מבקרת במוזיאון במרקובה, פולין. ביד ושם משפרים את חוויית המבקר באמצעות AI / צילום: Reuters, Artur Widak/NurPhoto
1
השבוע סערה הרשת לאחר שמשפיענית שיתפה את עוקביה כי ערב "זיכרון בסלון" שבו התארחה היה "הכי משעמם אי פעם. ניצול השואה לא ראה שום זוועה, ולא עבר שום דבר טראומטי. זהו רק רציתי לשתף". למחרת היא התנצלה ואמרה, "זכותי להתבאס. באתי לשמוע עדות יום השואה ולא סיפורי אלף לילה ולילה". במהרה הרשת הגיבה עם שלל מימז שעושים פרפרזה על האמירה השנויה במחלוקת. התסריטאי והשחקן דור מוסקל כתב בניחוח סאטירי: "הייתי הרגע בהלוויה הכי משעממת בחיים שלי. הרבי זייפן, האותיות נשמה, המשפחה מתקרבנת, המנוח לא הוציא מילה, הכל היה צפוי, רציתי למות בעצמי". הקומיקאי חן מזרחי הצטרף: "הייתי בבית לוינשטיין ויש שם מלא אנשים שלמים, אחד הסיורים המשעממים שהיו לי".
● על המהפך של המימונה: מחגיגה של הכנסת אורחים לאירוע פוליטי
● מ"לילסדה" ועד "משפחה חמה": איך נראה הלילה הכי ישראלי
יום השואה 2025. לפי דוח "העדים הנעלמים" של ועדת התביעות, המטפלת בהעברת פיצויים מממשלת גרמניה, עד שנת 2040 ישארו בחיים רק שורדים בודדים. בישראל חיים כיום יותר מ-110 אלף ניצולים, אך עד 2030 מספרם צפוי לצנוח בכ-43%. זו הזדמנות לחשוב כיצד ניתן להעביר את זיכרון השואה לדור הצעיר, ש"משתעמם בקלות", וסף הזוועות שלו גבוה, כמעט גבוה מכדי לגעת.
2
ההיסטוריונית הראשית של יד ושם, פרופ' דינה פורת, אומרת שצריך להיערך לעתיד "מפני שהאמצעים שהיו עד כה הסתמכו על זה שיש ניצולים ויש את מי לשאול". פורת, פרופסור אמריטה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, מסייגת ואומרת כי "רק כ-300 אלף ניצולים הגיעו ארצה ורק חלק קטן נתן עדות וכתב ספרי זיכרונות. יש לנו מעל 10 אלף ספרי זיכרונות, זה הכול. 140 אלף עדויות וכולל שפילברג, זה פחות משליש מהם".

לדבריה, "לימוד וזכרון השואה והלקחים ממנה יתקיימו לא רק מתוך עניין של 'מה עשו לנו' אלא, משום שהשואה עיצבה שאלות עיקריות כמו מה זה מנהיג, מי יכול לסחוף אחריו חברה ובאיזה אופן, למה חברה נסחפת לרע, איך אידיאולוגיה מקבלת מרכזיות כזו". והיא מדגישה את המחשבה קדימה: "עם התפתחות האמצעים הטכנולוגיים נוכל להנגיש את המידע טוב יותר".

3
"הנוער של היום לא קורא אלף עמודים. הוא רוצה מידע נגיש, מתומצת - ומהר. לכן, הבינה המלאכותית היא מפתח להעביר הלאה את זיכרון השואה", אומר דניאל שלום, מנהל אגף טכנולוגיה וחדשנות של יד ושם. שלום עבד עם החברות הגדולות במשק בפרויקטי ענק של הנגשת נתונים, ולפני כחצי שנה הגיע ליד ושם, כדי לקדם את יעדי הארגון באמצעות טרנספורמציה טכנולוגית מקיפה ומואצת.
כך, החלו ביד ושם להשתמש בבינה מלאכותית בניהול והנגשת חומרים. "פרויקט קטלוג אוטומטי עשה שימוש ביותר משמונה כלי AI שונים לסריקת מסמכים בשלל שפות בכתב יד, תמונות ומדיות דיגיטליות, לחילוץ שמות, מקומות, חפצים ומוטיבים וקיטלוגם במערכת ניהול התוכן הארגוני", מפרט שלום.

