מייסדי ומנכ''ל ליניאג' בהנפקתה הראשונית בנאסד''ק / צילום: Reuters, Eduardo Munoz
לובסטר טרי ממיין, שקיות של אפונה קפואה, מתלים עמוסים בצלעות עטופות בפלסטיק ־ האמריקאים למדו שבלחיצת כפתור, כל פריט כמעט, מתכלה או לא, יכול להישלח לביתם כבר ביום המחרת. החברה המאפשרת את כל זה היא חברת לוגיסטיקה שרובנו מעולם לא שמענו עליה, אך מיליונים תלויים בה מדי יום.
● וורן באפט מפתיע: מכר כמחצית מאחזקותיו בחברה הגדולה בוול סטריט
● במה להשקיע ואיך להגן על התיק כשהמתיחות בשיא - ועוד 4 כתבות על המצב בשווקים
● המתנה מענקיות הטק וזינוק השווי הגדול בהיסטוריה: מה עובר על מניות השבבים?
ליניאג' (Lineage) היא החברה הגדולה בעולם לאחסון בקירור, מבחינת הקיבולת שלה. היא שלובה כה עמוק בכלכלה האמריקאית, עד שהנפקתה הראשונית (IPO) שהתבצעה בנאסד"ק בשבוע שעבר הייתה לגדולה ביותר בארה"ב עד כה השנה. במחיר של 78 דולר למניה, גויסו בהנפקה 4.4 מיליארד דולר, לפי שווי חברה המוערך ביותר מ־18 מיליארד דולר.
אחסון בקירור הוא תעשייה בת מאות שנים, אבל השושלת של ליניאג' עצמה היא צעירה. היא נוסדה ב־2008 על ידי שני בנקאי השקעות לשעבר במורגן סטנלי, אדם פורסט וקווין מר צ'טי. מאז, בנה הצמד אימפריה שמפעילה היום כמעט שליש משטח המחסנים מבוקרי הטמפרטורה בארה"ב.
בסיסה ממוקם בנובי, מישיגן, ובין לקוחותיה ענקיות המזון והקמעונות קראפט היינץ, וולמרט ורשתות מסעדות. עם יותר מ־480 מתקני אחסון ברחבי העולם, החברה מטפלת בפעולות לוגיסטיות כגון אחסון, איסוף ואריזה של פריטים, וכן מציעה שירותי הפצה למסחר מקוון, הובלה ועמילות מכס.
ההצלחה של ליניאג' אינה רק פרי של תזמון מוצלח, אלא גם של הכרה מושכלת בכך שאפשר לגלגל ולייעל את עסקי האחסנה והשינוע של הפריטים המתכלים, שהאמריקאים כה מסתמכים עליהם.
ההימור השתלם, אמר פורסט: "חשיבותה של שרשרת האספקה, במיוחד לאחר מגפת הקורונה, ניכרת עוד יותר".
מקום מבטחים כשעולם הפיננסים רעד
פורסט ומרצ'טי, שניהם בני 46, החלו לתכנן את עתידם כבעלי עסק משותף זמן קצר לאחר שנפגשו בהכשרת אנליסטים של מורגן סטנלי בניו יורק בשנת 2000.
ב־2007 הם החלו לחפש חברות לרכישה, לטובת בניית עסק שיוכל להתקיים עשרות שנים. ואז פרץ המשבר הפיננסי. "העולם התפרק, אבל אחסון בקירור נראה כמו תחום שבטוח להיות בו", אמר פורסט.
אחסון בקירור לא היה זר להם לחלוטין. מרצ'טי עבד בחברת ההשקעות כאשר היא ביצעה השקעה בענקית האחסון בקירור אמריקולד. ליניאג' עקפה את אמריקולד ב-2019 והפכה לחברת האחסון בקירור הגדולה ביותר.
הצמד, חברים שנהגו לצאת יחד לחופשות, זוכרים שנסעו דרך סופת שלגים נדירה בסיאטל, כמה הולם, בדצמבר 2008 כדי לסגור את הרכישה הראשונה שלהם של מחסן קירור. באותה תקופה הייתה המדינה נתונה בסחרור ממשבר פיננסי שהלך והתרחב.
בשנה שלאחר מכן חיזרו השניים אחר בעל מחסן קירור מסיאטל, ג'ק רוסלינג, שבנותיו לא רצו לקחת לידיהן את העסק. רוסלינג אמר שחשש בתחילה מגילם הצעיר של פורסט ומרצ'טי, אך במהלך פגישות מרובות, לרבות ארוחת צהריים במועדון בסיאטל עם אשתו ובנותיו, הם שכנעו אותו.
פורסט ומרצ'טי סגרו את העסקה עבור המחסן השני שלהם CityIce Cold Storage, בדצמבר 2009. רוסלינג עדיין משמש יועץ לא רשמי למייסדי ליניאג'. "כשמסתכלים על התעשייה הזו, זה די אולד סקול, בשר ותפוחי אדמה", אמר מרצ'טי. הבעלים של מתקני ליניאג', לדבריו, "מכירים כל עובד בשמו".
