טראמפ מוקף במאבטחים ומנופף באגרוף לאחר הירי, לפני שפונה מהמקום / צילום: Associated Press, Evan Vucci
הבה נודה: כאשר חסרה לנו שורת סיום לפרשנות פוליטית אנחנו יכולים תמיד לסמוך על הצירוף "הכול יכול לקרות" (לצד "ימים יגידו").
אכן, הכול יכול לקרות במערכת הבחירות לנשיאות בארה"ב. אבל בטבלת הסבירויות של "הכול", מקום נמוך במיוחד שמור לניסיונות התנקשות בחיי המועמדים. ליגיון של שוטרי-חרש מקיף את המועמד, אנשים אינם מורשים להיכנס אלא לאחר שעברו סריקת מגנומטר, וסוכנים תופסים עמדות על כל גג בטווח ראייה.
● דרמה בפנסילבניה: טראמפ נפגע מירי במהלך עצרת בחירות
● מתכון לכאוס? עשרות מיליוני אמריקאים רוצים לבטל את הבנק המרכזי הגדול בעולם
● פרשנות | השיעור הבריטי: מה קורה כאשר הימין קורס
אף על פי כן, זה בדיוק מה שקרה בשבת אחר-הצהריים, שעון ארה"ב (יום א' לפנות בוקר בישראל). דונלד טראמפ נאם בעצרת במדינת פנסילבניה. העצרת עוררה ציפיות. הייתה אפשרות שטראמפ יודיע בה את זהות מועמדו לסגן נשיא. אוזני התקשורת היו זקופות אפוא קצת יותר.
בערך חמש דקות לאחר שפתח את נאומו, באיחור של שעה ויותר, נשמעו היריות. הנשיא לשעבר צנח על הבמה, או אולי התכופף, או נדחף בידי שומרי ראשו. כאשר קם על רגליו שניות אחדות אחר כך, דם ניגר מאוזנו הימנית. הקהל צרח. אנשי הביטחון הובילו את טראמפ אל רכבו. הוא עיכב את מרוצתם, הניף אגרוף וקרא לעבר הקהל: "הילחמו, הילחמו!"
הוא יצא בפגיעה קלה. הקליע דגדג את תנוך אוזנו. כמה מילימטרים משם הוא היה יכול להניב סיום הרבה יותר דרמטי. בעצם, ייתכן מאוד שהוא הניב סיום דרמטי. ייתכן שהוא שינה את הדינמיקה של מערכת הבחירות.
תאוריות קונספירציה
כידוע, "הרבה יכול לקרות", אבל אם נניח שיש גבולות ל"הרבה", אין זה מן הנמנע שהקליע העלה את מסע הבחירות של טראמפ על כיוון בלתי הפיך של ניצחון. זו כמובן תגובה קצת נחפזת. היא מיוסדת על אינטואיציה בלבד. סמוך לחצות בארה"ב (7 בבוקר בישראל) עדיין לא ידענו מי היה המתנקש, שהסוכנים החשאיים ירו והרגו. האם פעל ממניעים אידיאולוגיים ופוליטיים? האם היה 'זאב בודד', או חלק מקשר רחב? דת? גזע? מקצוע? גיל? עדיין לא ידענו.
אבל המדיה החברתית כבר התחילה להתמלא בתאוריות קונספירציה הזויות לחלוטין: 'המדינה העמוקה', הואיל ואינה מסוגלת למנוע את נצחונו הממשמש ובא בבחירות, החליטה לחסל אותו פיזית. הבירוקרטיה, משרד המשפטים, ה-FBI, ה-CIA, הפיקוד העליון של הצבא, המפלגה הקומוניסטית של סין, כולם ביחד או כל אחד לחוד קשרו קשר נגדו.
שטות תהיה לתאר ירייה, הקרובה לפגוע במוחו של הירוי, כ"מתנה". בוודאי לא מתנה. הוא לא היה מזמין אותה אפילו תמורת הנשיאות. אבל מבלי להתכוון, היא מחזקת את התיימרותו של טראמפ להיות קו ההגנה האחרון של המוני תומכיו. הוא חוזר ואומר במסע הבחירות שלו, "הם לא מחפשים אותי, הם מחפשים אתכם, ואני רק עומד ביניכם וביניהם". "הם" מנסים להרשיע אותו, ולגרור אותו לכלא, כדי שלא יגיע לבית הלבן.
מיליונים האמינו בזה עוד לפני ניסיון ההתנקשות. כמה מיליונים נוספים יאמינו בזה לאחר הניסיון? הקליע שהתחכך באוזנו של טראמפ הפך אותו בן לילה לקדוש מעונה.
