מטה NPR בוושינגטון. רשת הרדיו הציבורית של ארה''ב / צילום: ap, Charles Dharapak
אמריקאים מן השמאל, או מרכז־שמאל, ניסו לנחם אלה את אלה בשבוע שעבר סביב שולחן חג ההודיה: המטוטלת בוודאי תחזור ותיטה. אמנם הכול אבוד, אבל אולי לא.
● פרשנות | ביטחון ישראל תלוי בחמאס, בחיזבאללה ובאיראן - אבל גם בדעת הקהל הבינלאומית
● פרשנות | התנ"ך העברי הוא עכשיו הפק"ל הפוליטי של בכירי ממשל טראמפ
● פרשנות | טראמפ נוסק והדמוקרטים קורסים: היה ג'וקר בחפיסת הקלפים, רק לא בחפיסה שלהם
כבר ראינו די הרבה חילופי שלטון באמריקה. ראינו את תומכיהן של המפלגות המובסות שוקעים במרה שחורה, ומספידים את עצמם ואת סיכוייהם. שמענו דמוקרטים ורפובליקנים מפקפקים בסיכוייהם לראות נשיא ממפלגתם בימי חייהם. הרפובליקנים היו פעם בשלטון 16 שנה רצופות (1912-1896) ופעמיים בשלטון 12 שנה (במאה ה-20). הדמוקרטים היו פעם בשלטון 20 שנה רצופות (1952-1932).
למספידי המפלגות היה נדמה שהתבוסות חשפו נטייה דמוגרפית, או תרבותית, או חברתית לא־הפיכה. ב-2004, למשל, ג'ורג' בוש הבן ניצח בהפרש קטן, קצת יותר מ-2%, אבל הדמוקרטים חשבו שהם נתקלו בקיר, ומעכשיו ואילך הם יוכלו רק לחבוט בו את ראשם. זה היה קיר של אמונה דתית. הם ציירו אז מפה של אמריקה, שבה האזור הרפובליקני סומן כ-Jesusland, ארץ ישו, הנמצאת מחוץ להשג ידם.
ארבע שנים אחר כך נבחר ברק אובמה לנשיא, וחזר ונבחר. ניצחונו השני של אובמה, ב-2012, היה קטן כדי חצי מניצחונו הראשון. אבל הרפובליקנים חשבו שהם נתקלו בקיר דמוגרפי. לא הייתה להם נוסחה סבירה להגיע אל לבם של המיעוטים הלא־לבנים, שחלקם באוכלוסייה גדל והולך. ארבע שנים אחר כך בא דונלד טראמפ, ו-12 שנה אחר כך טראמפ קצר 42% של קולות ההיספאנים וחמישית מקולות השחורים.
אכן, הנטיות הלא־הפיכות התהפכו בהחלט. מה זה אומר? שפרשנים טועים, וצריכים מידה גדולה יותר של ענווה? כן, כמובן. אבל שטות תהיה להסיק מסקנות חד משמעיות מאוסף של תאריכים ושל מספרים. חשובה מן הסטטיסטיקה ומן הכרונולוגיה היא השאלה מה מעניק תוקף לא הפיך לתוצאות של בחירות.
לתקוף את יסודות השיטה
זו שאלה המיועדת כמובן לא רק לאוזני אמריקאים, כי אם גם לאוזני ישראלים. כוונתו הברורה והמוצהרת של טראמפ היא לתקוף את יסודותיה של השיטה הפוליטית, הניהולית והתרבותית במידה שהיא לא תוכל עוד לחזור ולהתייצב על רגליה. למוד לקחי נשיאותו הראשונה הוא אינו מתכוון עוד לשכור אנשים לממשלו, שישימו לו רגליים, או יטילו עליו חישוקים.
התכניות הן דרמטיות במידה עוצרת נשימה. ספק אם היו דוגמתן לאיזושהי מפלגה מנצחת באמריקה ב-150 השנה האחרונות.
