בחודש שעבר הלך לעולמו יהודה זיסאפל, פחות משנה לאחר שאחיו זהר זיסאפל נפטר. השניים הקימו יחד בשנות השמונים את קבוצת רד בינת, ונודעו כשניים מהאבות המייסדים של תעשיית ההייטק הישראלי. במשך עשרות שנים הם פעלו כיזמים סדרתיים, משקיעים ופילנתרופים. מחקר שנערך לפני למעלה מעשור באוניברסיטת תל אביב הראה שמקבוצת רד בינת יצאו לאורך השנים 56 יזמים שהקימו 111 מיזמים טכנולוגיים מהותיים - מספר שככל הנראה גדל מאז. מותם של השניים, יהודה בגיל 81 וזהר בגיל 74, מסמל סיום של עידן.
● ראיון | הכלכלן הבכיר שעשה את המעבר המפתיע של השנה
● ניתוח | הטיפים והטריקים: איך לקנות ביטוח נסיעות לחו"ל?
מחנות נעליים לאימפריית הייטק
האחים זיסאפל נולדו בתל אביב בשנות ה־40 (יהודה ב־1942, וזהר ב־1949) להורים שעלו ארצה מפולין. הוריהם פתחו חנות נעליים בתל אביב, לשם הילדים היו מגיעים אחרי שעות בית הספר, ועודדו את השניים ללמוד. האחים זיסאפל למדו תואר ראשון ושני בהנדסת חשמל בטכניון, ותואר שני נוסף במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. לימים, הטכניון העניק לשניהם תארי דוקטור לשם כבוד על תרומתם לפיתוח ההייטק וקידום חינוך טכנולוגי ומדעי. הם מצידם תרמו עשרות מיליוני שקלים לטכניון, בין היתר בהקמת המרכז לננו־אלקטרוניקה על שם הוריהם - שרה ומשה זיסאפל ובהקמת בניין חדש לפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים.
המסלול של השניים התחיל שונה לחלוטין: יהודה, שבצבא שימש כטכנאי קשר, היה מורה למתמטיקה, ובהמשך הקים חברה לשיווק ציוד תקשורת. זהר שירת ביחידה הטכנולוגית 81 ומונה לראש מחלקת האלקטרוניקה הצעיר ביותר. כשהשתחרר הקימו יחד את קבוצת רד בינת.
יהודה וזהר היו קרובים, אך שונים מאוד זה מזה. יהודה עצמו סיפר על כך למגזין G של גלובס ב־2018: "אנחנו מודעים להבדלים בינינו ומשתדלים לצמצם חיכוכים ולהגיע להסכמות. לכל אחד מאיתנו יש אחריות על נושאים מסוימים. אחרי כל כך הרבה שנים, אנחנו יודעים באיזו רמה צריך לשתף ולהתייעץ ועל מה לא חייבים לקבל החלטה משותפת".
בכיר בתעשייה מספר שיהודה "היה מאוד מופנם, להבדיל מזהר. חסך במילים, אך תמיד אמר דברי טעם". לדבריו, "היה ביניהם קשר מטורף. הם ממש העריכו אחד את השני. יכול להיות שבערוב ימיהם הם התמקדו כל אחד בדברים אחרים, אבל התייעצו זה עם זה והייתה ביניהם אהבה אמיתית".
גורם אחר, ותיק בתעשיית הטלקום שהכיר אותם עוד בראשית הדרך אומר כי שניהם היו "אנשים הגונים, ישרים, נדיבים מאוד לחברה. יהודה היה איש שיווק מוכשר וזהר 'הראש הטכנולוגי', זוכה פרס ביטחון ישראל. שניהם היו יזמים בנשמתם. הייחוד של זהר היה בבחירת אנשים מוצלחים לפרויקטים הרבים שיזם".
