השופט חאלד כבוב / צילום: שלומי יוסף
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אריק ישראלי על הרשעתו בריבוי עבירות הלבנת הון, במסגרת "פרשת העלמות המס והלבנות ההון ברשת קליניקה און". בדרך הגדיר בית המשפט העליון את גבולות השימוש ב"הלכת הצפיות", המאפשרת הרשעה בעבירה אם העבריין יכול היה לצפות את התוצאה, גם אם לא התכוון לבצע את העבירה.
● 36 עצורים בפשיטת ענק: חשד להשתלטות על מכרזי מדינה
● תביעת המיליונים והפשרה שכמעט הייתה: למה נוחי דנקנר נסוג?
פרשת עבירות המס והלבנות ההון ברשת "קליניקה און" שהוקמה בראשית שנות ה־90 התפוצצה בשנת 2016, אז הוגש כתב אישום נגד בוריס וייסמן המנוח ובנו, אבישר וייסמן, לשעבר בעלי רשת, בטענה כי העלימו מהמדינה הכנסות של הרשת מהמרפאות במזרח אירופה בהיקף של למעלה מ־763 מיליון שקל.
זאת, בין היתר, באמצעות חברות קש בפנמה ובאיי הבתולה, אנשי קשר להעברת כספים במזומן ומלביני כספים בבתי קזינו ברומניה. כתב האישום נגד השניים כלל שלושה נאשמים נוספים - מירון נאמן, משה רחמוט ואריק ישראלי.
מירון נאמן ומשה רחמוט הורשעו על־פי הודאתם, במסגרת הסדרי טיעון, בסיוע בהעברתם לישראל של כספים במזומן שהתקבלו כהכנסות רשת קליניקה און במזרח אירופה, ללא דיווח, וריצו עונשי עבודות שירות.
בהכרעת הדין שנתן בית המשפט המחוזי נגד ישראלי צוין כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום חלק מההכנסות של רשת המרפאות, ובפרט הכנסות המרפאות ברומניה, הועברו לבוריס ואבישר במזומן, על־ידי נאמן ורחמוט בעצמם ובאמצעות ישראלי.
על־פי האישום, ישראלי עבד בקזינו ברומניה, ומדי שבועיים-שלושה ביקר את משפחתו בישראל, תוך שהוא מעביר עבור בוריס וייסמן כספים במזומן במהלך נסיעותיו ארצה. כך, לפי הנטען, במשך תקופה של כ־7-6 שנים העביר לישראל מעטפות בהן סכומי כסף במזומן, מרומניה, אשר הסתכמו לסך של כ־35 מיליון שקל.
בהכרעת הדין זוכה ישראלי מביצוע עבירות לפי פקודת מס הכנסה, אך הורשע בדין בביצוע ריבוי עבירות בגין פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, מבלי שנקבעו סכומי הכסף המדויקים של ההעברות הכספיות שבוצעו באמצעותו.
"הלכת הצפיות"
על הרשעה זו ערער ישראלי לעליון, בטענה כי היסוד הנפשי של "כוונה מיוחדת" הנדרש להרשעתו לא התקיים, והרשעתו התבססה למעשה על "הלכת הצפיות".
הלכה זו היא כלל ותיק במשפט הפלילי, ומשמעותו היא שהיסוד הנפשי של כוונה מתקיים במבצע העבירה, אף אם לא רצה להשיג תוצאה כלשהי בהתנהגותו, אך נתקיימה אצלו צפייה, ברמת הסתברות גבוהה, כי התוצאה תושג עקב התנהגותו. במקרה כזה, נקבע, לוותה התנהגותו בכוונה הפלילית הדרושה להרשעה.
השופט חאלד כבוב דחה את הערעור תוך שהוא קובע כי יש להחיל את "הלכת הצפיות" במקרים בהם מדובר במהלך מתוכנן ומתוחכם, אשר נמשך תקופה ארוכה וכלל שיתוף־פעולה של מספר רב של אנשים, ובמסגרתו לא דווחו לרשויות המס סכומי כסף בלתי מבוטלים.
"במצב דברים זה ברי כי הצפייה ברמת הסתברות גבוהה שתושג התוצאה הפסולה, בדמות אי־דיווח לרשויות המס, היא כמעט מובנה מאליה", נקבע.
עו"ד אורי גולדמן, המתמחה בעבירות על חוק איסור הלבנת הון, סבור כי מקרה כזה הוא דוגמא ל־hard cases make bad law (תיקים קשים מובילים לחוקים רעים). לדבריו, "למעשה בית המשפט העליון קובע כי בנסיבותיו של תיק זה - ניתן להחיל את 'הלכת הצפיות' על עבירות לפי סעיף 3ב לחוק איסור הלבנת הון (עבירות דיווח)".
עם זאת, עו"ד גולדמן מדגיש כי בית המשפט העליון מסייג את החלטתו, בכך שלטעמו "אין לקבוע כלל גורף לפיו 'הלכת הצפיות' תחול על סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, בכל מקרה ומקרה", אלא תחול רק בנסיבותיו החריגות של תיק זה.
עו"ד גולדמן סבור כי "בנסיבות, הפרקליטות מנועה מלהקל על עצמה ולהשתמש בפסק דין זה בכל מקרה שבו ישנן עבירות דיווח לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון. ההפך - היא נדרשת להוכיח שהייתה לעבריין 'כוונה'. כפי שנטען לא אחת, הענישה של חוק איסור הלבנת הון מחמירה יתר על המידה וכוללת בנוסף לעונש גם חילוט שמבקר המדינה כבר קבע שאינו מידתי".