הרפובליקאים ימשחו אותו
השבוע הזה עמד להיות השבוע של טראמפ בלי קשר להתנקשות. ביום ב' מתכנסת הוועידה הארבע-שנתית של המפלגה הרפובליקאית, כדי להעניק גושפנקה רשמית למועמדותו לנשיאות. ארבעת ימי הוועידה הם זמן של תיאטרון פוליטי מבוים יפה. הואיל וטראמפ שולט במפלגה ללא מצרים, היה ברור שהוועידה תוקדש מן הרגע הראשון להאדרת טראמפ, ומהלכה יהיה מכוון אל רגע השיא, ביום חמישי בערב, כאשר הוא יישא את נאום קבלת המועמדות. כך מתנהלות ועידות בעידן הטלויזיה זה 75 שנה.
אבל ניסיון ההתנקשות עשוי להפוך את הוועידה למאורע כמעט-דתי. טראמפ הוא עכשיו בחזקת האיש שקם לתחייה, בחיר אלוהים במפלגה שבה הימין הנוצרי הוא הנותן את הטון. הימין הזה הא שאיפשר את השתלטות טראמפ על המפלגה ב-2016. הוא העניק לו נופך משיחי, שחיפה על פגמי אישיותו ואופיו. הימין הזה מוכן לחזור ולהמליך אותו, ובעקבות ניסיון ההתנקשות הוא גם מוכן למשוח אותו. אין כאן כל הגזמה.
נקל לשער שהדמוקרטים נושכים עכשיו את שפתיהם. לא זו בלבד שהם מטופלים בנשיא זקן ורפה, שהדמוקרטים רבים להוטים להיפטר ממנו, אלא שעכשיו המפלגה תיאלץ לשחות נגד זרם עז של הערצה ושל חיבה לטראמפ.
במדיה החברתית כבר מתפשטים צילומים הירואיים של טראמפ מיד לאחר שנפגע. אילון מאסק, תומך נלהב של טראמפ, רושם מיליוני 'לייק' ברשת X שלו מתחת לאחת התמונות האלה. אילו היינו מנהלים את מסע המדיה החברתית של טראמפ לא היינו זקוקים אלא לשני אלמנטים ויזואליים: ל-20 שניות של ביידן מן העימות של סוף יוני ולחמש שניות של טראמפ מעצרת מוצ"ש בפנסילבניה.
ביש מזלם של הדמוקרטים גדול במיוחד בין השאר מפני שזה התרחש בפנסילבניה. היא עשויה להיות המדינה שתכריע את הבחירות. נראה ששלוש מדינות מחזיקות במפתח: פנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן, במערב התיכון של ארה"ב. בהתחשב בקשייו של ביידן במדינות רבות אחרות, נראה שדי לו לאבד את פנסילבניה כדי לאבד את הנשיאות.
כמובן, לא הכול צריך להימדד במונחים של פוליטיקה אלקטורלית. ניסיון הרצח הזה הוא קריאת תיגר על עצם הדמוקרטיה האמריקאית. כמובן, טראמפ עצמו קרא תיגר עליה לפני כמעט ארבע שנים. המערכת מלאה קוראי תיגר. יש ציפייה כמעט כללית למסע נקם של טראמפ נגד יריביו הפוליטיים אם יחזור וייבחר לנשיא.
האמון במערכת מתמעט והולך, והאיום של אלימות מתחזק והולך. מנהל של מכון מחקר ימני רב השפעה בוושינגטון הזהיר החודש, כי "מהפכה אמריקאית שנייה" (הראשונה התרחשה ב-1776) תתחולל ללא שפיכות דם "רק אם השמאל לא יפריע". אומנם מטה טראמפ התנער מן ההכרזה הזו, אבל היא בקעה מפיו של תומך נאמן בנשיא.
התנקשויות פוליטיות היו לפנים לחם חוקה של אמריקה. ארבעה נשיאים אמריקאים נרצחו במהלך השנים. ניסיונות התנקשות נעשו, או תוכננו, כמעט נגד כל נשיא ב-120 השנה האחרונות. נרשמו ניסיונות רצח גם נגד פוליטיקאים שהתמודדו על הנשיאות ונגד חברי קונגרס. קל מאוד להשיג אקדחים ורובים, כולל רובי צלפים משוכללים, בארה"ב. מעשה אירוניה, טראמפ הוא חסיד מושבע של בעלות חופשית על נשק. ביידן והדמוקרטים נאבקים נגדה. ספק אם משהו ישתנה עכשיו אצל הרפובליקאים.
בינתיים אנחנו שומעים, שפרופסור למדע המדינה בשיקאגו, החוקר אלימות פוליטית, ערך סקר בחודש שעבר. 10% ממרואייניו אמרו, כי "מוצדק השימוש בכוח כדי למנוע את טראמפ מלהפוך לנשיא". 7% הצדיקו שימוש בכוח כדי להחזירו לנשיאות. היתכן שעדיין לא נורה הקליע האחרון? היתכן באמת שהכול יכול לקרות?
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.