מקורב לשניים מוסיף כי "זהר היה המוח מאחורי הכל. שניהם אנשים מבריקים, אבל להערכתי מותו של זהר היה המכה האמיתית (לקבוצת החברות, ש.ח.ו). בפועל, החברות מתנהלות, אבל בסוף זהר היה זה שהחברות קמו לאורו, הוא הבין מקצועית־טכנולוגית יותר מכל אחד אחר, ועכשיו לא תמיד יש מי שישאל את השאלות ויכוון. זה לא שאין אף אחד, אבל לא נראה שהביאו אחרים שיכולים. מעבר לזה, זהר ידע לקבל החלטות והיה מאוד החלטי". לדבריו, שני האחים קיבלו החלטות וניהלו יחד באופן מקצועי, אך זהר היה יותר דומיננטי בשל אופיו".
הקבוצה: עשרות חברות והחזקות קטנות
החברות בקבוצת רד בינת (פרט לזרוע הנדל"ן) עוסקות בתחומים שונים שנכנסים תחת ההגדרה של ציוד תקשורת. גורם המקורב לאחים מספר כי "קבוצת רד, בגדול, זה טלקום מכל מיני סוגים, ובינת לוקחת את הפתרונות ומטמיעה - אינטגרטור. זה תחום שהיה להיט בשנות ה־80־90. כשהמציאו את האינטרנט גילו שאין תשתית - זה היה כמו להמציא מכוניות כשאין כבישים. רד היו חלק מהפתרונות, לא כל הכביש אלא נגיד מחלף. אבל זה תחום שכבר לא גדל, הוא יציב, ויש דברים אחרים שצומחים, כמו למשל מכוניות אוטונומיות, AI, סייבר".
בכיר בתעשייה, מספר: "הפורטה של זהר ויהודה לאורך הרבה מאוד שנים זה תקשורת. בשנים האחרונות הם ירדו קצת מהתחום כי כל התעשייה הייתה פחות 'סקסית', והשקיעו בדברים אחרים".
המקורב לאחים מוסיף כי "אנשים שמסיימים היום אוניברסיטה לא יודעים מה זה סרגון, רדקום. בשנות ה־90 זה היה כמו צ'ק פוינט. התחום יותר בוגר ואין גידול מטורף, המכפילים ירדו".
קבוצת רד בינת כוללת היום מעל 20 חברות כאשר בהתאם לפילוסופיה שהנחתה אותה לאורך השנים כל חברה פועלת באופן אוטונומי תחת מטריה אסטרטגית אחת, בהנחיית מייסדי הקבוצה. ארבע מחברות הקבוצה נסחרות בנאסד"ק: רדוור, המנוהלת על־ידי רועי זיסאפל, בנו של יהודה, ונסחרת בשווי 679 מיליון דולר; סרגון שנסחרת בשווי 234 מיליון דולר; רדקום ששוויה 134 מיליון דולר; וסיליקום ששוויה 99 מיליון דולר.
לפני שנתיים ניסו יהודה זיסאפל וזוגתו לשעבר נאווה להנפיק בבורסה המקומית את חברת בינת שבשליטתם. מדובר בחברה בת 50 שנה, שמספקת פתרונות ושירותי אינטגרציה לטכנולוגיות תקשורת ומידע (ICT). ההערכות היו אז שהחברה מכוונת לשווי של כ־1 מיליארד שקל לפני הכסף והגיוס יהיה בגובה 200־300 מיליון שקל. עם זאת, לאחר מספר חודשים נגנזה ההנפקה, ככל הידוע משום שבשוק העריכו שהשווי המבוקש היה גבוה מדי.
הזיסאפלים הקפידו להחזיק בדרך כלל חלק קטן יחסית מהמניות. בחברות הציבוריות מדובר על בין 5% ל־20% מהמניות. מלבד סיליקום, שבה זהר מכר את מניותיו בשנים האחרונות, בשאר החברות הם היו בעלי עניין. ברדוור, יהודה החזיק ב־4.6% מהמניות בשנים האחרונות, והוא היה יו"ר החברה עד חודשים לפני מותו. בסרגון, זהר כיהן כיו"ר עד יום מותו, והחזיק ב־8.3% מהמניות. ברדקום זהר החזיק ב־18.1% מהמניות, כיום, זוגתו חלי בן נון מכהנת כיו"ר פעילה והמניות של זהר מועברות בימים אלו לילדיו מיכאל וכליל.
