התקנת פאנלים סולאריים בבית מגורים / צילום: Shutterstock
מחוז תל אביב מזדחל מאחור בכל הנוגע לייצור חשמל על גגות סולאריים, והעיר תל אביב עצמה ממצה רק 4% מפוטנציאל השמש שלה - כך עולה מנתוני רשות החשמל ומשרד האנרגיה. במקום זאת, הרוב הגדול של האנרגיה הסולארית מגיע דווקא מהפריפריה, איפה שנדרשת תשתית יקרה לטובת שינוע החשמל למרכזי אוכלוסייה. המדינה מסבסדת התקנה ביתית של מערכות סולאריות - סכום שמתגלגל לחשבונות החשמל שלנו, כאשר אחת ההצדקות לכך היא חיסכון בעלויות התשתיות וההובלה. אך בפועל, חלק ניכר מהסובסידיה לא מממש את ההבטחה הזו, והתוצאה היא שהצרכנים נאלצים לשלם כפול: גם על תשתית וגם על הסבסוד.
● הממונה על התקציבים: נדרשת התערבות ממשלתית בגז
● שאלות ותשובות | בין הבטחה למציאות: למי משתלם להתקין גג סולארי
אחת משאיפות המדיניות הגדולות של משרד האנרגיה בישראל היא לקרב את הייצור (שנמצא לרוב בפריפריה) לצריכה (שמתרחשת לרוב בערים הגדולות). לצורך כך, הוא שואף לנצל את השמש על כל מבנה אפשרי: בנייני מגורים, בתי ספר, מסחר, מאגרי מים ורפתות. היעד המוצהר: להגדיל את מספר הלוחות הסולאריים בישראל ב־100 אלף עד סוף העשור, ולתמרץ משקי בית להפוך מצרכנים ליצרנים בעצמם.
זה נקרא "דו־שימוש". על פי רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות, "מעבר לדרישות התשתית, להוביל חשמל מדימונה לבית בחולון זה פשוט בזבזני. זה דורש להקים המון קווי מתח יקרים ולהעביר את החשמל כמה פעמים ממתח נמוך לגבוה ואז לעליון ולהיפך, ובתהליך מאבדים אנרגיה יקרה. לכן, אנחנו רוצים שהחשמל ייוצר כמה שיותר קרוב למוקד הצריכה, אפילו באותו המבנה ממש".
לכן, משרד האנרגיה מציע מחיר גבוה במיוחד על התקנת לוחות סולאריים קטנים, שכלכלית הם פחות יעילים. בזמן שמחיר קוט"ש משדה סולארי בגודל מלא נע בדרך כלל בין 12 ל־18 אגורות, המדינה מציעה 41 אגורות למתקן סולארי קטן, ואף 48 אגורות למתקן סולארי זעיר, מהסוג שיכול להיכנס לרוב הגגות בישראל. המחיר יכול אף להגיע ל־56 אגורות למי שגם מקים אותם בעיר של מעל חמישים אלף איש. סך הסבסוד למתחדשות מגיע לכמעט שלושה מיליארד שקלים בשנה, והוא מגולגל כאמור במלואו לתעריף החשמל.
הסבסוד עובד?
לכאורה, התעריפים הגבוהים מצליחים להוסיף גגות סולאריים: 58% מההספק המותקן של אנרגיה מתחדשת בישראל מגיע מדו-שימוש. אך למעשה, הגגות הללו נמצאים לרוב בפריפריה, רחוק ממרכזי הביקוש וקרוב לשדות סולאריים קרקעיים גדולים. מחוז תל אביב, הלב הכלכלי הפועם של ישראל, נמצא במקום האחרון - אפילו מאחורי מחוז יו"ש, בעל שליש מכמות האזרחים. מחוזות דרום וצפון מהווים יחד רוב מוחלט מהייצור - כאמור בדיוק המחוזות בהם מרוכזים רוב המתקנים הסולאריים הגדולים הקיימים.