מאמר ב'וול סטריט ג'רנל' בשבוע שעבר מאת שני אינטלקטואלים ימניים הגיש מפת דרכים לטראמפ איך לחסל את ווק (Woke), הלוא היא המגמה הרדיקלית לכונן שוויון גזעי, חברתי ותרבותי באמריקה על חשבון "זכויות היתר הלבנות". ההפרזות המוטרפות של ווק נמאסו על רוב האמריקאים, אבל ווק עצמה הפכה לדחליל במלחמה פוליטית ורעיונית נגד עקרונות ליברליים.
כותבי המאמר הזה מייעצים לטראמפ לא רק לבטל את צוויו המנהליים של הנשיא ביידן לטובת יתר שוויון באמריקה, כי אם גם לסלק את השמאל ממוסדות תרבות ואקדמיה וגם לפרק את השידורים הציבוריים. כמה טוב לשמוע את המלים האלה במבטא אמריקאי בוושינגטון במקום לשמוע אותם במבטא אמריקאי בירושלים.
באמריקה אין שידורים ציבוריים במובן האירופי או הישראלי. זאת אומרת, אין ערוץ רדיו או טלויזיה שאת הקמתו מימנו משלמי המסים. אבל ב-1967, בפקודת הקונגרס, קמה רשות שידור ציבורית (CPB), המעניקה סובסידיות צנועות לרשתות שידור ציבוריות וגדולות יותר לתחנות שידור אינדיבידואליות. יש בארה"ב בערך 2,500 תחנות רדיו לא־מסחריות ו-350 תחנות טלויזיה ציבוריות.
כותבי המאמר קוראים לטראמפ לפזר את רשות השידור. התחנות הציבוריות שהיא עוזרת לממן "הן האחראיות להפצת הזיהום המוחי (mind virus) של ווק… על הקונגרס לבטל את החוק של 1967… הגיע הזמן לסגור את CPB".
להצביע, ולרוקן את החמצן
בפרפרזה על קרל מרקס אפשר אולי לכתוב כי "רוח בלהות מרחפת מעל שני צידי האוקיינוס האטלנטי, רוח הטראמפיזם".
לבטל, לפטר, למחוק, לפזר, לשלול מימון, לאסור, להשתיק, לצנזר. האויב מזהם את מוחה של האומה, רעיונותיו הם נגיפים מסוכנים הצריכים ריפוי וטיהור.
המידה שבה אוצר המילים של הימין האמריקאי הרדיקלי חדר אל שיחו של הימין הישראלי אינה צריכה ראיות. החלחול התחיל לאיטו עוד בשנות השמונים של המאה שעברה, והפך לזרם עז בדור האחרון.
הרדיקלים האמריקאים הם מקור ההשראה של המלחמה בישראל נגד עצמאותה של מערכת המשפט והאכיפה. עכשיו הם מעניקים השראה למאבק הגובר נגד פלורליזם על גלי האתר. מותר לשער שבקרוב יועתקו גם דפוסי המאבק להשתלטות תרבותית, כולל זה המוצע בארה"ב לטיהור שמאלנים מהנהלת מוזיאונים ציבוריים.
לכל זה יש יעד ברור אחד: הבטחת אי-הפיכותו של השינוי הפוליטי. "מותר לנו לשנות את המשטר", אומר שר התקשורת. הוא מתכוון לשינוי שעשו טאייפ ארדואן בטורקיה, ויקטור אורבן בהונגריה ונרנדרה מודי בהודו. הראשון יציין עוד מעט 22 שנה לשלטונו. השני נמצא בשלטון כמעט 15 שנה. השלישי - קצת יותר מעשר שנים. ידיהם נטויות. הם כוננו 'אוטוקרטיות אלקטורליות', המאפשרות להם להסתתר מאחורי פרגודי בחירות בשעה שהם מרוקנים את החמצן מכיכר העיר.
בנימין נתניהו מתקנא בהם. בבחירות של 2009, שהחזירו אותו לשלטון, הוא טען שהוא ברק אובמה הישראלי. ב-2025 הוא יהיה בן דמותם של הנ"ל, מיילד האוטוקרטיה האלקטורלית הישראלית. הוא האיש שהצליח להיפטר מן הפיגמנטים, המקילים על אדם להסמיק מבושה.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) בטוויטר