חלק גדול מהחברות בקבוצה ממוקמות ברמת החיל, בנדל"ן ששייך למשפחה. לפי אתר רד בינת נכסים, זרוע הנדל"ן של הקבוצה, בבעלותה 13 בניינים בארץ ובצפון ניו ג'רזי שבארה"ב. במצגת מ־2019 נכתב שיש לחברה שטחים של למעלה מ־300 אלף מ"ר, בין היתר מגדלי אור ומגדלי זיו ובית עמנואל ברמת החיל.
חממה לסטארט־אפים: "מודל שלא כולם אהבו"
הבכיר בתעשייה עימו שוחחנו, מספר על מודל עסקי חריג. השניים היו מעין מטרייה מעל הסטארט־אפים שפעלו תחתיהם. "היה להם מודל שחלק לא אהבו, מעין חממה לסטארט־אפים. עם מעט השקעה והמון עזרה טכנית ואסטרטגית לחברות שלהם. יש להם הרבה מאוד קבלות, ומי שמכיר אותם זוכר אותם לטובה. הם לא היו קלים, אבל תמיד היו הוגנים, ערכיים בצורה בלתי רגילה וחיוביים".
אבי אייזנמן, מייסד ויו"ר חברת סיליקום, מספר שהכיר את זהר מהצבא, כשהצטרף כמהנדס צעיר ליחידה בה זהר שימש כרמ"ח אלקטרוניקה, ועבד איתו לאורך שנים גם לאחר שחרורם, כשנשארו יועצים ליחידה. "כשהשתחררתי חשבתי שיהיה רעיון טוב להקים חברה, את המילה סטארט־אפ עוד לא הכרנו ב־1986", הוא מספר. "זהר היה היחידי שהכרתי שאיכשהו קשור להקמת חברות, ובאופן הכי טבעי פניתי אליו ושאלתי אם הרעיון מעניין, והוא אמר שכן. הכסף הגיע מזהר ויהודה, ובהמשך שניהם כיהנו כדירקטורים בסיליקום.
"למדתי להעריך מאוד את זהר, היו לו ידע טכני פנומנלי, צורת חשיבה מאוד מקורית, ויכולת להתמקד בפרטים מצד אחד ובתמונה הכוללת מהצד השני".
לדבריו, סיליקום הייתה תמיד "עוף מוזר" בקבוצת רד. היא לא נושאת את שם הקבוצה "רד", ומעולם לא ישבה בקומפלקס ברמת החיל, אך בשנים הראשונות היה ערך רב בכך שהיא בקבוצה, בעיקר מול לקוחות פוטנציאלים גדולים שהכירו את הקבוצה, אבל לא את החברה שתחתיה.
אייזנמן מוסיף שמה שהרשים אותו באחים היה היכולת להיות מעורבים, אבל לתת למנכ"ל וליזם עצמאות. "זהר היה אומר 'זה מה שאני חושב, לשם כדאי ללכת', אבל מעולם לא 'אתה צריך לעשות ככה'. גם אם במקרה מה שעשיתי לא הלך למקומות שקיוויתי, הוא לא היה אומר 'אמרתי לך'. זו הייתה שותפות מלאה של עזרה".
האקזיטים: מאות מיליוני דולרים
לאורך השנים גם התחום המסורתי שלהם הניב לאחים כמה אקזיטים. כך למשל ב־2012 נמכרה רדויז'ן לאוויה ב־230 מיליון דולר, זהר קיבל בתמורה למניותיו בחברה כ־60 מיליון דולר ויהודה כ־15 מיליון דולר. בעבר הרחוק יותר נמכרו חברות אחרות שלהם, ובהן לננט, רדלן, רדנט וארמון, שנמכרו כל אחת תמורת עשרות עד 150 מיליון דולר. "הם היו מאוד שמרנים", אומר הגורם הבכיר. "תמיד היו אומרים עליהם שהם לא מוכרים בקלות, כי הם לא מוותרים על הבייבי שלהם, וגם לא קונים בקלות".
