בהמשך השבוע יתקיים טקס ההשבעה של השופט יצחק עמית לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. את הטקס צפויים להחרים בכירים כמו יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ושר המשפטים יריב לוין, זאת בטענה כי הליך הבחירה בעמית היה פסול.
מי שחשב שהחרם לא נכון, אבל הסיבות לו כן, היה שר המינהלות זאב אלקין: "(לא) היה נכון… באופן חסר תקדים לכפות את המינוי", הוא אמר בכאן ב'. "זה עוד לא קרה אף פעם בהיסטוריה הישראלית שנשיא בית המשפט העליון התמנה שלא על דעתו של שר המשפטים". האם כך?
● המשרוקית | המאבק על מינוי נשיא העליון: עד כמה שיטת הסניוריטי חריגה?
● המשרוקית | האם סדר יומה של הוועדה לבחירת שופטים נמצא בידי הוועדה כולה?
● המשרוקית | האם לנשיא בית המשפט העליון יש תפקיד פרוצדורלי בלבד?
נתחיל בכך שאכן לא מצאנו שום מקרה בו נבחר נשיא לבית המשפט העליון על אפו וחמתו של שר המשפטים. בטח שלא מצאנו עוד מקרה בו שר המשפטים סירב להכיר בבחירת הוועדה לתפקיד הנשיא. אלא שבמקרה הזה, חשוב לבדוק לא רק את התקדימיות של המקרה עצמו אלא גם את תקדימיות הנסיבות.
נזכיר: נשיאת העליון הקודמת אסתר חיות פרשה לגמלאות באוקטובר 2023, ושר המשפטים לוין סירב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור לה מחליף לפני שתשונה שיטת הסניוריטי, לפיה נשיא העליון הוא הוותיק מבין השופטים. הדבר הביא לכך שבמשך יותר משנה המשרה אוישה במילוי מקום.
בסופו של דבר בג"ץ כפה על לוין להשתמש בסמכותו לכנס את הוועדה כדי לבחור נשיא קבוע לעליון. הוועדה התכנסה לבחור בעמית, תוך כדי שלוין ונציגי הקואליציה האחרים החרימו אותה, מה שלשיטתם הופך את הבחירה בעמית ללא כשרה.
שיטת הסניוריטי אינה קבועה בחוק, אך היא השתרשה בנוהג מאז החקיקה שהקימה את הוועדה לבחירת שופטים בשנות ה-50, ויש לה מקורות עוד בימי המנדט הבריטי. בהתאם, כאשר מגיע הזמן להציג את המועמדויות לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, רק השופט הוותיק ביותר מציע את עצמו.
לוין הוא לא שר המשפטים הראשון שרוצה להחליף את שיטת הסניוריטי בשיטה בה יש לדרג הפוליטי יותר השפעה על זהות המועמד. קדמו לו, בין השאר, חיים רמון ואיילת שקד. אלא שבניגוד ללוין, הם השלימו עם השיטה: רמון אמר לוותיקת השופטים בזמנו, דורית ביניש, שאם שיטת הסניוריטי תשונה, זה יהיה רק לאחר היבחרה לנשיאה. שקד ניסתה לשנות את השיטה ואף דחתה את כינוס הוועדה בחודשיים. אלא שלאחר שהבינה שאין לה תמיכה מספקת כדי להחליף את שיטת הסניוריטי, היא ויתרה, ואסתר חיות נבחרה לתפקיד.
לוין, לעומת זאת, עיכב את התהליך מעבר לשנה. זאת ועוד, לאחר שבג"ץ דרש ממנו להציג רשימת מועמדים, לוין הציע את כל שופטי העליון. אלה מיהרו להסיר את מועמדותם, אלא שהפעם נשאר לעמית מתחרה: יוסף אלרון. הדבר היווה תקדים, שכן תמיד ותיק השופטים היה מתמודד יחיד.
על כך אומר לנו ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "מעולם לא היה פער כל-כך גדול בין כהונה של נשיאי בית המשפט עליון. היו פערים של עד חודש, לא יותר. זה תקדימי שיש ממלא-מקום של יותר משנה. אין מקרה אחד ששר המשפטים אינו מכיר בנשיא בית המשפט העליון. הפער הגדול בין נשיאים ואי-הכרה בנשיא החדש נועדו להחלשת מערכת המשפט".
מטעם השר אלקין לא התקבלה תגובה.
בשורה התחתונה: דברי אלקין מטעים. אכן זו הפעם הראשונה שנשיא העליון נבחר שלא על דעת שר המשפטים. עם זאת, לוין יצר נסיבות תקדימיות שלא יצרו שרי משפטים בעבר.
תחקיר: עדין קליין
