נמל חיפה / צילום: Shutterstock
על רקע ההאטה בענף הספנות, האינפלציה ובמיוחד פרוץ המלחמה, ירדה בחודשים האחרונים רווחיות הפעלת הנמלים בישראל, ונוצרו מאבקים ביניהם. כל נמל שואף להסיר כמה שיותר מהרגולציה עליו כדי להתחרות באחרים, ומצד שני להבטיח שהאחרים יהיו כמה שיותר כבולים. דרישות שונות הובילו את משרדי התחבורה והאוצר לגבש "דיל" ביחס לפעילות הנמלים, שמסוכם בימים אלה, והוא נחשף לראשונה בגלובס, אך בעקבות מחלוקות בין משרדי התחבורה לאוצר, וכן מחלוקות בתוך משרד האוצר - הוא עוכב וצפוי להסגר בקרוב, על רקע דיון של ועדת הכלכלה של הכנסת שיתקיים מחר (ב') בנושא.
● בלעדי | בגלל המתיחות הביטחונית: עלייה חדה במחירי הובלת הרכב מאירופה לישראל
● הטרנד החדש בהובלה של רכבים מסין, והמכוניות שנחתו בישראל
הרפורמה בנמלים, שהושקה בתחילת שנות ה-2000, מתקרבת למימושה המלא. כיום נותר נמל ממשלתי אחד, באשדוד, וסמוך לו קם נמל הדרום המתחרה בבעלות המדינה ובהפעלה של חברת TIL השוויצרית.
טכנולוגיות שמסייעות לפריקת האוניות
בצפון, הזירה שוקקת חיים: הפעלת נמל חיפה הממשלתי הופרטה, ובשנה שעברה עברה לידי החברות גדות הישראלית ואדאני ההודית. מולו קם נמל המפרץ, שמופעל על ידי החברה הסינית SIPG. ובין שני הענקים פועל נמל קטן ותחרותי בשם מספנות ישראל, בבעלותם של אנשי העסקים שלומי פוגל, אסי שמלצר וסמי קצב, שעם תחילת הרפורמה נקבע שיורשה לפרוק בו רק עד 5% מהסחורות הנכנסות לישראל, על מנת לא לפגוע בעובדי הנמל הממשלתי הסמוך (שנהפך בינתיים לפרטי).
בנמלי הים נפרקות סחורות שונות, שחלקן מגיע במכולות וחלקן כמטען כללי, דוגמת עץ וברזל. בעוד שמכולות נפרקות במהירות, מטען כללי נחשב לעבודה קשה יותר.
עם תחילת הרפורמה, צוידו הנמלים החדשים במיטב הטכנולוגיות לפריקה, ובכתב ההסמכה שלהם נקבע שכשסך המטען המגיע לישראל יגיע לרף מסוים - הם יקבלו רציף נוסף לפריקה. ההגבלה נוצרה כדי לא לפגוע בנמלים הוותיקים.
ואולם, כתוצאה ממשבר הקורונה השתרכו מחוץ לנמלים תורי ענק של אוניות, שבמרביתן מטען כללי. לכן, לנמלים החדשים ניתנו לתקופה של שנתיים אותם רציפים ריקים, שבהם יכלו לפרוק מטען כללי. בחודש שעבר פקעה תקופה זו, ונמל המפרץ לחץ מאוד כדי להשאיר בידיו את הרציף לעומת התנגדותו הנחרצת של נמל חיפה.
ההסדרה המסתמנת
כעת ההסדרה המסתמנת כוללת את העקרונות הבאים: נמל חיפה יורשה גם לספק שירותים נוספים שכנמל ממשלתי נאסר עליו לעסוק בהם כמו מטעני ברזל ומלט וכן שירותי לוגיסטיקה במטרה להתחרות בשוק המלט. על פי ההסדרה הנמל לא יוכל לעשות שימוש בכסף המוגדר בקופתו להשקעה בתשתיות בסך של מיליארד שקלים שהשאירה בו המדינה לצורך שירותים אלו. בנוסף, יוארך הזמן לאחסנת כלי רכב.
מנמל מספנות ישראל תוסר ההגבלה בהדרגה כך שעד סוף השנה תוכל לפרוק 9% מסך הסחורות שיכנסו לישראל, והחל משנת 2025 תוסר המגבלה. בנוסף, הנמל יורשה גם לפרוק כלי רכב כך שבשנת 2027 ייפרקו בו עד 10,000 כלי רכב והחל משנת 2028 לא תהיה לו מגבלה בנושא.
נמל המפרץ יקבל את האפשרות להשתמש ברציף שהוענק לו בתקופת משבר הקורונה ולא יאושר ברציף ניטול של כלי רכב או מכולות. נמל המפרץ יורשה לפרוק מטען כללי, אך יצטרך לשלם תשלום נוסף למדינה אם יעבור את רף 750 אלף טון מטען כללי בשנה.
גם נמל הדרום יקבל את הרציף הזמני ולא תאושר בו פריקת כלי רכב ומכולות, וגם עליו יוטלו תשלומים נוספים אם יעבור את רף 750 אלף הטון למטען כללי בשנה.
סביב חברת נמל אשדוד התנהל שיח ער בין משרדי הממשלה. כדי לבנות את נמל הדרום הוקם רציף עבודה ולאחר סיום הבניה הרציף נותר ריק כדי לשמש "שוט" על עובדי הנמל שאם יסרבו להפרטה, המדינה תוכל להקים נמל נוסף בתחומו - שיתחרה בו - על הרציף הריק. במשרדי הממשלה מתכננים להעניק את הרציף הזה לנמל אשדוד מתוך הבנה שהפרטה שלו לא נראית באופק וממילא תועלתה המשקית נמוכה כשיש יתירות כה גדולה בנמלי הים, במשרד האוצר התגלעה מחלוקת כשאגף הממונה על השכר התנגד נחרצות ובסופו של דבר הפשרה המסתמנת היא להעניק את הרציף הזה למשך 6 שנים לנמל אשדוד. בתום התקופה ועדת שרים תדון האם להאריכה ב-6 שנים נוספות. כמו כן, לבקשת ההסתדרות יתקיימו דיונים על הסכמי פרישה.
את הליך ההסדרה יזם מנכ"ל משרד התחבורה משה בן זקן ובשיח מול משרד האוצר. כבר בחודש אפריל בן זקן שלח למשרד האוצר את עקרונות ההסדרה, אך דיונים נמשכו עד עתה. אם ההסדרה תצא לפועל, חרף התנגדויות רבות שצפויות לה, היא תוכל לשים קץ לעיוותים ולטענות שונות שמלוות את הענף מזה שנים ארוכות.