ביוון ובאיטליה", אומר לגלובס אילן שחורי, מנכ"ל חברת הייעוץ TASC העוסקת בטלקום ומדיה. "אבל זה לא מספיק: התעבורה בהם גדלה בכ-30% מדי שנה והם קרובים למקסימום הקיבולת".
במקרה של איום ביטחוני, חיתוך של כבלי תקשורת המובילים לישראל איננו משימה פשוטה אם מדובר בפעולה בעומק הים. אך בעוד שהגעה אל קרקעית הים דורשת ציוד מיוחד, פעילות על החוף יכולה לפגוע בכבלי התקשורת בקלות, היות שהם מוגנים בעיקר מפני נשיכות כרישים.
בבזק בינלאומי, למשל, הגנו בעבר על כבל התקשורת על ידי התקנת מצלמות אבטחה בתחנות העגינה שלו בחו"ל. בישראל, עוגנים כבלי התקשורת המרכזיים באתרים מאובטחים בחיפה, בתל אביב ובאזור נתניה.
כבר היום מחוברות חברות התקשורת הישראליות סלקום, פרטנר, בזק והוט לירדן במעברי הגבול שיח' חוסיין, אלנבי ועקבה, אך הן פועלות בעיקר לחיבור חברות תקשורת ירדניות כמו פלטל ואורנג' ג'ורדן לרשת האינטרנט העולמית - כלומר החיבור איננו מספק תעבורה משמעותית מירדן מזרח לאסיה.
טאגרה מציין שישראל נמצאת בנחיתות עולמית בשל התלות במספר מצומצם של דרכי תקשורת. "חשוב מאוד לבנות דרכים חדשות שיעבירו תקשורת באופן יבשתי דרך ערב הסעודית", אומר טאגרה. "קו אחד כזה יכול לחבר בין ישראל, ירדן, סעודיה ומשם לעומאן או לאיחוד האמירויות, ועד שזה יקרה - ישראל תסבול מנחיתות משמעותית".
הנקודה המסוכנת של מפרץ באב אל־מנדב
כבל האינטרנט התת-ימי בלו-רמאן של גוגל וטלקום איטליה, שאמור היה להתחיל לפעול השנה, יכול היה לסייע לישראל בכך, אלא שהשקתו נדחתה ככל הנראה ל-2025, בשל התארכות תהליכים בתוך סעודיה שאינם קשורים לישראל.
מה גם, שכבל זה אמור בכל מקרה לעבור דרך הנקודה המסוכנת במפרץ באב אל-מנדב, ואינו אמור לסייע לישראל בהתמודדות עם איום ביטחוני.
לפחות שני כבלי תקשורת חדשים אמורים להיבנות ולסייע לישראל בביזור התלות שלה בכבלי התקשורת הקיימים. כבלים אלה אמורים להתחבר למסדרון התקשורת של קצא"א בין אשקלון לאילת, שממשלת ישראל אפשרה את הקמתו בחודש יוני האחרון.
אלא שנכון להיום, שמונה חודשים לאחר ההודעה החגיגית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התקשורת שלמה קרעי, הפרויקט עדיין לא קם, בעקבות המתווה הבעייתי שאושר על ידי האוצר ורשות החברות הממשלתיות. בחברה הממשלתית חוששים כי אם תנאי המתווה לא ישונו, הפרויקט יתקשה להתרומם.
היתרון במסדרון התקשורת של קצא"א בין אשקלון לאילת הוא במעבר בשטחים מדבריים המרוחקים מכבישים ומאזורים מאוכלסים, וגורמים במפרץ הפרסי ובסעודיה הביעו בעבר עניין ורצון לשתף פעולה בתוואי זה.
כבל נוסף שהקמתו מתוכננת הוא כבל "אנדרומדה" של תמרס טלקום וגריד טלקום, שצפוי להיות מושק כבר בסוף השנה הזו ולעבור בין קפריסין ויוון, לנחות בישראל בטירת הכרמל ולהיפרס עד אילת, ומשם לעקבה בירדן ולעיר חקל שבצפון מערב סעודיה.
לגלובס נודע כי לפחות ארבעה כבלים תת-ימיים נוספים אמורים לנחות בישראל נוסף על שני אלה, ומשם לסעודיה ולמפרץ הפרסי - אלא שכל עוד המלחמה מתחוללת, והסכם השלום עם סעודיה ממשיך להתעכב, הפרויקטים עדיין בגדר חלום.