התמונה רק מחמירה כאשר בוחנים את הייצור בגגות סולאריים לפי ערים: בעוד שישובים קטנים במועצות אזוריות מתגאים במימוש של מעל 50% מהפוטנציאל הסולארי שלהן, בערים הגדולות זה אפילו לא מתקרב לשם. בית שמש נאמנה לשמה ומובילה עם 27%, ובאר שבע עם 25%, כאשר בתל אביב מגיעים ל־4% מימוש בלבד של הפוטנציאל הסולארי. גם ירושלים, בת ים, רמת גן והרצליה מציגות אחוז מימוש זניח באופן דומה.
כך, תל אביב לא אחראית אפילו על מחצית האחוז מההספק של גגות סולאריים בישראל. לדברי אייפר לעומת זאת, "יש ערך גדול גם בדו-שימוש בפריפריה. שכן, אפילו העברה של חשמל משדה סולארי קרקעי ליד דימונה יוצרת בזבוז בחשמל, שייצור החשמל מעל הבית בדימונה וצריכה ישירה שלו תביא".
ובכל זאת, הוא מדגיש "אנחנו רוצים עוד דו-שימוש במרכזיים העירוניים, לכן בשנתיים האחרונות אנחנו מציעים פרמיה אורבנית של עוד שש אגורות לקוט"ש למי שמייצר חשמל בערים שיש בהם היום, או שמתכנון שיהיה בהן בעתיד, מעל 50 אלף תושבים". לדבריו, המהלך הזה הביא תוצאות: "צריך להסתכל לא רק על אחוז מימוש הפוטנציאל, אלא גם על הייצור הכולל. למשל בפתח תקווה כבר היום יש 14.5 מגהוואט של הספק מותקן של אנרגיה מתחדשת, באשדוד 34 מגהוואט, ואלו מרכזים אורבניים גדולים".
אין הצדקה כלכלית
ואולם, נראה שהפער בין התעריפים לא מספיק גדול כדי להצדיק הקמה של גגות סולאריים איפה שהשטח דליל והתושבים מרוויחים מעל הממוצע. במקרים רבים, בישובים עשירים יותר התועלת הכלכלית זניחה לעומת הפוטנציאל הנדל"ני של הגג.
אז איך אפשר בכל זאת לפתור את זה? אייפר אומר שמשרד האנרגיה תומך ומלווה את הרשויות מקומיות כדי להקל על הקמת גגות סולאריים. בנוסף, הוא מדגיש - "אנחנו בעד מתקנים סולאריים קרקעיים אבל אין ברירה אלא לעשות גם וגם, בכל הארץ. אנחנו צריכים לעמוד ביעדי המתחדשות, ומוסדות התכנון מגבילים את כמות המתקנים הקרקעיים שאפשר להקים. אז כדי להגיע ליעדים הלאומיים, אין ברירה אלא שיוקמו גגות סולאריים בדו־שימוש. בנוסף, המתקנים בדו־שימוש תורמים לניצול מיטבי של הקרקע, שכידוע אין ממנה הרבה בישראל, להגדלת אמינות אספקת החשמל ולביזור של משק האנרגיה. כך במקרה של תקלה או אפילו פגיעה עוינת, טוב שיש הרבה מתקנים אחרים שמעניקים גיבוי".
אפשרות נוספת לקירוב הייצור הסולארי לאזורי הביקוש הוא בהקמת תאגיד אנרגיה עירוני, עם משקיע פרטי. תאגיד כזה יוכל לחפש אתרים בעיר וליזום פרויקטים, במקום לחכות לבעלי הנכסים הפרטיים שיפנו לחברות. אך בשל האוטונומיה המקומית המצומצמת בישראל, הקמת תאגיד כזה דורשת אישור פרטני ממשרד הפנים. עד היום, רק אחד כזה הוקם: במועצה אזורית עמק יזרעאל, יחד עם חברת דוראל. גם במקרה הזה, מדובר במועצה בת 36 אלף תושבים בלבד הנמצאת בלב מחוז צפון. עמק יזרעאל אגב, היא היצרנית הגדולה בישראל של חשמל סולארי בדו־שימוש (5%).