תור של אוניות בנמל חיפה, אתמול / צילום: פאול אורלייב
בתקופה האחרונה כ־30-40 אוניות ממתינות מדי יום מחוץ לנמלי ישראל, בחלק מהימים נספרו אף יותר מ־50 אוניות. יש בענף מי שסבורים שהסחורות הנערמות והתורים המתארכים בנמלים משמעם שהמשק מתמחר את סיום המלחמה. אחרים תולים את התורים בחוסר היעילות של הנמלים. כך או כך, כולם מסכימים: התורים הללו הם רק ההקדמה ליום שאחרי המלחמה, וגם ההסדרה בצפון תחמיר את הפקק.
● פרשנות | בעלי נמל חיפה הסתבך בשוחד, אך הפוליטיקה של הודו לא תגרום למעצרו
● גם זה קרה פה | ההכרעה מתקרבת: האם בקרוב תנחת מכה על משקיעי הנדל"ן
● השבוע בענף הרכב | המכוניות החשמליות ייעלמו? הדגם החדש שישטוף את כבישי ישראל
את תורי הענק בנמלים פגשנו גם בשנת 2021, שנת היציאה ממגפת הקורונה. בשיא, כ־90 אוניות המתינו על עוגן מחוץ לנמלים. היתה זו החזרה הגדולה של סחורות לישראל לאחר ההאטה שהביאה המגפה בצירוף משבר תובלה בינלאומי.
כ־98% מסחר החוץ של המדינה עובר דרך הים, ומכאן חשיבות הנמלים והאינדיקציה שהם יכולים להוות לפעילות המשקית. אז מדוע המדינה לא נערכת להסדרת הענף?
הרציפים נותרו ריקים והפקק מתארך
אל הנמלים מגיעות סחורות ממגוון סוגים, הבולטים בהם הן מכולות ומטען כללי שלא נכנס למכולות כמו ברזל, עץ ומוצרים שונים לתעשייה הכבדה. נוסף לכך מגיעים לישראל דרך הים גרעינים וחומרי גלם המהווים מזון לבעלי החיים, מכוניות ומוצרים שונים אחרים. לפי כללי התור התפעולי בנמלים, אוניות מכולה לא מחכות כלל ומקבלות קדימות בתור. גם פריקה מהירה של מכוניות היא רווחית ביותר ומשתלמת לנמלים, משום שהעבודה קלה והמחיר גבוה. ולכן, התור בשנת 2021 כמו גם התור היום מיוחס בעיקר לאוניות מטען כללי.
עד לתחילת שנות ה־2000 פעלו בישראל רק שני נמלים, בחיפה ובאשדוד, שחלשו על התחום לבדם. עם הרפורמה בנמלים הוקמו המתחרים, וכיום פועלים בישראל שישה נמלים: בדרום נמצאים נמל אילת בבעלות האחים נקש, שמושבת מאז פרוץ המלחמה בעקבות איומי החות'ים בים האדום, וזה לצד זה פועלים נמל אשדוד הממשלתי ונמל הדרום המופעל על ידי החברה השוויצרית TIL. בצפון פועלים נמל חיפה שהופרט ושנמכר לחברת אדאני ההודית וגדות הישראלית בתחילת 2023, נמל מספנות ישראל בבעלות שלומי פוגל, סמי קצב ואסי שמלצר, ונמל המפרץ המופעל על ידי החברה הסינית SIPG.
כדי להקים את הנמלים החדשים (נמל המפרץ ונמל הדרום) הוקמו רציפי עבודה בחיפה ובאשדוד. משעה שהנמלים קמו, הרציפים נותרו ריקים והם אמורים לעבור לידי הנמלים החדשים לצורך פריקת מכולות, כשהיקף המכולות בישראל יעלה דרמטית. בשיא המשבר הקודם של התור בנמלים, שרת התחבורה דאז מרב מיכאלי ושר האוצר דאז אביגדור ליברמן הקצו למשך שנתיים את הרציפים האלו לפריקת מטען כללי על ידי הנמלים החדשים ומספר האוניות הממתינות ירד מ־90 ל־20. במהלך השנה האחרונה ההרשאה הזו הסתיימה ולא חודשה מאז.
