מטוס של חברת בלו בירד / צילום: Shutterstock
קבוצת קווי חופשה שוקלת להקים חברת תעופה ישראלית חדשה, שתצטרף לחברות התעופה הזרות שבבעלותה, כמו בלו בירד היוונית וטוס איירווייז (TUS Airways) הקפריסאית. החברה המתוכננת תתמקד בהפעלת טיסות ליעדים קרובים, עם זמן טיסה של עד 4-5 שעות.
● ענקית הלואו קוסט ריינאייר חוזרת לישראל ואיתה הטיסות עד 100 דולר
● חברות התעופה הזרות חוזרות אחת אחרי השנייה ומלמדות את מדינת ישראל שיעור חשוב
תהליך הקמת חברת תעופה הוא מורכב וצפוי להימשך לפחות שנה וחצי, כאשר שלב הרישוי מול רשות התעופה האזרחית (רת"א), הכלול בתהליך, עשוי לארוך כחצי שנה. אם הכול יתנהל כמתוכנן, החברה תשקול לרכוש מטוסים או לחכור אותם בחכירה יבשה, שבה המטוס מושכר ללא צוות, והטיסות יופעלו על-ידי צוותים ישראליים. נכון לעכשיו התהליך בחיתולים, וקווי חופשה עדיין לא החלה בתהליך הרישוי מול רת"א.
המגבלה של החברות האירופיות שתוסר
קווי חופשה מחזיקה בשתי חברות תעופה אירופיות, אך בשל היותן אירופיות, הן מוגבלות להפעלת טיסות מישראל לאירופה בלבד. מגבלה זו אינה מאפשרת להן להתרחב ליעדים מחוץ ליבשת, כמו גאורגיה או דובאי - אליהם החברה מכוונת כעת.
ייתכן כי החברה כבר מתכוננת לאפשרות של הרחבת הסכמי אברהם, ליום שבו יתאפשר לישראלים לטוס גם לערב הסעודית.
ההגבלות על חברות תעופה אירופיות נובעות מהסכמי התעופה הבילטרליים של ישראל, שנועדו להגן על חברות התעופה המקומיות ולהגביל את פעילותן של חברות זרות בקווים המתחרים ישירות עם חברות ישראליות. הסכמים אלה גם מגבילים את הזכות של חברות זרות להפעיל טיסות בין מדינות שאינן מדינת הבית שלהן.
לדוגמה, חברת תעופה אירופית אינה יכולה להפעיל טיסות ישירות מישראל למדינות באסיה או באפריקה, משום שהיעדים אינם חלק ממדינת הבית שלה. המטרה המרכזית של ההגבלות היא לשמור על תחרות הוגנת ולמנוע ניצול יתר של השוק המקומי על-ידי חברות זרות.
כאן המקום לציין כי המקרה של וויזאייר מעלה שאלות לגבי האפשרות להפעיל טיסות ישירות לאבו דאבי. התשובה לכך טמונה במבנה של חברת-הבת שלה, וויזאייר אבו דאבי, שהיא חברה רשומה ומוסדרת באיחוד האמירויות הערביות.
הפעילות של טוס ובלו בירד הגבירה תיאבון
קבוצת קווי חופשה, בבעלות עמי כהן וארנון אנגלנדר, היא אחת מהחברות הגדולות בתחום התיירות בישראל. הקבוצה מחזיקה בבעלותה את חברת התעופה היוונית בלו בירד מאז 2016, ובמרץ האחרון רכשה שליש ממניות חברת התעופה הקפריסאית טוס. בתחילת החודש השלימה את רכישת מלוא המניות של טוס. הקבוצה מחזיקה גם באתרי התיירות הדקה ה-90 ובליק.
בשנה האחרונה נהנתה קווי חופשה מעלייה משמעותית בפעילות חברות התעופה שבבעלותה. בלו בירד עלתה מהמקום ה-11 למקום השישי בין החברות הפופולריות ביותר בנתב"ג, עם גידול של 24% במספר הנוסעים בהשוואה לשנת 2023. טוס טיפסה מהמקום ה-23 למקום השמיני, עם עלייה של כ-10% במספר הנוסעים.
במהלך השנה האחרונה החברות פעלו ביציבות יחסית בישראל, למעט עצירה קצרה בעקבות המלצת רשויות התעופה האירופיות (EASA) בספטמבר האחרון להימנע מטיסות לישראל. המלצה זו הובילה לגל ביטולים משמעותי, שנמשך עד להפסקת האש בסוף נובמבר. טוס הייתה החברה הראשונה שחידשה את טיסותיה לישראל לאחר ההמלצה, בעקבות לחצים שהפעילה קווי חופשה על רשות התעופה הקפריסאית.
עמי כהן, מבעלי קווי חופשה, מסר כי "החברה החדשה, לכשתקום, תהיה לצד בלו בירד וטוס, אשר ימשיכו את פעילותן הרגילה בטיסות לישראל. אנו גאים בבלו בירד ובטוס, אשר היו כמעט חברות התעופה הזרות היחידות אשר המשיכו לטוס לישראל בשנה האחרונה".
השוק מוכן לחברה נוספת?
נכון להיום פועלות בישראל ארבע חברות תעופה ישראליות: אל על (כולל חברת-הבת סאנדור), ישראייר, ארקיע ואייר חיפה. האחרונה החלה את פעילותה בשנה האחרונה, בתקופה שבה נוכחות החברות הזרות בישראל הייתה מצומצמת מתמיד.
בתחילת דרכה, אייר חיפה לא יכלה להפעיל טיסות מנמל הבית שלה בחיפה, בשל סגירת המרחב האווירי והמלחמה בצפון. כעת, לאחר חודש של פעילות, החברה מפעילה טיסות ישירות ללרנקה, לאתונה ולאילת מנמל התעופה בחיפה.
כניסתה של אייר חיפה לשוק הייתה בשורה בעיקר עבור תושבי הצפון, בשעה שבענף התעופה ישנם ספקות לגבי מודל הפעילות שלה. החברה ממשיכה לפעול ולהתפתח, אולי דווקא כי היא המפעילה היחידה מנמל התעופה בחיפה.
בשונה מאייר חיפה, חברת תעופה חדשה שתפעל מנתב"ג תתמודד עם תחרות ענפה יותר מול חברות כמו סאנדור, ישראייר וארקיע, שפועלות בקווים ליעדים מחוץ לאיחוד האירופי כמו גאורגיה ואיחוד האמירויות.
בענף מביעים ספק כי חברת תעופה שתתמקד ביעדים קרובים מחוץ לאיחוד האירופי תוכל להיות אטרקטיבית מספיק, היות שהיעדים האפשריים לטיסות קצרות-טווח מישראל מצומצמים למדי.
בין היעדים האפשריים נמנות מולדובה, מדינות הבלקן שהן לא האיחוד האירופי, אלבניה, איחוד האמירויות, אתיופיה, קניה, ואם המרחב האווירי מעל עומאן פתוח - גם הודו וסרי לנקה.
כמו כן, בנוגע למדינות כמו טורקיה, מצרים ומרוקו, שנמצאות בטווח הטיסה, לא סביר שחברה ישראלית תפעיל אליהן טיסות בטווח הזמן הנראה לעין, וזאת מסיבות ביטחוניות. אולם אם החברה תפעל במודל דומה לזה של ישראייר, כחברת תיירות שמפעילה גם חברת תעופה - כאן ההיתכנות להצלחה גבוהה יותר.