פורסט ומרצ'טי רצו לשמור על החלק הזה של התרבות הארגונית, אבל הכירו בכך שהפעלת מחסנים בבקרת טמפרטורה היא "לא התעשייה המתוחכמת ביותר", לדברי פורסט. עד 2013, הם החליטו שהם צריכים לשלב טכנולוגיה נוספת בעסק. הם שכרו את העובד הראשון שלהם מבחוץ: מנהל מערכות מידע (CIO).
פורסט ומרצ'טי מימנו את מסע הרכישות שלהם על ידי גיוס כספים ממשקיעים, הלוואות מבנקים וניצול החסכונות האישיים שלהם לרכישות הראשונות של המחסנים. השניים ראו במהירות את האופן שבו יכולים נתונים וטכנולוגיה להפוך את הלוגיסטיקה של העברת פריטים מתכלים ברחבי העולם ליעילה יותר. משאיות רבות הובילו נגררים מלאים למחצה, למשל, ולכן החלה ליניאג' לתאם בין משלוחים מלקוחות שונים כדי לצמצם עלויות ולשפר את היעילות. "ראינו הרבה בזבוז", אמר פורסט.
במחסנים מסוימים משתמשת ליניאג' באוטומציה כגון מלגזות אוטונומיות כדי להפחית את התלות בעבודת כפיים. השיטה אינה רק עוזרת להאיץ את התהליך ולהפחית טעויות אנוש, אלא גם מספקת יכולת חיזוי, בהתחשב בקצב התחלופה הגבוה של מבצעי עבודה תובענית כל כך מבחינה פיזית.
עקפה את המתחרה בת ה־120 שנה
במהלך 16 השנים האחרונות הפכה ליניאג' לתאגיד ענק במגזר שבו מחסנים רבים עדיין מנוהלים על ידי חברות בבעלות משפחתית. לכך הוביל מסע של 116 רכישות של שטחי אחסון מאז 2008.
כיום ליניאג' מפעילה כמעט 2.1 מיליארד רגל מעוקבת (כ־28.3 דצימטר מעוקב) של חללים מבוקרי טמפרטורה בארה"ב ובקנדה, וכ־860 מיליון רגל מעוקבת במקומות אחרים.
אמריקולד, המתחרה השנייה לה בגודלה, אמרה שהיא מפעילה כ-1.3 מיליארד רגל מעוקבת בצפון אמריקה וכ-204 מיליון רגל מעוקבת במקומות אחרים. וחברה זו נוסדה בשנת 1903.
תעשיית האחסון בקירור נהנתה מגידול בביקוש בימים הראשונים של מגפת הקורונה, אך התמודדה עם אתגרים בארבע השנים האחרונות. המחסנים התקשו לשמר עובדים, ונאלצו לסגל את פעילותם למצב של תנודות חדות ברמות המלאי ושינויים בביקוש הצרכני, שנבעו מאינפלציה גבוהה.
"הבעיה הגדולה ביותר שהתעשייה מתמודדת איתה כעת היא צרכנים מוחלשים וירידה בביקוש", אמר מנכ"ל אמריקולד, ג'ורג' שאפל. "אנחנו ממש מקווים שהביקוש יחזור בקרוב".
ענקיות הקירור מתחרות גם עם עסקים קטנים יותר בבעלות פרטית, ואף מתמודדות עם תחרות מצד חלק מן הלקוחות שלהן.
וולמארט אמרה בתחילת החודש שהיא בונה חמישה מרכזי הייטק חדשים להפצה של מוצרים מתכלים, מרחיבה ארבעה אתרים קיימים ומשדרגת מתקן נוסף כדי להבטיח שהדברים שלקוחות רוצים וצריכים "יגיעו אל המדפים מהר יותר מאי פעם".
וולמארט משתמשת בעיקר במתקנים שלה, ונעזרת לפי הצורך בספקי לוגיסטיקה חיצוניים כמו ליניאג', לדברי מקורב לחברה.
מגושי קרח למחסני ענק: ההיסטוריה של הקירור
תעשיית האחסון בקירור החלה כבר במאה ה-19, כאשר עסק משגשג למכירת גושי קרח אפשר למפתחים לבנות מחסנים שיוכלו לשמר מזון ולהאריך את חיי המדף שלו.
פריצות דרך טכנולוגיות בתחילת המאה ה-20 הובילו למערכות קירור מכניות, שביטלו את הצורך בגושי קרח גדולים ויצרו אחסון בקירור אמין יותר ולאורך זמן רב יותר. המצאתם של מכולות משלוח, משאיות וקרונות רכבת מקוררים האריכה את שרשרת אספקת המזון, ואפשרה לסחורות לנסוע ברחבי העולם בתנאים בטוחים.
הצרכנים זכו לגישה למגוון רחב יותר של מזון מאשר זה שהצליחו לקבל מגידול מקומי.