בינתיים ניתן לראות התאוששות מסוימת בתחום המטען הכללי, לאחור הצניחה שנרשמה עם פרוץ המלחמה. בשנה הטובה ביותר בתחום, 2022, חלו תנועות של 1.3-1.5 מיליון טונות בכל רבעון בנמלים. בשנת 2023 סביבת הריבית הגבוהה הובילה לצינון בענף ואלו התייצבו על 1.2-1.3 מיליון טונות ברבעון. בתחילת השנה הנוכחית ובצל המלחמה חלה כאמור ירידה חדה לכ־800 אלף טונות ברבעון, ואילו הרבעון האחרון (יולי־ספטמבר) כבר מעיד על התאוששות מסוימת עם תנועה של כמיליון טונות.
דוחות הנמלים מציגים שיפור בהכנסות וברווחים
בד בבד להתאוששות התחום, התגברו התורים בנמלים. מאז פרוץ המלחמה ועד לחודש אוגוסט האחרון מספר האוניות הממתינות לנמלים בצפון לא עלה על 4 אוניות בממוצע לנמל. מאז עלה בהדרגה עד שהחודש הממוצע הגיע ל־14 אוניות הממתינות לנמל מספנות ישראל, כמעט 3 לנמל חיפה וכ־1.5 לנמל המפרץ - שכאמור הפסיק לפרוק מטען כללי כמעט לחלוטין. ביום רביעי כבר נספרו 23 אוניות ממתינות מחוץ לנמלים בחיפה.
באשדוד ההמתנות בלב ים החלו בחודש אוגוסט, ומאז הממוצע עומד בעקביות על 10 אוניות ממתינות. ביום רביעי אף נספרו 11 אוניות מחוץ לנמל. "אנחנו רואים תהליך של הגברת הייבוא לישראל ורואים גם תחליפים לטורקיה שמגיעים ממקומות אחרים ובצורה משמעותית. כמויות המטען הכללי חזרו ובצורה עצימה", אומר יו"ר דירקטוריון נמל אשדוד שאול שניידר.
יחד עם זאת שניידר מסייג ואומר שבסוף השנה הנוכחית רואים יבוא מוגבר של כלי רכב לפני העלאת המיסוי, וכן מוסיף שנמל אשדוד עמוס בפעילות ביטחונית שמשתקת חלק מהתשתית מלקבל סחורות. לדבריו, "יש אצלנו תנועה מוגברת ולכן אנחנו גם בתהליך של קליטת עובדים זמניים. אין לי ספק שככל שהמלחמה תסתיים, או כבר מסתיימת, נראה את המגמה מתחזקת".
המלחמה מסתיימת?
"צריך לזכור שבנמלים מרגישים את השינוי 3-4 חודשים לפני שהשוק רואה אותו, ואני כבר יכול להגיד לך לנוכח הפעילות הנמלית וגם לאור התוצאות הכספיות שלנו, שאלה השלכות של תחושה של סיום המלחמה".
אז פקקי הענק שוב בדרך?
"אני לא צופה תורים כמו בקורונה כי יש היום יותר תשתית נמלית, אבל בהחלט תהיה התגברות של הגעת סחורות".
ההתאוששות אכן ניכרת בדוחות הכספיים שנמל אשדוד פרסם השבוע, בהם רואים עלייה של 12% בהכנסות ביחס לרבעון קודם, והרבעון היה טוב יותר גם ממקבילו בשנת 2023. בנוסף, לראשונה מאז פרוץ המלחמה רשם הנמל רווח תפעולי רבעוני של 34 מיליון שקל. "ברבעון האחרון התאושש היבוא לישראל", נכתב בדוח, והמנכ"ל ניסן לוי הוסיף כי "אנו נערכים לאפשרות של גידול מהיר בצמיחה בטווח הקצר".
נתונים מרתקים נמצאו גם בדוחות נמל מספנות ישראל הצפוני, שמתאושש אף הוא מהשלכות המלחמה עם רווח נקי של 18 מיליון שקל ברבעון השלישי. עם זאת, ההכנסות הסתכמו ב־348 מיליון שקל לעומת 400 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד, לפני המלחמה.
