נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן / צילום: Shutterstock
יבואנים ישראלים החלו כבר ביום שלישי, עם היוודע החלטת טורקיה לחסום 54 פריטים ליצוא לישראל, לבחון נתיבי יבוא עוקפים של סחורות טורקיות. כך נודע לגלובס.
● ראיון | המומחה שבטוח: "לארדואן יש עוד תחמושת במחסנית, אבל ישראל לא יכולה בלי העגבניות מטורקיה"
● החרם של ארדואן נגד ישראל: מה חושבים בטורקיה?
● ניתוח | האירוע שהעביר את ארדואן מאיומים לפגיעה בישראל, והמבחן של ענף הבנייה המקומי
אחת האפשרויות המרכזיות שנמצאו היא משלוח לנמלי קופר או לובליאנה בסלובניה, ומשם העברה לישראל. כיצד זה מתאפשר? אם על גבי שטר המטען של אותם פריטים, ובהם למשל מלט, שיש, פלדה ואלומיניום, מופיע נמל יעד (Port of Delivery) בישראל - המשלוח אומנם ייחסם. אבל על העברת כספים בין המדינות אין עדיין שום מגבלה.
במקרה של טורקיה וישראל, נתיב הכסף אינו סבוך, אבל נתיבי הניירת וההובלה הם המסבכים את המצב. אם מופיע בניירת כנמל יעד קופר שבסלובניה, גם המכס הטורקי, שנחשב לאחד הקשים ביותר בעולם, לא יוכל להצליח לתחקר לעומק את היעד הסופי בפועל. אין להם היכולת לעמוד בעומס שבו יוכלו לבדוק מהיכן הגיע התשלום עבור כל סחורה שהיא בין 54 הפריטים שהוגבלו ביצוא לישראל, אבל מיוצאים כדבר שבשגרה למדינות רבות ברחבי העולם.
מחליפים לאונייה אחרת וממשיכים
הסיבה שבגינה הישראלים בוחנים את האפשרות הסלובנית היא שקפריסין, שאומנם קרובה יותר, אינה עובדת עם טורקיה. מנגד, המכס בעיר קופר בסלובניה נחשב לנוח. ברגע שהסחורה מגיעה לעיר הסלובנית או לכל נמל במדינה שלישית אחרת, מורידים את הסחורה לרציף, בין שמדובר במכולה שלמה ובין שמדובר בסחורה שמילאה רק חלק ממנה, ומבצעים הליך שנקרא שטעון. בשלב זה מסבירים למכס המקומי שהסחורה אינה נכנסת למדינה. בנמל מחליפים את שטרי המטען, מעמיסים לאונייה אחרת - ומשם ליעד הסופי.
ההליך הזה עלול להכפיל ואף יותר מכך את עלויות השילוח, בגלל שבימים כתיקונם, אוניות סוחר נעות בקו טורקיה־ישראל באופן שגרתי.
ספינות המכולות לא נעות מנקודה לנקודה, אלא פועלות בשיטה של "קו מאסף". זה תלוי בסוג הקו, אבל יש ספינות שמגיעות מטורקיה לישראל ביממה ויש כאלה בשבוע.
הניסיון ליצור כאן נתיב יצירתי כולל שרשרת אספקה שמתארכת לשלושה שבועות, בשל ההגעה לסלובניה, פריקה, טעינה ושליחה מחודשת.
אך, בכל זאת, כאשר יש ספקים טורקים שמסוגלים לייצר את הסחורה אבל לא לספק אותה ישירות, זה פתרון סביר.
"למכס הטורקי, או בכלל, לכל מכס, יש יכולת מוגבלת מאוד לניטור יעדים של משלוחי יצוא. אלא אם כן יעברו יצוא־יצוא, ויבדקו בקפדנות את פרטי העסקה. בהיקף של מדינה כמו טורקיה זה בלתי אפשרי", אומר לגלובס אלעד ברשאן, מומחה לשילוח בינלאומי ועמיל מכס, מייסד־שותף ב-SlickChain, פלטפורמת שילוח רכבים בינלאומית דיגיטלית.
"זה פתרון פרקטי, אך לא עבור מוצרים בעלי ערך נמוך במיוחד. מכולת שיש בסיסית מטורקיה מוערכת בכ־5,000 שקל. זה כה זול, שאם יתווסף סכום שמוערך, למשל, ב-1,000 דולר - הכדאיות להמשך רכישה מאותו ספק יורדת משמעותית".