"הבינה המלאכותית מייעלת את התהליכים ומהווה כלי פורץ דרך באופן ההנגשה של זיכרון השואה, הוא מדגיש. עכשיו הוא יכול למשל לבקש מכלי AI: "'תן לי על פני וידיאו של 3 שעות של עדות את 5 הדקות שבהן העד הביע פחד או כאב בצורה מקסימלית'. זו הנגשה שלא הייתה בעבר".
יד ושם פתחו גם בפרויקט של חתימה דיגיטלית בשיתוף עם חברת קומדע, שבו "מונגשת פלטפורמת אותנטיקציה לוודא אם המדיה מקורית או שעברה מניפולציה או זיוף, וכן עובדים על פרויקט ניהול תערוכות באמצעות Agent AI במסגרת תוכנית החדשנות היוקרתית של גוגל. בקרוב תשופר חוויית המבקר במוזיאון ללא מדריך וזו תותאם לחתכי גיל שונים, ארץ מוצא ואפילו רקע".
ובעולם שבו שום תמונה או עדות כבר לא אמינה כי כלי AI יודעים לזייף הכול, יד ושם בוחנת לעומק וביסודיות את נושא החוקיות והאתיקה של שימוש במודל שפה מבוסס AI, כדי לשמר את מוניטין המהימנות האבסולוטית שלו.
4
פרופ' זוהר אליוסף, פסיכולוג חינוכי מומחה וחוקר AI בבריאות הנפש, אומר כי "הבינה המלאכותית יכולה לשמש ככלי משמעותי בהנצחה ובבניית נרטיבים, במיוחד עבור מי שחווה זיכרון טראומטי, מקוטע או לא מסופר - כמו ניצולי שואה. היא מסייעת בארגון זיכרונות לכדי סיפור קוהרנטי, כרונולוגי". לדבריו, "חלק מהטיפול הקלאסי בטראומה הוא לעזור לאדם לבנות נרטיב מהשברים. לדעת מתי היה לזה סוף, מה הייתה נקודת הדרמה". הבינה גם יכולה לקחת את הזיכרונות ולהנגיש אותם.

פרופ' אליוסף מספר על קולגה, טל אנגרט, איש בינה מלאכותית שעובד עם שורדים. "הוא ישב עם ניצול שואה מבוגר ושאל אותו, 'באיזה כפר נולדת?'. והוא היה מגלה דרך צ'אט GPT אילו שירי ילדים היו נפוצים אצל היהודים בכפר הזה, ומשמיע לו ביוטיוב שירי ילדות שלא שמע 80 שנה. זה יישום מאוד יפה של AI בעבודה עם ניצולי שואה".
5
והדור הצעיר? רמת הריגוש שלו אכן גבוהה. "אנשים משתעממים היום מהר, רמת הקשב לא מחזיקה מעמד וזה גורם למצוקה קשה. אם זה לא הארדקור זה לא עובר את סף הרגש", מעיד פרופ' אליוסף. "זה קורה גם כשניצול שואה מבוגר צריך לדבר עם קהל של אנשים שרגילים להקשיב שעה למשהו. יש מידה מסוימת של עניין, וכשהיא נגמרת, מה שנותר זה הכבוד שיש לך לדובר, או האשמה שתהיה אם תתנהג לא יפה. כחברה וכחלק מחינוך, יש רצון לגדל את האנשים להאזין לסיפורים מתוך כבוד והכרה במשמעות, ולא רק מתוך עניין. אבל בשביל שיקשיבו, נדרשת הנגשה לחומרים הללו. המטרה היא שתהיה להם חוויה רגשית חזקה, שאנשים ירגישו, וזה לא קורה באופן אוטומטי - בשביל זה יש טקס. זו המתודה לגרום לאנשים להתרגש ולשמוע סיפור".