על המהפך של המימונה: מחגיגה של הכנסת אורחים לאירוע פוליטי

1

במרוקו בצאת הפסח נהגו המוסלמים להביא ליהודים את החמץ הראשון, והיהודים בתמורה גמלו במופלטות, דבש, ותפילה משותפת לשנה טובה. בישראל המימונה הפכה לאירוע ציבורי שבו קשה להתעלם מהנוכחות של אלה שלא הוזמנו באמת - הפוליטיקאים. איך הפכה המימונה מחג של הכנסת אורחים לטקס של גיוס קולות? ומה נשכח בין טקסי הבתים הקטנים לבין ההפקות בפארקים העירוניים?

● מ"לילסדה" ועד "משפחה חמה": איך נראה הלילה הכי ישראלי
● על הדרך למצוא יופי בתוך החושך הגדול של המלחמה

2

"אף אחד לא יודע איך המימונה התחילה", אומר אנדרה לוי, פרופ' לאנתרופולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון. מה שכן ניתן לומר הוא ש"המימונה היא חג מקומי שהתפתח בקבוצה מגרבית בצפון אפריקה, אך שולב בלוח השנה היהודי כשנחגג מיד בתום הפסח. למרות תכנים יהודיים כמו אזכורים ליציאת מצרים, מקור המימונה אינו עברי, ויש ניסיונות, לא תמיד משכנעים, להעניק לה משמעות דתית-יהודית כדי לנתקה מהשורשים המוסלמיים שלה".

המימונה, לדברי פרופ' לוי, הוא חג שמחזיר את היחסים בין המוסלמים ליהודים לשגרה. "במהלך הפסח היהודים התכנסו בבתים שלהם ונמנעו ממגע עם מוסלמים, והחג הזה הוא חג של מפגש מחודש, של פיוס, של חזרה ליחסים עם השכן".

פרופ' לוי מזהיר מפני ראייה מקובעת של המימונה. לדבריו, "לאורך השנים החג עבר שינויים מהותיים מכפריות לעירוניות, מקהילתיות אינטימית לאנונימיות אורבנית. עם המעבר לערים הגדולות, ובייחוד עם תחילת השלטון הקולוניאלי הצרפתי, התערערו הקשרים עם השכנים המוסלמים, והשפעות צרפתיות חדרו למאפייני החג. העוגיות הפשוטות הפכו למתוקים בסגנון פטיפור, ערק הוחלף בוויסקי, והשולחן הפך ייצוגי". בעצם עוגיות הביס האסתטיות שאנחנו מכירים כיום אינן אלא ייבוא צרפתי וניסיון לחקות את הצרפתים.

3

העלייה של יהודי מרוקו לישראל ניתקה קשר מרכזי עם השכנים המוסלמים, שהיו שותפים במסורת החג. "חגיגות המימונה עברו תהליך של פוליטיזציה, בעיקר בעקבות שאול בן שמחון", מספר לוי. בן שמחון, מנהיג פועלים ממוצא מרוקאי וממקימי העיר אשדוד, ביקש להנכיח את התרבות המרוקאית ויזם לראשונה מימונה ציבורית בשנות ה-60, שכללה במה מרכזית ונאומים של פוליטיקאים. גולדה מאיר הייתה הראשונה שהשתתפה, ומאז הפכה נוכחותם של בכירים, ראשי ממשלה, רמטכ"לים ושרים לחלק בלתי נפרד מהאירוע. זה יצר סטנדרט חדש לחג: מופע ציבורי עם מופלטות, מצלמות וקהל שבוי.

 פרופ' אנדרה לוי, אנתרופולוג באוניברסיטת בן-גוריון בנגב / צילום: אנדרה לוי

"במקביל, התרחש רידוד תרבותי למופלטה כסמל רשמי של החג", מעיד פרופ' לוי, ומציע קריאה אנתרופולוגית בה "המופלטה הפכה לכלי של היפוך תפקידים והשפלת פוליטיקאים - טקס בו בעלי השררה נאלצים לטעום מאכל שהם אולי לא אוהבים, אך אינם מעזים לסרב לו, כאקט סמלי של השבת כבוד תרבותי".