מיץ תפוזים מרוכז וקפוא הגיע למדפי חנויות המכולת בארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה, וגרם ליותר אמריקאים לקנות מקררים ומקפיאים ביתיים. "אחר כך הגיעו במהרה אצבעות הדגים וארוחות הערב מול הטלוויזיה", אמרה ניקולה טווילי, מחברת הספר "נשיכת כפור: כיצד שינה הקירור את האוכל שלנו, את הפלנטה שלנו ואותנו". "ובגלל שעכשיו לכולם יש מקפיא, חברות [המזון] מתחילות לייצר דברים להכניס אליו".
מחסני קירור רחבי ידיים נבנו במרחק גדול יותר ממרכזי הערים, והאמריקאים עברו לפרברים והחלו לערוך קניות בסופרמרקטים פעם בשבוע, במקום לקנות מזון טרי מדי יום.
"הדרך שבה מערכת המזון המודרנית שלנו עובדת מבוססת על קירור", אמר שיין ברנן, דובר Global Cold Chain Alliance, קבוצת תעשייה. אחסון בקירור, אמר, הוא "הסיבה לכך שאתה יכול לקבל עגבניות בחורף".
המחסנים המיוחדים אפשרו גם את צמיחתה של תעשיית התרופות בארה"ב, המפעילה במידה רבה מתקנים נפרדים המאחסנים תרופות וחיסונים שמוכרחים להישמר בקירור. החשיבות של אחסון קר הודגשה במהלך המאמץ להפצת חיסוני הקורונה, כאשר יצרני התרופות מיהרו להוציא אל העולם זריקות שדרשו אחסון בטמפרטורות אולטרה-קרות.
המגפה שינתה גם את הדרך שבה האמריקאים אוכלים. במהלך ארבע השנים האחרונות עברו הצרכנים לאכול יותר ארוחות בבית, משום שהם עובדים מרחוק לעתים קרובות יותר, ומתמודדים עם עלייה בעלויות המזון. הקונים מזמינים יותר מצרכים באינטרנט לאיסוף ומשלוח, מזמינים ערכות לארוחות מוכנות מראש ואוכלים יותר מזון קפוא.
מכירות המזון הקפוא עלו ל-74 מיליארד דולר בשנת 2023, עלייה של 7.9% לעומת השנה הקודמת ושל כ-33% לעומת 2019, על פי נתוני המכון האמריקאי למזון קפוא.
במקביל, עברו תהליכים רבים יותר משרשרת האספקה-בקירור של חברות למיקור חוץ, למפעילים גדולים כמו ליניאג' ואמריקולד. חברות אלה מנהלות מתקני קירור רחבי ידיים שיכולים להתמודד עם עשרות לקוחות תחת קורת גג אחת.
על רקע הביקוש הגובר, נכנסו מפתחים נוספים לתעשייה. משקיעת הנדל"ן Related Fund Management השיקה בשנת 2022 עסק לאחסון בקירור בהשקעה של מיליארד דולר בשם RealCold.
יותר מ-18 מיליון רגל רבוע ה של שטח חדש בבקרת טמפרטורה נבנו ברחבי ארה"ב מאז 2019, לפי חברת שירותי הנדל"ן המסחרית JLL .
מוכר הדגים "לא שומע תלונות מלקוחות ליניאג'"
דייל סימס, בן 76, נמצא בעסקי פירות הים כבר 40 שנה, והוא מכיר מקרוב את הדרכים שבהן משלוח ואחסון של מזון יכולים להשתבש.
הוא נשיא חברת Buena Vista Seafood, חברה שבסיסה בסן פרנסיסקו ומוכרת פירות ים מדייגים וממגדלי דגים למפיצים סיטונאיים של פירות ים ובשר, בין היתר. חלק גדול מן הדגים המגיעים מן הספקים שלו מבלים במחסנים מבוקרי טמפרטורה המנוהלים על ידי ליניאג' ואחרים.
המהירות שבה יכול להגיע משלוח של דגי דקר או הליבוט מהים אל המסעדה תלויה ביעילות של המחסנים ושל חברות ההובלה. "הדג לא נהיה טרי יותר כשהוא יושב במשאית או בצידנית", אמר סימס.
לדבריו, אין זה נדיר לשמוע תלונות על זמן ההעמסה או הפריקה של משאית במחסן. אולם הוא אינו שומע את התלונות הללו מלקוחות של ליניאג'.
חלק מרכזי במודל העסקי של ליניאג' הוא עדכון הטכנולוגיה במחסנים שלה. החברה משתמשת במאגרי מידע כדי להאיץ דברים כמו מערכות לקבלת משטחי שינוע ולהחזרה. לקוחות יכולים לראות באינטרנט מתי המוצרים מגיעים, לגשת לבדיקות בטיחות ולראות את השעה והמקום שבהם טופל המשטח, ולעזור בדרך זאת לצמצם את הבזבוז והקלקול של מזון.
סימס אמר שכמה מן השיפורים הגדולים ביותר של ליניאג' מבחינת זמן האספקה - הזמן שבין הגעת ההזמנה למחסן ועד ליציאתה משם - אפשריים בזכות העובדה שהחברה מציעה גם אחסון, הובלה והפצה בקירור.