הנמל מתבלט בייבוא חומרי בנייה דרכו, ובמגזר זה דווחה ירידה משמעותית עם תחילת המלחמה, בעיקר לנוכח מחסור בכוח אדם בשל המגבלות על כניסת פועלים מיהודה ושומרון לישראל. ואולם, בנמל מציינים כי ברבעון כבר ניכרה מגמת התאוששות במגזר חומרי הבנייה ביחס לרבעונים הראשונים של השנה. על פי הדוח, הכנסות הרבעון משקפות עלייה של כ־27% לעומת הרבעון השני ושל 48% לעומת הרבעון הראשון של השנה. "בהשוואה לרבעון השלישי של 2023 (טרום פרוץ המלחמה), ההכנסות משקפות ירידה מתונה של כ־8%", נכתב בדוח.
"תור משמעותו שכמה גורמי יצור לא מתפקדים"
רב החובל יגאל מאור הוא המנהל המיתולוגי לשעבר של רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה. מאור כיהן בתפקיד בין השנים 2009-2022, וזוכר היטב את האוניות שהציפו את נמלי הים בתקופת הקורונה.
כעת, הוא מעריך בשיחה עם גלובס, לא מדובר רק בתמחור של המשק יציאה ממלחמה, אלא בסיבות אחרות לגמרי: "תור משמעותו שכמה גורמי ייצור לא מתפקדים. כשאתה מנתח את גורמי הייצור בנמלים אתה מדבר על רציפים, פינוי המטענים מהרציפים, ועצם הפריקה עצמה. יש מספיק רציפים אז שם אין מחסור, במשאיות ובהוצאה מהנמל אין בעיה. בעצם חסרים עובדים או שכמות העובדים הקיימת לא מספיקה", הוא אומר.
לדבריו של מאור, שמשמש גם כמרצה באוניברסיטת חיפה וכחוקר ב־INSS, "התורים האלה לא טובים, ובמיוחד כעת כשגם ככה בעלי אוניות לא מתלהבים להגיע לפה. להכביד על זה עוד יותר זה לא לעניין", הוא אומר. "במכולות הפכנו להיות בין הטובים בעולם, אין אצלנו פקקים, הכל דופק כמו שעון שוויצרי. גם בתקופת הקורונה, כשבנמלי לוס אנג'לס עמדו 170-150 אוניות, אצלנו המצב היה הרבה פחות גרוע. לעומת זאת, במטען הכללי הברדק ממשיך".
בנוסף לקושי בכוח האדם, מאור מסביר את התורים המחודשים בצפון ביעילותו של נמל המספנות ובביקושים הגדולים של היבואנים לפרוק אצלו מטענים ולא אצל מתחריו. "המצב יחמיר עוד יותר בחודשים הקרובים. יתחילו לשפץ את הצפון ויביאו חומרי בנייה לעוטף. תהיה תנופה דרמטית עם עלייה בכמות האוניות, אבל אנחנו לא ערוכים", הוא אומר. "ובשעה שהתורים חוזרים ורק יתגברו, יש רציפים ריקים במדינה. מגרש חניה של שחפים נודדים. אני לא מבין מה המניעים לא להפעיל את הרציפים שהמדינה עצמה בנתה, כשאי הפעלתם יוצר נזק למשק".
ואכן, מחקרים ודוחות שנעשו לאחר תקופת הקורונה הצביעו על כך שהתורים בנמלים מביאים לפגיעה משקית משמעותית. לפי הערכת מחקר באגף הכלכלנית הראשית באוצר, השהייה הממוצעת של אונייה בנמלי חיפה ואשדוד ב־2021 עלתה בכ־46 שעות בהשוואה ל־2019. הגודש בנמלים הוביל ברבעון הראשון ב־2021 לפגיעה ביצוא הנאמדת בכ־16 מיליון שקל ליום במונחי תוצר, והפגיעה ברכיב היבוא נאמדה בכ־10 מיליון שקל ליום.
"לעומס בנמלי הים השלכות כלכליות משקיות משמעותיות. היצוא והיבוא נפגעים, התעשיות התלויות בתשומות מיובאות סובלות מעיכובים, וההשפעות עשויות להגיע לצריכה הפרטית, רמת המחירים במשק ולשוק התעסוקה", נכתב בדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2023.
יורם זבה, נשיא לשכת הספנות, הנציגה הרשמית של חברות הספנות וסוכני האוניות הפועלים בישראל, מצטרף לתחזית של מאור. "בזמן האחרון יש באופן עקבי יותר מ־40 אוניות שעומדות על עוגן בחיפה ובאשדוד, וזה מספר אדיר", הוא אומר. "זה עד כדי כך בלתי נתפס, שמספר האוניות שמקבלות שירות ברציפים - נמוך יותר מאשר מספר האוניות שעומדות בחוץ. איפה נשמע דבר כזה?".