4

עם השנים נוצרה הגחכה ציבורית של החג, שעושה רדוקציה למרוקאים לכדי סמל המופלטה. בתגובה צמחו יוזמות אקדמיות ואזרחיות להחזיר למימונה את העומק ההיסטורי והחברתי שלה. באשדוד, למשל, יתקיים השנה בפעם ה-16 כנס מימונה שעוסק בתרבות ובזהות מזרחיות. הרעיון של הכנס הוא לעמוד מול ההגחכה של החג. הכנס מתקיים בליווי אקדמי של פרופ' אנדרה לוי בהשתתפות התזמורת האנדלוסית.

עם הדוברים השנה נמנה ד"ר מוטי גיגי, סוציולוג ומרצה בכיר במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר. גיגי אסף סיפורים על המימונה בצל המלחמה של מפונים משדרות ומאילת. "רציתי להבין מה המשמעות של החג בצל הפינוי", מספר גיגי, שמשפחתו מפונה משדרות. אחד הסיפורים ששמע היה של ילדה ששאלה את אמא שלה אם מותר לחגוג מימונה השנה. האם ענתה לה שתקרא לחברים שלה לבוא לחגוג איתן ימים טובים. לדברי ד"ר גיגי, ההקשר של 7 באוקטובר מפרק את משמעות החג, שמהותו היא בית פתוח. אחרי השבת השחורה, להשאיר דלת פתוחה בשדרות זה עניין מאוד מורכב.

 ד''ר מוטי גיגי, סוציולוג ומרצה בכיר במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר / צילום: אדוה אודיה עוגן, יח''צ מכללת ספיר

ד"ר גיגי מדגיש כי לא רבים מכירים את המשמעות האמיתית של המימונה: "לא לומדים את זה בבתי הספר, ברוב המוסדות להשכלה גבוהה אין חופש ביום הזה".

השנה הוא מבקש שנחגוג את המימונה על מנת לייצר מציאות שבה "ערבים ויהודים יכולים לחיות יחד. הם חיו אלפי שנים במרוקו ביחד. אנחנו יכולים לייצר את זה גם בתוכנו, את המציאות של הבית הפתוח. לקחת את הטראומה ולרפא אותה באמצעות המימונה ולהגיד כן לחיים. המימונה שמייצגת את הדבר הזה, אביב והתחדשות, בית פתוח, תקווה וחלום וחיבור יהודי-ערבי".

5

שירה אוחיון, יזמית חינוכית וחוקרת תרבות, מתריסה: "מעניין שרק החג המרוקאי קיבל אופי פוליטי". לדבריה זה קשור לכך שהמרוקאים הם "אחת הקהילות היהודיות המגובשות שהגיעו לכאן, שיש להן גם מסורת של מרדנות, כמו למשל הפנתרים השחורים, שגירשו את גולדה מחגיגת המימונה".

בעיניה, "השסע העדתי המזרחי-אשכנזי הוא עמוק וקורע אותנו לגזרים כי הדברים לא טופלו באמת מהפנתרים השחורים והמחאה שלהם". אוחיון מציעה כי המימונה תקבל כבוד כמו הסיגד שחוגגים יוצאי אתיופיה וכמו חגים אחרים, ותקנה יום בחירה והתייחסות גם ממשרד החינוך. "צריך לאפשר למרוקאים לנכוח בחג ולקבל יום חג כמו כל העדות האחרות, ולא להגיע לעבודה".

 שירה אוחיון, יזמית חינוכית וחוקרת תרבות ממייסדות תנועת הקשת הדמוקרטית. / צילום: ורד סולימן

ולדעתה של אוחיון, יש נקודה חשובה עוד לפני הפיוס עם המוסלמים: "לפני שהולכים לשלום עם השכנים, צריך שתהיה לנו אפשרות לפתוח את הבית לכולם, במיוחד כשרוצים להשמיד אותנו. שיהיה שלום בית גם בין מזרחים לאשכנזים. השנה הייתי לוקחת את זה לחג של פיוס. חמאס הרי לא הבחינו בינינו".