לזהר זיסאפל, כאנג'ל (משקיע פרטי) היו גם מספר אקזיטים מרשימים מחוץ לקבוצת רד בינת, ובראשם בחברת הסייבר אדאלום שנמכרה ב־2015 למיקרוסופט תמורת 320 מיליון דולר, ובארגוס שפיתחה אבטחת סייבר למכוניות חכמות ונמכרה ב־2017 תמורת 430 מיליון דולר.
מותם של שני האחים מעלה את השאלה מה יקרה מעתה לקבוצת החברות שהקימו והובילו. המקורב לשניים מעלה חשש שמותם עלול לפגוע בקבוצה, אם כי הוא מציין שבחברות הציבוריות ההתנהלות עצמאית יותר. "בחברות הפרטיות הם תמיד העדיפו לא להכניס קרנות הון סיכון או משקיעים שיפריעו להם", הוא אומר. "הם היו בדירקטוריונים, וגם נציגים מהדור הבא שם.
"אבל הילדים שלך זה לא אתה. גם כשאתה זמר, זה לא אומר שהבן שלך יהיה זמר. יהודה וזהר עבדו שניהם עד הימים האחרונים, כי הם אהבו את זה ולא כי היו צריכים. אבל הם לא מינו דור המשך מקצועי שיכול לקחת את זה הלאה, ולדעתי זאת הייתה טעות. באופן כללי התחום בו פועלות החברות בקבוצה לא קל היום ויש בו יתרון לגודל - שאין להן".
הוא מוסיף כי בסך־הכול החברות מצליחות, אך "אני הייתי מתנהל אחרת. הייתי עושה מה שאיל וולדמן עשה כשהבין שהוא לא יתחרה נגד אנבידיה (מכר את מלאנוקס לאנבידיה, שח"ו). אולי אני טועה, אבל אני חושב שהליכתם תהיה מכה לאורך זמן".
הבכיר בתעשייה מוסיף שתמיד היה אכפת להם מהמדינה ומהאנשים. "היה להם קשה לפטר עובדים. לקראת התפוצצות בועת הדוט.קום, זהר אמר לעובדים בחברה שנקראה רד־גארד שהכל יהיה בסדר. זמן קצר לאחר מכן החברה לא הצליחה לגייס כסף והיו צריכים לסגור. תבעו אותו על זה והוא לקח מאוד קשה".
בתוך אימפריה של עשרות חברות, התכונה הבולטת ביותר שמספרים על הזיסאפלים אנשים איתם שוחחנו היא "צניעות". "ברור שהם לא גרו בדירת חדר, אבל הם היו צנועים, לא היו להם יאכטות ומטוסי פאר למרות שהיה להם הרבה כסף, הם עשו הרבה כסף בנדל"ן".
אייזנמן מסיליקום אומר: "אני לא יודע איך הם ייזכרו, אבל אני יודע איך מגיע להם להיזכר: הם בהחלט מאבות ההייטק, או תעשיית הסטארט־אפים בישראל. הם הבינו שאם אתה באמת רוצה ליצור חדשנות אתה לא יכול לצפות מאנשים מסוימים לבוא ולעשות את זה בתוך רד, אלא לאפשר להם ולתת מוטיבציה שהדבר ייעשה בחברה נפרדת, שבה להם, ליהודה וזהר, יש פחות שליטה. היום זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זו לא הייתה המחשבה לפני 30־35 שנה, ועל זה מגיע להם קרדיט גדול. הם גם עשו דברים התנדבותיים ופילנתרופיים ולא תמיד קיבלו, או אולי לא רצו, חשיפה. הלוואי והיו עוד הרבה אנשים כאלה".