גם זבה תולה את הבעיה בהיעדר כוח אדם מספק, ולטענתו גם הגיוס בנמל אשדוד לא מספק. "התרענו ואמרנו לכל אורך המלחמה שלמצב הזה נגיע", הוא אומר.
גרירת רגליים במתווה שיפתור את הפקקים
לדברי זבה, הסדרה בצפון תשנה את כללי משחק: "בתוך כמה שבועות יהיה כאן זרם גדול מאוד של אוניות שלא הגיעו לכאן קודם, וגם פרמיית הביטוח תרד. אבל אנחנו לא ערוכים לזה. יכולות להיות עשרות אוניות שממתינות וכולם משלמים על זה מלבד הנמלים שלא נפגעים מכך בכלל. הם מעדיפים לפרוק מכוניות במקום נמל אילת ולמלא איתן את שטחי האחסון, ואז אין להם איפה לפרוק מטען כללי והם משאירים את האוניות לחכות בים".
"מעבר לסוגיית כוח האדם", אומר זבה, "העיכוב במסירת הרציפים הריקים לנמלים הוא מחדל ולא פחות מזה". כבר באפריל האחרון במשרדי הממשלה חתרו להגיע להסדרת ענף הנמלים בעסקת חבילה שבמסגרתה כל נמל מקבל את מבוקשו: הסרת מגבלת הפריקה ההיסטורית מעל נמל מספנות, מסירת רציפים ריקים לנמל המפרץ ופתיחה של יכולת התחרות של נמל חיפה בתחומים נוספים. ובדרום - מסירת רציף נוסף לנמל הדרום, ובתמורה לכך מסירה מוגבלת בזמן של רציף ריק גם לנמל אשדוד.
ההתנגדויות השונות הרגו את המתווה עוד לפני שיצא אל הפועל. בנמל חיפה, שנרכש על ידי חברת אדאני ההודית כזכור, התנגדו למתן ההטבות למתחריו ובשיא ההתנגדות השגרירות ההודית בישראל אף הגישה תלונה למשרד החוץ בנושא. בממשלה היו גם מי שהתנגדו נחרצות להענקת רציף נוסף לנמל אשדוד שכן רציף זה נועד להיות "צ'ופר" לנמל לאחר שיופרט, אלא שהפרטה לא נראית באופק לנוכח התנגדות השרים האמונים. לכן, פעלו במשרדי התחבורה והאוצר להעביר לתקופת זמן של חמש שנים את הרציף לנמל אשדוד.
בימים האחרונים, כך נודע לגלובס, חלה התקדמות מסוימת: הייעוץ המשפטי אישר את המתווה בתנאי שלרציף הריק באשדוד ייצא קול קורא לחברות נוספות מעבר לנמל אשדוד, כשלא בטוח שהנמל ישמח מהסידור החדש.
בצפון גובשה חבילת הטבות שאמורה לשכנע את ההודים להסיר התנגדות בדרך של סיוע בהעצמת זכויות בנייה בחזית הים בנמל, וכן העמדת מיליארד שקל מהכסף שבקופת הנמל ונשמר להשקעה בתשתיות על פי ההסכם מול המדינה אל מול ההון הפיננסי של הבעלים - כך התשואה על הכסף תהיה גבוהה יותר וגם ישולמו פחות ריביות. כל זאת על רקע הסתבכותו בארה"ב של גאוטם אדאני, המיליארדר ההודי ויו"ר קבוצת אדאני. עוד מבקשים ההודים להוביל מינויים מטעמם לנמל בכפוף לאישורים הביטחוניים הנדרשים.
ובזמן שבמשרדי התחבורה והאוצר גוררים רגליים ומנסים לרצות את כל השחקנים בשוק, כולם מסכימים שבין אם התורים מסמלים שהמשק כבר מתמחר את סיום המלחמה ובין אם הם משקפים חוסר יעילות בענף - שמדובר רק בפרומו לפקקי הענק הצפויים בקרוב אם הממשלה לא תתעשת ותמשול על נמלי הים שלה.