ביטחון ישראל תלוי בחמאס, בחיזבאללה ובאיראן - אבל גם בדעת הקהל הבינלאומית

צווי המעצר בהאג נקלעו אל השבוע שישראלים נהגו לציין בחגיגיות מיוחדת, ואפילו הצמידו לו אותיות עבריות - כ"ט בנובמבר. רק מעוטי זיכרון (רוב האוכלוסייה) יוכלו להתייחס בביטול אל פיסת הנייר ההיא, שבלעדיה אולי הייתה קמה מדינת היהודים, אבל לא הייתה מורשית להצטרף אל משפחת העמים, להקים שגרירויות, להניף דגלים ולהציג דרכונים לא פורטוגליים.

● פרשנות | התנ"ך העברי הוא עכשיו הפק"ל הפוליטי של בכירי ממשל טראמפ
● פרשנות | טראמפ נוסק והדמוקרטים קורסים: היה ג'וקר בחפיסת הקלפים, רק לא בחפיסה שלהם

לא רק הצווים הוצאו לקראת כ"ט. בי"ד בנובמבר 2024 העצרת הכללית של האו"ם סמכה את ידיה על "זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית". מחוץ לישראל רק חמש ארצות התנגדו: ארה"ב, ארגנטינה, פרגוואי, מיקרונזיה ונאורו. את נאורו כבר הזכרתי?

עצם התמיכה בזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים אינה סותרת בהכרח את זכות הקיום של ישראל. סוף סוף זו הייתה מהות ההחלטה של 1947. האו"ם פסק כי הארץ תחולק למדינה יהודית ולמדינה ערבית. אפשר להניח שההחלטה החדשה רק נותנת תוקף להחלטה ההיא. אבל אנחנו יודעים שהיא לא הוצעה, או התקבלה, כדי לתת תוקף. יוזמיה רוצים לשלול כל תוקף.

כוכב הלכת הזה מכיל כל כך הרבה זדון וייסורים. אבל הנה שמחה עזה לאיד תוקפת את חצי המין האנושי לרגל השפלת ישראל בהאג. הייתכן שאיזה נרטיב פתולוגי הניח לישראל להיוולד, רק כדי שיום אחד יהיה אפשר לרוקן את האוויר מריאותיה?

"אני הנני ציוני"

התשובה היא לא, זו לא הייתה הכוונה, השבוע לפני 77 שנה. יאן מסריק, שר החוץ של צ'כוסלובקיה, הכריז כי "ייסודה של מדינה יהודית הוא אחד הרעיונות הפוליטיים הגדולים ביותר של זמננו. הוא כה גדול עד שאין לאנשים די דמיון להעריך אותו. אבל אני מאמין בו. אני הנני ציוני".

אומה, החייבת את קיומה לאקט בינלאומי של הכרה ושל חסד (וכמובן לאומץ לבם של מייסדיה ושל מגיניה), צריכה ללמוד להאזין לעולם החיצון. גם כאשר היא קורבן ברור של איפה ואיפה, מוטלת עליה המשימה לנסות ולהבין; כן, לנסות ולהבין אפילו את מבקריה.

"להבין" לא במובן של הסכמה או של התבטלות. "להבין" באותו המובן שאנשים מפוכחים מתעניינים ברגשות ובמניעים, כדי להיטיב ולהעריך תגובות ותוצאות. זה עניינו של המאמץ להיכנס לנעלי הזולת. הוא נועד לשרת בראש ובראשונה את הנכנסים.

אני מעז לגעת כאן בעצב רגיש, ומקווה שאיש לא יטעה בהבנת הכוונה. ערוץ 12 פתח את מהדורת החדשות שלו בליל שבת, 22 בנובמבר, בהקרנת תמונותיהם של 22 הילדים שנרצחו ב-7 באוקטובר. בצדק. תמונותיהם ראויות לפתוח כל מהדורה. אבל הנאום שנשא דני קושמרו לאומה בגנות העולם "הרשע, הטיפש והבור" לא שירת את עניינה של ההבנה.

תוקפנותו הרצחנית של חמאס לא תוכל להימחות מן הזיכרון, יהיו הנסיבות אשר יהיו. ההרג ההמוני של תושבי עזה הוא בסופו של דבר תמונת ראי של כל מה שחמאס תכנן לעשות מעבר לגבול. אילו הסתייעה כוונתו, הרבה יותר מ-44 אלף ישראלים מתים היו מתגוללים ברחובות ובשדות. חמאס צריך להיגרר לבית הדין הבינלאומי לא רק על מה שעולל, כי אם גם על כוונות רצח העם המוצהרות, שלא הספיק להוציא אל הפועל.

אבל אין מנוס מלהזכיר ש-22 ילדים מתים הם הקציר היומי בעזה מאז 8 באוקטובר. ערוץ 12, כמו עמיתיו, שוקד זה שנה ויותר על העלמה שיטתית של ייסורי עזה מעיני צופיו. אפשר להבין מדוע הוא עשה כן לפני שנה. אי אפשר להבין מדוע הוא מוסיף להעלים, לרעת הידיעה וההבנה.

מעבר לעשן ולהריסות

כמובן, בעידן המדיה החברתית הכול חופשים לדוג מידע. איש אינו מצנזר או נועל שערים. אבל ישראלים מסתמכים בראש ובראשונה על כלי התקשורת שלהם. בהיעדר דיווח ענייני ורושם ויזואלי, לרוב הישראלים יש מושג מוגבל על היקף החורבן והקורבן. סוף סוף גם לפי מדד רונן שובל, חצי הפלסטינים המתים אינם אנשי חמאס.

על זה בדיוק מגיב לפחות חלק מן העולם החיצון. חלק אחר שוחר את חורבן ישראל, ויש טעם מוגבל בדו-שיח איתו. אבל החלק הלא זדוני, בעיקר בדמוקרטיות המערביות, בוחן את ישראל ריאקטיבית. הוא מתבונן בתמונות הבאות מעזה, ומגיב. הוא אינו שוחר את רעת ישראל, אבל מאוכזב אכזבה עמוקה מהתנהגותה.

אני שומע ביטויי אכזבה כאלה מפי מכרים אמריקאים, לא יהודים, שרחשו לפנים חיבה לישראל, ביקרו בה והיללו אותה. אכזבתם כוללת הכללות גורפות לא על ממשלת ישראל בלבד, אלא על הישראלים באשר הם.

האם אנחנו מבינים את גודל השבר, מעבר לקמפוסים הרדיקליים? מעבר לרחובות אמסטרדם? זה השבר המתרחש בלבם של ידידים משכבר הימים, או לפחות של משקיפים ניטרליים. מעבר לעשן ולהריסות הם מתקשים לזהות את תווי פניה של ישראל.

ביטחונה הלאומי של ישראל תלוי כמובן בפירוק חמאס, בהבסת חיזבאללה ובנטרול איראן ושלוחיה. אבל חלק מביטחונה הלאומי של ישראל מצדיק ניסיון להבין את עומק נפילתה בדעת הקהל הבינלאומית.

רשת הרדיו הציבורית בארה"ב שידרה ביום ו' שעבר כתבה ארוכה על התקפת בריונים יהודים על מטעי זיתים של פלסטינים בגדה המערבית. ידידותיי ספקו כפיים. מה קרה לכם, הן שאלו, למה הפכתם.